השבוע קמתי משבעה, אמי נפטרה. אני חושבת שמכל התגובות על פטירתה בטרם עת של סבתא אסתר - אמי,
התגובה של בתי הקטנה בת הארבע וחצי היתה הקשה ביותר.
בהמלצת הגננת ניסיתי לשוחח איתה, היא היתה בהיפריות שלא אפשרה.
ההיפריות שנמשכה יומיים הגיעה לקיצה ביום השלישי בו התחפרה בי, טמנה את ראשה ובכתה, לא בכי של ילדה קטנה שאיבדה את סבתא, בכי חסר קול, כזה שלא ניכר עד אשר הרמתי את הראש והבחנתי בפניה האדומים ועיניה הרטובות.
היום בבוקר, לפני דקות הגיעה מחייכת מהמיטה, אמרה בוקר טוב וסיפרה בהתרגשות שחלמה שסבתא אסתר איתה בגן השעשועים ביישוב ומעליהם קשת בשמיים.
היא לא ראתה את התמונה הזו מעולם, האחת שצילמה חברתי Ola Kuchuk עם צאתנו את בית העלמין.
|
