כותרות TheMarker >
    ';

    קפיצה למים הקרים

    זכרון מאחד מהגלגולים הקודמים

    7 תגובות   יום שישי , 23/11/12, 01:00

    רציתי אותך עוד לפני שפגשתי אותך. כבר כשראיתי את התמונה שלכם מהודו ואותך מנגן בגיטרה. הייתי רק בת 22 ובפעם הראשונה ידעתי, פשוט ידעתי, שאתה בשבילי. שאני רוצה אותך לכל החיים. זו ידיעה כזו, שחווים רק פעם בחיים. אולי פעמיים. א' אמר שאני דומה לך באופי ושנראה לו שאנחנו מתאימים. הנה אני שוב מתחילה לבכות. חשבתי שכבר שיחררתי אותך לפני שנים. אבל מאז ש-א' אמר לי לפני יומיים שאתה מתחתן בספטמבר אני לא מסוגלת להפסיק. שנים חגנו אחד סביב השני כש-א' בתפקיד החייץ. גם כשהייתה לו חברה. אף פעם לא מימשנו. אני לא מאשימה רק אותו. מאשימה גם את עצמי. אתה לא ראית בי את מה שאני ראיתי בך. כמוני, יכולת להיות שנים לבד. חיכית לאחת שלך. ואני חיכיתי לך. איך הייתי גאה בך כשאמרת ל- א' שאתה לא מסוגל בלי רגש. לא יכול לזיין סתם. בחתונה של א' באתי עם השמלה הכי יפה שלי ואתה נתת לי נשיקה על הלחי. אני נוצרת אותה בלב. לא היו לי הרבה רגעים רכים איתך. זו הייתה מחווה שאומרת שאני חלק ממשפחת החברים שלכם. נלחמתי כדי לשרוד בחבורה. אחרי זה, בתקופה שלמדתי עם א' לבחינות לשכה, אתה היית קופץ לבקר והיינו מעשנים יחד שלושתנו במרפסת הקטנה אצל א'. הוא כרגיל ירד עליי שאני לומדת לאט ובסוף עקפתי אותו בציון בבחינה. זו הייתה התקופה הכי קרובה שלי אליך. אני זוכרת את המפגש ביער ליד ירושלים, עם כל החברים שלכם, כולם איכותיים וחכמים וטובים. מלח הארץ. השמנה והסלתה. כמוך. הייתי כמה ימים לפני הנסיעה שלי לסין, ודווקא אז הרגשתי שאתה רוצה להתקרב. דווקא כשהייתי כולי כבר עם הראש בנסיעה. הגשת לי את ארוחת הבוקר שקניתם, את הג'חנון והביצה, ואחר כך התרגשתי כשהזמנת אותי ללכת איתך ועם עוד איזה חבר לטיול ביער. הכל היה נראה מבטיח. א' התרגש בשבילי לקראת הנסיעה. אבל אני רק רציתי להתרחק ממנו ולהתקרב אליך. הטיול תוכנן ל-3 חודשים והפך ל-9. כשהייתי בקמבודיה א' ביקש שאתקשר גוביינא. בדיוק כשהתקשרתי הם היו אצלך. הוא אמר שאתה עם חברה עכשיו ושאתם גרים ביחד. אחרי בצורת של שנים סופסוף יש לך מישהי. אני הייתי אז עם בן זוג שפגשתי בטיול. למרות זאת, הרגשתי דקירה קלה. כשחזרתי לארץ כבר שוב היית לבד והכי רחוק ממני שהיית אי פעם. בקושי דיברת איתי כשבאתי לבקר את א'. הכל השתנה. כלום לא חזר להיות מה שהיה. אולי היית בדיכאון מהפרידה. אולי ל-א' הייתה יד בדבר. תמיד יש לו יד בדבר. אבל בתוכי כבר ידעתי שאין לי סיכוי איתך. החלטתי לתת לזה צ'אנס נוסף, ואחרי תקופה, תכננתי להזמין אותך לדרינק. לפני שעשיתי את זה, קודם כל הזמנתי את עצמי לדרינק. אחרי כמה לגימות של ג'יימסון חייגתי. היית באמצע המקלחת. כשחייגתי בפעם השנייה בדיוק קרה אסון לאחד מהח'ברה והודיעו לך. הבנתי שיש איזו חסימה קוסמית שלא מאפשרת לי אותך ושיחררתי. לפחות זה מה שחשבתי. דווקא הסירוב השקט שלך מילא אותי כוח. הרגשתי חוזק מול הפאסיביות הפתולוגית שלך. זה הדגיש את ההתגברות על הפאסיביות שלי. לקחתי צעד אחורה. ממך. מ-א'. מכולם. ואז פגשתי את ש' והתאהבתי כמו שלא התאהבתי בחיים. באותה שנה שוב נפגשו הדרכים עם א', שנינו עבדנו בבורסה והיינו אוכלים לפעמים צהריים יחד. כשנפרדתי מ – ש' הוא לא חסך ממני ירידות ("למה, הוא לא מספיק טוב בשבילך?") וכששאלתי עלייך, הוא היה אומר שיש לך את האישיו'ס שלך כי ההורים שלך התגרשו, שאתה מחפש את המושלמת, ושבחיים לא תתחתן. מעצבן שכזה. מי הוא בכלל שיחרוץ מסקנות על כל העולם ועליך. במשך הזמן הפסקתי לשאול מה איתך ויצאתי מנקודת הנחה שאתה לבד כל הזמן הזה. לכן ההלם היה כל כך גדול כש-א' זרק לי שאתה מתחתן. "כמה זמן הוא יוצא איתה?" שאלתי "אני יודע? אני לא סופר. איזה שנתיים". שנתיים. שנתיים?? מה זה, מצאת מישהי שעונה לקריטריונים הנוקשים שלך? נזכרתי שלפני חצי שנה נקלעתי לקפה הקבוע שלך וחשבתי שאני רואה אותך הולך חבוק עם מישהי. מיד שיכנעתי את עצמי שזה לא יתכן. בדיעבד, זה כנראה היית אתה. לא נרדמתי בלילה. מי זו. בת כמה היא. מה היא עושה. איך היא נראית. חלמתי על שניכם יפים ומאושרים. אני מפרגנת לך.באמת מגיע לך. חיכית הרבה זמן במדבר הבדידות כדי למצוא אותה. לא התפשרת. למרות הכל. ובצדק. איזה ווינר. ניצחת. לא האמנתי שככה זה ישפיע עליי. בעצם, הרי הייתי צריכה לצפות את זה. איך לא צפיתי את זה? מה חשבתי לעצמי? כנראה באמת האמנתי ל-א'. כנראה אף פעם לא באמת שיחררתי אותך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/4/18 12:39:
      נכון שרי, כתבת מדויק-למרות שלא היה בינינו רומן הוא היה תקוע לי חזק בלב. כמה שנים טובות. איזה בזבוז... אני בטוחה שיכולתי לממש איתו את הקשר לו לא היה תקוע בינינו אותו א' - שעבורי היווה את "ציר הרשע":))) אבל- בזכות האומץ שאזרתי באותה תקופה - אומץ להתקשר אליו (בלי מתווכים ובלי א' באמצע) - והסירוב שלו - (אפילו שזה לא היה סירוב רשמי. פעם אחת אמר ש"יתקשר" ופעם שנייה בדיוק התקשרתי אחרי שנודע לו שחבר שלהם נפטר) - זה שהרגשתי שמשהו אצלו תקוע ביחס אליי, והייתי אמיצה לסגור את הדלת הזו מאחוריי - גם הייתי אחרי טיול של 9 חודשים בחו"ל, והיו לי יותר תעצומות נפשיות - בזכות סגירת הדלת הזו - התאהבתי אהבה מאד עצמתית בבחור שהיום הוא בעלי! :) את הפוסט הזה דרך אגב פרסמתי ב2010, ואז מחקתי, ורק ב2012 העזתי להעלות אותו שוב לכאן, כשכבר הרגשתי חזקה דיי...
        13/4/18 12:40:

      אהה.. אכן עברו הרבה מים מאז שזה קרה, מאז שכתבת...
      בטח היום את לא מרגישה אותו דבר,
      הרי וודאי הרבה דברים התרחשו מאז,
      חיצוניים ופנימיים.
      אבל, זה מסוג ה- unfinished business

      למרות שבעצם לא היה ביניכם רומן/קשר

      הוא היה תקוע לך חזק בלב.

        23/11/12 23:04:

      צטט: יעל מ 2012-11-23 11:56:04

      זה מאוד קשה. אני יודעת

       

      הזמן עושה את שלו...

        23/11/12 23:02:

      צטט: נוכלת ושמה סו 2012-11-23 10:35:03

      מעניין אם הרגשות האלו ישתנו מתישהו. אולי עד גיל 80.

       

      האמת, הם השתנו, גם כשאני קוראת את זה, אני כבר לא מרגישה אותו דבר. עברה תקופת האבל, אבל עדיין יש הבלחות שמחזירות לתחושות העבר. וכנראה תמיד יהיו כאלו...

        23/11/12 11:56:
      זה מאוד קשה. אני יודעת
        23/11/12 10:35:
      מעניין אם הרגשות האלו ישתנו מתישהו. אולי עד גיל 80.
        23/11/12 01:06:
      פוסט שפרסמתי כאן לפני יותר משנתיים. בגלגול הקודם שלי.עברו הרבה מים מאז, למרות שלפעמים נדמה לי, שלא עברה אפילו טיפה אחת...

      ארכיון

      פרופיל

      Themis Θ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין