0

"עמוד ענן"

0 תגובות   יום חמישי, 22/11/12, 15:38

 

 

בימים האחרונים קרה לנו משהו, מבצע עמוד ענן נכנס לתוקף ומאחוריו עם ישראל בקולי קולות.

החל ברשתות החברתיות וכלה בשיחות חולין בעבודה כולם תמימי דעים, כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם.

 כל אשר העז להביע אמפתיה או טיפת חמלה כלפי חפים מפשע אשר הינם ערבים!  (אוי לנו) זכה למטר ברכות ואיחולים למוות בייסורים. אוי לה לבר רפאלי אשר העזה לצייץ את אשר על ליבה ולהראות חמלה, אוי לו לאותו שמאלני אשר בימים אלה ירים את ראשו, אוי לו לאותו בר דעת אשר רואה את התמונה הרחבה.

הפגנות ימין קיצוניות נערכו בתל אביב בחסותו המלאה של ח"כ מיכאל בן ארי. הפגנות אשר הנאמר בהן מזכיר לי ימים חשוכים, "להחריב את עזה" מוות לערבים". איפה הפרופורציות אני שואל. איפה עובר הגבול בין השפיות לבין אי השפיות.

בימים האחרונים ראו רבים אל מול עיניהם דבר אחד בלבד, מלחמה! להשמיד, להכריע ולהכניע. אמירות נטולות כל רסן נרשמו להן על הוול שלי וחילוקי ה'לייקים' הפכו לפסטיבל אחד גדול של שנאה, עיוורון. הציבור לקח את מושכות ביטחון ישראל וציפה שזהו היום, הגיע הרגע! זבאנג וגמרנו!

צמד המילים 'הפסקת אש' עוררו בהלה אצל הציבור, זעם בלתי נשלט על בנימין נתניהו ועל היושבים איתו בקבינט, ממשלת הימין הפכה לה בין רגע לממשלת שמאל, עוכרת ישראל.

בכירי הימין הקיצוני זכו לאהדה שאין שני לה. הפכו קונצנזוס בלילה. אנשים כמו ברוך מרזל, איתמר בן-גביר, ח"כ מיכאל בן ארי ועוד רבים הפכו לריאלסטים ביותר, קבירנטי ארץ ישראל השלמה.

"שן תחת שן"  עין כנגד עין"  הפכו לביטויים שגורים בפי כולם.

כל שנותר לי לראות אל מול עיניי הוא מראה נסתרת, מראה היישר אל העולם המוסלמי הקיצוני ביותר. מראה בה ראיתי קיצוניות נגד קיצוניות, קרבות אגו ושליטה.

 

''

ח"כ מיכאל בן ארי (הפך לגיבור היום)

 

גם אני תומך במיגור הטרור באשר הוא. גם אני לא אסבול מציאות בה אזרחי ישראל יופגזו ללא כל הבדלה והבחנה.

דין שדרות כדין תל אביב.

ההחלטה אתמול על הפסקת האש טרפה את כל הקלפים, המטרות הושגו על פי דברי הממשלה. אני משתדל להישאר ריאליסט אל מול פני האירועים.

יש שיאמרו שאנשי השמאל עיוורים, רואים מציאות מעוותת, שקרית. יהיו שיגידו שזו אי הבנת המציאות לשמה. האומנם?

ודאי שהפסקת האש אינה ערובה לשנות דור של שקט. גם אני בתחילה הייתי נגד הפסקת האש, אני חושב שראוי ורצוי לטפל בארגון טרור צמא דם כדוגמת חמאס, אמנם בדיעבד אני חושב שזה היה מהלך נכון לרגע הנתון. מי שמנו לדון בענייני ביטחון? מה היינו אומרים כשגופות החיילים היו מתחילות לחזור בארונות האחת אחרי השניה? מה היינו טוענים אל מול אותן משפחות אשר הצטרפו אל מעגל השכול?

מה היינו אומרים לה לאותה האישה אשר בעלה לא שב מן הקרב?

איך היינו מסתכלים בעיניהם הדומעות של ילדיו של אותו חייל שנותרו יתומים לאחר מתקפת פטריוטיות חסרת כל שחר.

פינו היה מתמלא מים והיינו נותרים חסרי מילים.

בימים האחרונים התמלא לו העם היושב בציון במין תחושת אופוריה וגאווה לאומית לא ברורה, התרסה מהזן הנחות ביותר. אם אפשר להצביע על נקודה שבה החמאס ניצח, הוא הצליח להחזיר אותנו בדעותינו לימיי הביניים, עכשיו כמוהו אנחנו. לכל המתריסים באשר הם: לחשוב שאפשר למוטט את שלטון החמאס, לחשוב שאפשר לחרב ולהשמיד את כל עזה ולהפוך אותה לחניון אחד גדול, לחשוב שאפשר לעשות ככל העולה על רוחך מבלי להתחשב בדעת עולם, לחשוב שאין חפים מפשע בעזה או בכל מדינת אויב אחרת, זוהי בורות לשמה. זוהי לדעתי,  אי הבנת המציאות ברמה הגבוהה ביותר!

אם יש דבר אחד שאני מברך עליו אחרי אתמול, הפייסבוק שלי חזר למציאות, חזר לשפיות, חזר לו לשנת 2012

דרג את התוכן: