כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    על חייל מנייר, על הסתר פנים ועל החובה לדבר (עם האחר)

    69 תגובות   יום שבת, 24/11/12, 14:33
     

    "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא..." דברים, כה, יח

     

    במסלול ההליכה היומי שלי, בשכונה מעורבת בירושלים, התרגלתי למראה נשים ערביות, שצועדות בטיילת, עטופות בשחורים מכף רגל ועד ראש.

     

    ואף על פי כן, כשראיתי אותה לראשונה,  משהו זע בי.

     

    אשה גדולה היתה, גבוהה ורחבת מימדים בנעלי התעמלות אופנתיות של אול סטארס, שכמו לא התאימו לגופה הגדול ולעובדה שהגוף היה חבוי  תחת אהל של גלבייה שחורה. על ראשה אהל נוסף, מטפחת שחורה גם כן, ששוליה לא היו מורמים, אלא נשקו לבד של הגלביה ויצרו מעין בורקה  לא חדירה. כל זה מילא, אבל פניה.

     

    לא ראיתי את פניה.

     

    הפילוסוף, עמנואל לוינס, אלו חי, מה היה אומר על הסתר הפנים של האשה בשחור.

     

    במקום פנים ראיתי  כמו מסכת תחבושת של מי שנכווה בפניו, ואולי מסכת גבס לבנה. לא רעלה, שאותה כבר ראיתי לא אחת. היא ישבה על אחד הספסלים, תיק נשים מונח על הספסל לצדה ובידיה ספרון קטן פתוח. לא הבנתי, איך היא מסוגלת לקרוא, לא הבחנתי שהיו פתחי עיניים במסכה.

     

    נרתעתי. הגברתי צעד, השפלתי מבט, חמקתי, המראה שלה לא הרפה.

     

    "מחבל!" נדלקו לי נוריות אדומות, מחבל שהתחפש לאשה, אני מוכרחה לעקוב אחריה, אולי להתקשר למשטרה.

     

    ואם איננה מחבל.

    יטרידו, יציקו לה, יבדקו, ימששו, יבקשו תעודה.

    מה זכותי להטפל אליה רק בגלל המראה  שלה.

     

    ואף על פי כן, למרות שהמשכתי  בצעידה, משהו בתוכי לא נרגע.

     

    שלוש שכנות, צועדות קבועות , צצו מולי:

    "ראיתן אותה?", נסערתי.

    "כן, היא בסדר, זה מגעיל איך שהיא, אבל היא בסדר, דברנו אתה."

     

    ואף על פי כן משהו בתוכי עדיין לא נרגע.

     

    סיימתי  כיוון אחד של המסלול. בדרך חזרה, הבטחתי לעצמי, אעקב אחריה. מלאתי את ההבטחה, הלכתי אחריה, היו בינינו  כעשרים מטר, ועדיין ראיתי אותה.

    לא היה דבר חשוד בדרך ההליכה שלה.

    אחר כך ויתרתי לעצמי ולה, היא נעלמה איפשהו, אבדתי אותה.

     

    שלשום שוב ראיתי אותה על אותו ספסל עם שתי נשים לבושות שחורים, הן גלויות פנים ועל פניה -  שוב,  מסכה.

     

    חלפתי על פניהן, אני חייבת לדבר אתה. אבל איך.

    פתאום ככה אעצור, אדבר, אשאל אותה, תגידי, למה המסכה, איך את יכולה לקרוא אתה.

     

    אבל באיזו שפה אדבר אתה.

    ערבית, לצערי, אני לא מדברת.

    עברית, אם כך. ואם איננה מבינה, ואם תעשה עצמה, שאיננה מבינה. אנגלית, היא הברירה הבאה, ושוב, ואם איננה מבינה, ואם תעשה עצמה.

     

    אני כועסת. בא לי לגשת אליה, להסיר, למרוט לה את המסכה, לגלות את פניה, איזו חוצפה, מה היא חושבת לעצמה.  איזו זכות יש לה להסתיר את הפנים שלה.

     

    כמה קשה לדבר עם השונה, עם המוסתר עם זה שמעבר לחומה, של בטון, של אבנים של בד, של בורקה לא חדירה, של חגורת נפץ, של סכין, של שנאה. כמה קשה לדבר עם מי שאינו ידוע, עם זה שמסתיר זהותו, מסתיר פניו, כוונותיו, עם זה שחידה. עם  זה שזר, שמוזר, שמאחורי מחסום, שריחו אחר, שצבעו, שלבושו,  שאויב, שאינו נגיש, שנרתע, שאינו שש לשיחה.

     

    ברור שפשלתי. לפני יומיים ראיתי אותה ולא עשיתי דבר, נשארה רק ההבטחה. בפעם הבאה, כשאראה אותה בטיילת, אני חייבת, אני מבטיחה לעצמי,  אני מוכרחה  לדבר אתה.

     

    ובלי קשר לנאמר למעלה ואולי דווקא כן,

    עם הפסקת האש הברוכה,

    לנוכח הברברת  הבלתי פוסקת של פוליטיקאים, גנרלים, וסתם אזובי קיר.

    לקול מקהלת ה- "להכניס להם, לגמור אתם אחת ולתמיד, לחסל אותם, לפרמט אותם, להחזיר לימי הביניים", אינני יכולה שלא להביא את דבריו של עמנואל לוינס, מתוך "שמות פרטיים", על הצורך, גם בעתות מלחמה, להיות אחראים לחזרה לערכי השלום. שם באחריות הזאת, באמונה בערכים החולפים לכאורה, הנסתרים בעתות מלחמה, דווקא שם טמון הכבוד האנושי.

     

    וכדי שלא נשכח ממה כולנו עשויים, הנה שירו של יחיד, "חייל מנייר", של בולט אוקוג`ווה .

     

    http://www.youtube.com/watch?v=cUO-quXA9Ts

     ותרגום השיר לאנגלית:

    Once there lived a soldier-boy

    None handsomer or braver,

    but he was just a children`s toy

    A soldier made of paper.

    He`d change the world, or so he said,

    for joy and peace he`d labour,

    but he was hanging by a thread,

    a soldier made of paper.

     

    He`d bravely go through fire and smoke,

    He`d die for you twice over.

    But he was just a laughing-stock,

    a soldier made of paper.

    You wouldn`t trust a paper guy,

    With secrets or your favour.

    And why is that? I`ll tell you why,

    `cause he is made of paper.

     

    He challenged fate, prepared to die,

    Marched on another caper,

    "Ready, fire!" was his cry,

    Forgetting he was paper.

    "Forward march! We stand or fall!"

    He, burning into vapour,

    Died under fire for nothing at all,

    `cause he was made of paper.



    דרג את התוכן:

      תגובות (69)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/12/12 21:09:

      נהניתי לקרוא אותך..

      מציאות עגומה ,
      המראה כי אין שינוי בתמונת המצב,,
      נשים עדיין  נאלצות לעטות רעלה

      ולהשמע לכללי צניעות קשוחים

        5/12/12 00:47:

      אוהבת את הראיה שלך. ומאד!

      [ ולא רק זו של העיניים ]

        29/11/12 14:03:

      צטט: ntalili3 2012-11-29 11:04:00

      מדהים:) טנקס יו:) אני

      Thank you 

        29/11/12 14:03:

      צטט: אורי - אקרא לו 2012-11-29 13:46:55

      "גדול השלום שכל הברכות כלולות בו".

      .

      ובעניין "רעלת המסכה"..

      אלה המנהגים של המוסלמים בכל רחבי העולם.

      ואדרבה, נשים רבות מתווספות למנהג הזה ועוטות על עצמן "רעלת מסכה".

      מעניין אם זה נקרא - הולכים קדימה או אחורה?

      .

      שבת שלום  -

      .

      וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ..."המשקיפים".

      מסכימה עם כל מלה

       

        29/11/12 13:46:

      "גדול השלום שכל הברכות כלולות בו".

      .

      ובעניין "רעלת המסכה"..

      אלה המנהגים של המוסלמים בכל רחבי העולם.

      ואדרבה, נשים רבות מתווספות למנהג הזה ועוטות על עצמן "רעלת מסכה".

      מעניין אם זה נקרא - הולכים קדימה או אחורה?

      .

      שבת שלום  - "נפש ברכה תדושן".

      .

      וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ..."המשקיפים".

        29/11/12 11:04:
      מדהים:) טנקס יו:) אני
        27/11/12 16:37:

      צטט: ליריתוש 2012-11-27 16:08:58

      כל הכבוד לך, באבא יאגה יקרה, שביקשת לדבר אתה, להסיר את כיסוי הזרות. זה שלא העזת, כל כך אנושי. כולנו כל כך חוששים ממה שלא דומה לנו. לעתים לוקח לנו זמן לחשוב איך לגשת, לעתים לא מוצאים עדיין את הדרך. וגם אני הייתי כל כך רוצה להאמין בהידברות, כי רק היא תבטיח לבסוף את העתיד שלנו כאן בדו-קיום הכרחי. המציאות כל כך עגומה, שהשאיפה לכך נראית לא ריאלית, אבל אני מעדיפה להמשיך לחתור לכך בלבי בתקווה שיהיו אלו שיתפכחו ויבינו - משני הצדדים. תודה לך על הפוסט הכן והאנושי הזה, תמיד אני יוצאת ממך עם איזו מחשבה או תובנה.

       "אני מעדיפה להמשיך לחתור לכך בלבי בתקווה שיהיו אלו שיתפכחו ויבינו" גם אני כך, ותודה על המחמאה

        27/11/12 16:08:
      כל הכבוד לך, באבא יאגה יקרה, שביקשת לדבר אתה, להסיר את כיסוי הזרות. זה שלא העזת, כל כך אנושי. כולנו כל כך חוששים ממה שלא דומה לנו. לעתים לוקח לנו זמן לחשוב איך לגשת, לעתים לא מוצאים עדיין את הדרך. וגם אני הייתי כל כך רוצה להאמין בהידברות, כי רק היא תבטיח לבסוף את העתיד שלנו כאן בדו-קיום הכרחי. המציאות כל כך עגומה, שהשאיפה לכך נראית לא ריאלית, אבל אני מעדיפה להמשיך לחתור לכך בלבי בתקווה שיהיו אלו שיתפכחו ויבינו - משני הצדדים. תודה לך על הפוסט הכן והאנושי הזה, תמיד אני יוצאת ממך עם איזו מחשבה או תובנה.
        27/11/12 13:37:

      צטט: גליתוש. 2012-11-26 22:07:20

      זוהי חציצה עם העולם, אולי זהו כבודה של בת מלך פנימה. אי אפשר לדעת מה הולך לה שם בראש. זה כורח מציאות ומנהגים שנכפו עליה, ואולי אף מרצון. וזה עצוב נורא.

       אכן עצוב, דווקא הפנים שהאתיקה של היום  רואה אותם כבסיס למחויבות בין אדם לרעהו

        26/11/12 22:07:
      זוהי חציצה עם העולם, אולי זהו כבודה של בת מלך פנימה. אי אפשר לדעת מה הולך לה שם בראש. זה כורח מציאות ומנהגים שנכפו עליה, ואולי אף מרצון. וזה עצוב נורא.
        26/11/12 22:02:

      צטט: מושיקו החמוד 2012-11-26 21:45:37

      אהבתי חביב

      תודה רבה לך 

        26/11/12 21:45:
      אהבתי חביב
        26/11/12 18:50:

      צטט: ד"ר ברי כנורי 2012-11-26 16:42:24

      תיארת יפה אפיזודה מייצגת מאד למציאות הבלתי אפשרית שאנחנו חיים בה.

       תודה לך על המחמאה. אכן מציאות לא אפשרית

        26/11/12 16:42:
      תיארת יפה אפיזודה מייצגת מאד למציאות הבלתי אפשרית שאנחנו חיים בה.
        25/11/12 17:18:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2012-11-25 13:32:51

      כל הכיסויים האלו שייכים לדיכוי נשים. בכל דת.

      ללא ספק נכון, אבל אני התכוונתי יותר למה שמפריד בינינו ובין הזולת שנמצא  מהעבר האחר של המתרס 

        25/11/12 17:16:

      צטט: KLGERY סוכן נדל 2012-11-25 12:42:11

      פוסט מעניין. תודה

       לך התודה

        25/11/12 17:10:

      צטט: מר גניתרוזנבלום 2012-11-25 12:28:09

      אהבתי מאד

      תודה לך, מרגנית, משמח 

        25/11/12 13:32:
      כל הכיסויים האלו שייכים לדיכוי נשים. בכל דת.
        25/11/12 12:42:
      פוסט מעניין. תודה
      אהבתי מאד
        25/11/12 12:01:

      צטט: טלי פרי 2012-11-25 10:41:43

      הפוסט שלך הזכיר לי שיר שכתבתי על הנושא העצוב הזה בשם: "קח את עיני". השיר אמנם עוסק באלימות במשפחה אבל גם נוגע בעניין הרעלות / בורקות שנשים מוסלמיות לובשות ובסיבות לכך. טלי*

      תודה רבה, אשמח  לקרוא את השיר.

       

        25/11/12 10:41:
      הפוסט שלך הזכיר לי שיר שכתבתי על הנושא העצוב הזה בשם: "קח את עיני". השיר אמנם עוסק באלימות במשפחה אבל גם נוגע בעניין הרעלות / בורקות שנשים מוסלמיות לובשות ובסיבות לכך. טלי*
        25/11/12 10:19:

      צטט: קביאר 2012-11-25 10:08:12

      טוב עשית שלא פנית.

      הייתי בפריס בידוק כשעבר החוק האוסר על נערות מוסלמויות ללבוש בורקה לבית הספר. כל נסיונותי להסביר לחברי הנאורים שבזה החוק הם גזרו על דור נוסף ש ל נשים מוסלמיות בערות, כליאה בבית אביהן ומשם מעבר לביתו של בעל שבחרו עבורן. הבורקה או המטפחת או השמלה הארוכה לא פעם מאפשרת לנשים אלו חירות: בלובשן את השמלה המסתירה לכאורה אותן הן משתיקות את הסמכות הגברית וזוכות להיות חלק מן המרחב הציבורי. בישראל, למשל, הבגד המסורתי הוא לעיתים דרך מילוט של נשים אלו אל האוניברסיטה או שוק העבודה. עצוב

       תודה רבה, לא חשבתי על זה. תודה שהסבת את תשומת ליבי. אכן עצוב

        25/11/12 10:08:

      טוב עשית שלא פנית.

      הייתי בפריס בידוק כשעבר החוק האוסר על נערות מוסלמויות ללבוש בורקה לבית הספר. כל נסיונותי להסביר לחברי הנאורים שבזה החוק הם גזרו על דור נוסף ש ל נשים מוסלמיות בערות, כליאה בבית אביהן ומשם מעבר לביתו של בעל שבחרו עבורן. הבורקה או המטפחת או השמלה הארוכה לא פעם מאפשרת לנשים אלו חירות: בלובשן את השמלה המסתירה לכאורה אותן הן משתיקות את הסמכות הגברית וזוכות להיות חלק מן המרחב הציבורי. בישראל, למשל, הבגד המסורתי הוא לעיתים דרך מילוט של נשים אלו אל האוניברסיטה או שוק העבודה. עצוב

        25/11/12 09:48:

      צטט: זירעונית קוסמית 2012-11-25 09:41:13

      בוקר טוב יקירה

      נראה שבעידן האינטרנט יש אפשרות

       לנו כולנו לעשות מעשה

      ולנסות לתקשר עם העם שמעבר לחומה,,

      אלו מהם החושבים אחרת

      הרוצים בשלום בשקט ושלווה

       

       

      מאוס עלינו ענין המלחמות !!!!

       

       

      אנו נמצאים בזמן ההתמרה

      לנצל אנרגיות ומשאבים בחכמה ובבינה

      מהראש ומהלב

       

      האינטרנט הביא למהפכה עולמית, הכל כה נגיש,

      אפשר לנסות :))

       

       

      הבן שלי אביחן גר ולומד באיטליה ,

       החברים הכי טובים שלו שם הם הפלסטינאים והאירנים למרבה האירוניה

      מי ייתן והטוב והנעים יינצח

      שבוע טוב:))

       כמה נכון, שבוע נהדר

        25/11/12 09:45:

      צטט: באבא יאגה 2012-11-25 09:06:17

      צטט: shabat shalom 2012-11-25 09:03:41

      כולנו חיילים של נייר כאשר אנחנו מאמינים.וכל אחד מאמין במשהו. (אבל לא רואים את זה על כל אחד....) (הדגש על "כולנו")

      ועוד איך "כולנו", אבל תגיד לי איך כולנו לא עושים כלום כדי לשנות המנצב?!

       

      אני משתדל לעשות...

      בוקר טוב יקירה

      נראה שבעידן האינטרנט יש אפשרות

       לנו כולנו לעשות מעשה

      ולנסות לתקשר עם העם שמעבר לחומה,,

      אלו מהם החושבים אחרת

      הרוצים בשלום בשקט ושלווה

       

       

      מאוס עלינו ענין המלחמות !!!!

       

       

      אנו נמצאים בזמן ההתמרה

      לנצל אנרגיות ומשאבים בחכמה ובבינה

      מהראש ומהלב

       

      האינטרנט הביא למהפכה עולמית, הכל כה נגיש,

      אפשר לנסות :))

       

       

      הבן שלי אביחן גר ולומד באיטליה ,

       החברים הכי טובים שלו שם הם הפלסטינאים והאירנים למרבה האירוניה

      מי ייתן והטוב והנעים יינצח

      שבוע טוב:))

        25/11/12 09:06:

      צטט: shabat shalom 2012-11-25 09:03:41

      כולנו חיילים של נייר כאשר אנחנו מאמינים.וכל אחד מאמין במשהו. (אבל לא רואים את זה על כל אחד....) (הדגש על "כולנו")

      ועוד איך "כולנו", אבל תגיד לי איך כולנו לא עושים כלום כדי לשנות המנצב?!

        25/11/12 09:03:
      כולנו חיילים של נייר כאשר אנחנו מאמינים.וכל אחד מאמין במשהו. (אבל לא רואים את זה על כל אחד....) (הדגש על "כולנו")
        25/11/12 08:09:

      צטט: Benj 2012-11-25 00:30:36

      להסתיר פנים זה כמו להעלים זהות.

       נכון מאד., גם המשטרים האפלים של הנאצים והקומוניסטים השתמשו בשיטות של העלמת פנים, קריהעלמת זהותו היחודית של אדם זה או אחר, הפיכתם למספר או פיון.  פרנסואוה  צ'אנג, משורר והוגה  סיני צרפתי הבחין שזו אחת מתופעות הרוע.

        25/11/12 08:04:

      צטט: Eroit 2012-11-25 00:28:34

      לנו יש הרבה נשים מוסלמיות שעטופות ברעלה, טוב כבר התרגלנו אולי לא אבל אותן זה לא מענין...

       כפי הנראה שלא הסברתי עצמי די, כי זו לא היתה רעלה, לרעלה גם אני כבר התרגלתי

        25/11/12 08:03:

      צטט: OritZehavi 2012-11-25 00:05:13

      הפוסטים שלי לא מגיעים... אז אני כותבת שוב. זה היה יפה, אמיתי, מרגש. הזדהיתי עם כל מלה.

       תודה רבה, אורית. משמח. הגעגועים לאוקוג'ווה באחרונה, התעוררו בזכותך

        25/11/12 08:01:

      צטט: mezra 2012-11-24 23:47:01

      האמת גם כשאני רואה בירושלים במיוחד, אנשים מוזרים או שמתהלכים במוזריות, הדבר הראשון שעולה בראש ,שמדובר במחבל- המציאות הכתיבה זאת, ואנו כמו רובוטים מתנהגים וחושבים כך- מצד שני הזהירות המתבקשת היא לחשוד ולבדוק, מכל אותם מסתירי פנים, יש גם מחבלים

       

      זה נכון. זאת המציאות פה בעיר הבירהואוי לנו שכך

        25/11/12 08:00:

      צטט: צלילי הלב 2012-11-24 22:53:21

      אישה ברעלה יכולה להיות אישה הנחמדה ביותר בעולם וגם לא נחמדה ואף להסתיר כוונות זדוניות, כדי לברר את כוונתה אולי יספיק באמת רק לשאול אותה. אבל להבדיל אלפי הבדלות איך נדבר עם מישהו שאינו מתכוון לא רק שלא לדבר איתנו אלא אפילו לפוצץ אותנו ומצהיר על כך, מן הסתם בידיעה של כוונת הזדון של המפגע להרע לנו, האינסטינקט הבסיסי האנושי הראשון הוא להתרחק , כמה שאפשר מיד ומהר או להגן על עצמנו. מכירה את השיר של אוקוג'בה ,שיר נפלא וכתבת באופן מרגש את הפוסט.

       

      תודה רבה. "אבל להבדיל אלפי הבדלות איך נדבר עם מישהו שאינו מתכוון לא רק שלא לדבר איתנו אלא אפילו לפוצץ אותנו ומצהיר על כך.." את כותבת,

       ואניחושבת,  שמעבר לאינסטינקט ההשרדות והצורך להגן על עצמך, דבר שהוא אנושי וטבעי, לא נעשו נסיונות רציניים לדב.ן פשוט להצהיר על נכונות לדבר עם החמאס. לא בטוח שהם יסרבו, אבל נניח שכן, מה הפסדנו?

       הרווחנו את דעת הקהל, ודמים הרבה (גם דם וגם כסף) הדבור הוא נסיון הרבה יותר זול ממלחמה. ונניח ששוב יסרבו, ואנחנו נצהיר, שאנחנו כן רוצים לדבר, בסופו של דבר יהיה מוכרח להיווצר איזה שנוי בהשואה לדרך המקובעת שבה אנחנו פועלים.

      אם לא אאמין בזה,אגווע ביאוש

        25/11/12 00:30:
      להסתיר פנים זה כמו להעלים זהות.
        25/11/12 00:28:
      לנו יש הרבה נשים מוסלמיות שעטופות ברעלה, טוב כבר התרגלנו אולי לא אבל אותן זה לא מענין...
        25/11/12 00:05:
      הפוסטים שלי לא מגיעים... אז אני כותבת שוב. זה היה יפה, אמיתי, מרגש. הזדהיתי עם כל מלה.
        24/11/12 23:47:
      האמת גם כשאני רואה בירושלים במיוחד, אנשים מוזרים או שמתהלכים במוזריות, הדבר הראשון שעולה בראש ,שמדובר במחבל- המציאות הכתיבה זאת, ואנו כמו רובוטים מתנהגים וחושבים כך- מצד שני הזהירות המתבקשת היא לחשוד ולבדוק, מכל אותם מסתירי פנים, יש גם מחבלים
        24/11/12 22:53:
      אישה ברעלה יכולה להיות אישה הנחמדה ביותר בעולם וגם לא נחמדה ואף להסתיר כוונות זדוניות, כדי לברר את כוונתה אולי יספיק באמת רק לשאול אותה. אבל להבדיל אלפי הבדלות איך נדבר עם מישהו שאינו מתכוון לא רק שלא לדבר איתנו אלא אפילו לפוצץ אותנו ומצהיר על כך, מן הסתם בידיעה של כוונת הזדון של המפגע להרע לנו, האינסטינקט הבסיסי האנושי הראשון הוא להתרחק , כמה שאפשר מיד ומהר או להגן על עצמנו. מכירה את השיר של אוקוג'בה ,שיר נפלא וכתבת באופן מרגש את הפוסט.
        24/11/12 21:36:

      צטט: razam-דודי רצם 2012-11-24 21:35:13

      הרבה חשדות עברו בראשך... אחת פספסת ! אולי אלה יחידת דובדבן בפעילות שוטפת?!... לצערי כולנו חוששים כמוך ואני מבין אותך.

      אולי, אלוהים יודע, אני עוד אברר הכל בשיחה 

        24/11/12 21:35:

      צטט: הלנה היפה 2012-11-24 21:04:57

      צטט: באבא יאגה 2012-11-24 20:58:10

      צטט: הלנה היפה 2012-11-24 17:58:28

      אליאונורה יקירתי, פוסט מרגש בכנותו ובאומץ שלך לומר, אפילו לעצמך את מה שכתבת לנו על תחושותיך ועל מחשבותיך. השיר של אוקוג'אווה שהבאת, מוכר לי וכמו יתר שיריו הוא חזק מאוד. דווקא מתוך העמדה שהייתי היכן שהייתי ביום רביעי האחרון חשוב מאוד שנבדוק את עצמנו, כל אחד לחוד, איך אנחנו "שופטים ומאשימם את זה שמעחורי המסתור והמסכה. לגבי הדבר החשוב ביותר שהוא פועל יוצא מכל הרגשות האלה, לצערי אני מאוד פסימית שיש לנו איזו אלטרנטיבה לשלטון הנוכחי שתוכל לפתוח בגישושים לשיחות, לשם התחלה ואולי מכאן להתקדם הלאה. זו התקווה היחידה שלנו הלואי ואני טועה! תודה ותודה לחיבוק לאה

       תודה רבה, לאה. לפעמים גם אני מתייאשת, אבל תמיד קל יותר להיות עצעס געבער, אז הנה עצתי: לא להתייאש, להצביע עד כמה שאפשר יותר שמאלה, זה ענין של זמן, אבל זה יהיה, כי זה הדבר הנכון

       =========================

      יקירתי, העצה הייתה מיותרת. אני אמנם לא יודעת להצביע יותר שמאלה ממרץ אבל נראה לי שזה מספיק שמאל, גם עבורי.

       אמרתי לך שקל לי להיות עצעס געבער

        24/11/12 21:35:
      הרבה חשדות עברו בראשך... אחת פספסת ! אולי אלה יחידת דובדבן בפעילות שוטפת?!... לצערי כולנו חוששים כמוך ואני מבין אותך.
        24/11/12 21:28:

      צטט: כורך דברים 2012-11-24 20:39:31

      הזעקות של העדר הניבער "להכנס בהם", כלומר לשחוט מכל הבא ליד, גם את החנווני במכולת ואת ילדיו, זה בדיוק הפרקטיקה של הנאצים. אם היתה פעולה נגדם, היו נכנסים לכפר הסמוך, מרכזים עשרה או מאה אנשים מול קיר ויורים בהם. זה מה שחלק גדול מהעם היושב בציון חושב שנכון לעשות.

      לצערי ולבושתי, יש לא מעט אמת בדבריך

       

        24/11/12 21:21:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-11-24 20:22:41

      את נהדרת. כתבתי שיר אמש שיכול מאד להתאים . אולי אקדיש לך אותו כאן (:

      תודה רבה, רונית, זה נחמד מאד מצדך.עד כה רק "בנים" הקדישו לי שירים.  קראתי אתמול את השיר שלך, ואיך שהוא , לצערי, לא הבנתי אותו, אולי הצלום או התגובות בלבלו אותי. אקרא שוב

        24/11/12 21:17:

      צטט: bonbonyetta 2012-11-24 19:50:50

      *
      יש נשים שלובשות מסיכה ויש נשים שהולבשו מסיכה. בתרבויות שונות, לא רק באחת או שתיים.

      כך או כך מצב קיצוניות כזה אינו בריא ואינו טבעי.
      מקווה שתצליחי לדבר אתה

      תודה לך.  גם אני מקווה כך. כן ברוב המקרים  הנשים הולבשו מסכה, אבל לי המסכה שלה היא סמל לשוני של האחר.

        24/11/12 21:15:

      צטט: Gfaus 2012-11-24 19:19:01

      אני חושב שיש קסם בחוסר ידיעת העתיד ... אני לא רוצה לדעת את העתיד, לא רוצה לדעת את יום מותי, לא רוצה לדעת מתי תתחיל המלחמה הבאה ... יש קסם במסתורין ובספונטניות *

       אני מסכימה אתך שיש קסם בחידה ובמסתורין. מי צריך לדעת את יום מותו, אבל עלי כן לדעת את פניו של האחר, כיוון שברגע שאני רואה פנים, אני רואה פן אנושי, דבר מה שדומה לי ושונה ממני ומטיל עלי אחריות מוסרית.

        24/11/12 21:12:

      צטט: דליהו 2012-11-24 18:27:11

      נשים מכוסות מכף רגל ועד ראש יש בשני הצדדים .ענין מטריד מעיד על מצב נפשי שיש בו קנאות דתית וחסרים.הגנרלים צריכים תמיד לזכור שיש להם אחריות ולראות קדימה.לא יוצאים למלחמה כשלא רואים בה פיתרון. צריך למצוא פתרונות. פוסט מעניין וחשוב.

      תודה רבה, דליה. אני מסכימה בענין הגנרלים, עלי  אישית, הם פשוט נמאסו בגלל האופק הצר משהו, המקובע ובגלל הפנים      הזועפות.בדרך כלל.

      כן נשים מכוסות יש גם בצד שלנו, במקרה הן אינן מטיילות במסלול הצעידה שלי ואינן שייכות למה שאני מתכוונת ב-"אחר". אף שגם הן אחרות

        24/11/12 21:06:

      צטט: יסינראל 2012-11-24 18:16:07

      הפוסט הנפלא שלך מזכיר לי עבודה של אומן אוסטרי [ששכחתי כרגע את שמו]. הוא צילם את מלכת היופי של קנדה בארבע "פוזת". הראשונה גלוית פנים והאחרונה מכוסה בבורקה. מנה ענקית של "הזרה"... מה שאת עושה זה לנסות להסיר אותה. כנראה שהדרך לפגוש את הדמות עוברת דרך חורים גם על פניך. זה יכול להיות ניסיון אומנותי מעניין אבל כואב.

       "כנראה שהדרך לפגוש את הדמות עוברת דרך חורים גם על פניך" - אינטואיטיבית  הרגשת איזו אמת עמוקה.אגב,  כתבתי ספור, שהתבסס על חלום ילדות שלי, שכולו נסיון להסיר מסכה, נסיון שסופו כשלון. שם הספור "בכיכר (או פרידה מאמא)" בקובץ הספורים שלי "שאון מותו של שימק".

        24/11/12 21:04:

      צטט: באבא יאגה 2012-11-24 20:58:10

      צטט: הלנה היפה 2012-11-24 17:58:28

      אליאונורה יקירתי, פוסט מרגש בכנותו ובאומץ שלך לומר, אפילו לעצמך את מה שכתבת לנו על תחושותיך ועל מחשבותיך. השיר של אוקוג'אווה שהבאת, מוכר לי וכמו יתר שיריו הוא חזק מאוד. דווקא מתוך העמדה שהייתי היכן שהייתי ביום רביעי האחרון חשוב מאוד שנבדוק את עצמנו, כל אחד לחוד, איך אנחנו "שופטים ומאשימם את זה שמעחורי המסתור והמסכה. לגבי הדבר החשוב ביותר שהוא פועל יוצא מכל הרגשות האלה, לצערי אני מאוד פסימית שיש לנו איזו אלטרנטיבה לשלטון הנוכחי שתוכל לפתוח בגישושים לשיחות, לשם התחלה ואולי מכאן להתקדם הלאה. זו התקווה היחידה שלנו הלואי ואני טועה! תודה ותודה לחיבוק לאה

       תודה רבה, לאה. לפעמים גם אני מתייאשת, אבל תמיד קל יותר להיות עצעס געבער, אז הנה עצתי: לא להתייאש, להצביע עד כמה שאפשר יותר שמאלה, זה ענין של זמן, אבל זה יהיה, כי זה הדבר הנכון

       =========================

      יקירתי, העצה הייתה מיותרת. אני אמנם לא יודעת להצביע יותר שמאלה ממרץ אבל נראה לי שזה מספיק שמאל, גם עבורי.

        24/11/12 20:58:

      צטט: הלנה היפה 2012-11-24 17:58:28

      אליאונורה יקירתי, פוסט מרגש בכנותו ובאומץ שלך לומר, אפילו לעצמך את מה שכתבת לנו על תחושותיך ועל מחשבותיך. השיר של אוקוג'אווה שהבאת, מוכר לי וכמו יתר שיריו הוא חזק מאוד. דווקא מתוך העמדה שהייתי היכן שהייתי ביום רביעי האחרון חשוב מאוד שנבדוק את עצמנו, כל אחד לחוד, איך אנחנו "שופטים ומאשימם את זה שמעחורי המסתור והמסכה. לגבי הדבר החשוב ביותר שהוא פועל יוצא מכל הרגשות האלה, לצערי אני מאוד פסימית שיש לנו איזו אלטרנטיבה לשלטון הנוכחי שתוכל לפתוח בגישושים לשיחות, לשם התחלה ואולי מכאן להתקדם הלאה. זו התקווה היחידה שלנו הלואי ואני טועה! תודה ותודה לחיבוק לאה

       תודה רבה, לאה. לפעמים גם אני מתייאשת, אבל תמיד קל יותר להיות עצעס געבער, אז הנה עצתי: לא להתייאש, להצביע עד כמה שאפשר יותר שמאלה, זה ענין של זמן, אבל זה יהיה, כי זה הדבר הנכון

        24/11/12 20:54:

      צטט: עמנב 2012-11-24 17:02:09

      פוסט נהדר, אלאונורה, ושיר נפלא. מאחל לך שתיתקלי בה פעם נוספת, ותאזרי עוז לפנות אליה. אז תוכלי להבין, אולי, משהו מן המסתתר מאחורי המסכה, שנראית כמו מישהו שנכווה בפניו. כל טוב ושבוע טוב, עמוס.

       תודה רבה, עמוס, על המחמאה וגם על התקון העדין של הכוויה. תוקן!

        24/11/12 20:50:

      צטט: רומפיפיה 2012-11-24 16:31:40

      מרתקת

       תודה רבה, רומפיפיה, כייף לקבל מחמאה

        24/11/12 20:49:

      צטט: דוד בובטס 2012-11-24 16:10:13

      ואולי יש ל"ראות" את רצון השני לא להשתייך ?ואת המסכה או ההעלמות מאחוריה כסוג של הבעת עמדה של הזולת כלפיך. תודה באבא יאגה מרתק כתמיד

       "ואת המסכה או ההעלמות מאחוריה כסוג של הבעת עמדה של הזולת כלפיך." בהחלט יכולה להסכים עם זה. תודה רבה, דוד

        24/11/12 20:47:

      צטט: עופר לבבי 2012-11-24 15:37:03

      אני רוצה דווקא להתייחס לתסכול שבנסתר. אני שונאים חוסר ודאות, רוצים לדעת את העתיד... כשרואים אדם מסתיר את פניו- מתעוררים אותם רגשות של חוסר ודאות, כאילו אנו נמצאים בחדר חשוך, וצריל להתנועע בו בחופשיות. מעוניינים לדעת מה נמצא מעבר לפינה. אבל אני רוצה להגיב גם של השלום. המילה הכל כך טעונה וחשובה בחיינו. שמת לב שלא אומרים שלום ברחוב? עם מכרים אומרים היי... עם אנשים זרים, לא אומרים כלום, מתעלמים- בניגוד לאמריקאים שמברכים לשלום את כולם... אולי באמת המלה שלום מפחידה אותנו. לכן ממעטים להשתמש בה. אולי, כדאי שנתחיל לומר שלום לכולם, ברחוב, ככה נתרגל אליו, נתרגל אותו, ונתחיל לקבל את הזר והשונה.

       "כשרואים אדם מסתיר את פניו- מתעוררים אותם רגשות של חוסר ודאות" - אני מסכימה. ובענין השלום, אני מוכנה לתרגל מהיום. תודה לך עופר

        24/11/12 20:44:

      צטט: איציק אביב 2012-11-24 15:23:48

      כתוב מעניין ומושך.

       

      תודה לך, מחמאה תמיד נעימה לי

        24/11/12 20:39:
      הזעקות של העדר הניבער "להכנס בהם", כלומר לשחוט מכל הבא ליד, גם את החנווני במכולת ואת ילדיו, זה בדיוק הפרקטיקה של הנאצים. אם היתה פעולה נגדם, היו נכנסים לכפר הסמוך, מרכזים עשרה או מאה אנשים מול קיר ויורים בהם. זה מה שחלק גדול מהעם היושב בציון חושב שנכון לעשות.
        24/11/12 20:22:
      את נהדרת. כתבתי שיר אמש שיכול מאד להתאים . אולי אקדיש לך אותו כאן (:
        24/11/12 19:50:

      *
      יש נשים שלובשות מסיכה ויש נשים שהולבשו מסיכה. בתרבויות שונות, לא רק באחת או שתיים.

      כך או כך מצב קיצוניות כזה אינו בריא ואינו טבעי.
      מקווה שתצליחי לדבר אתה

        24/11/12 19:19:
      אני חושב שיש קסם בחוסר ידיעת העתיד ... אני לא רוצה לדעת את העתיד, לא רוצה לדעת את יום מותי, לא רוצה לדעת מתי תתחיל המלחמה הבאה ... יש קסם במסתורין ובספונטניות *
        24/11/12 18:27:
      נשים מכוסות מכף רגל ועד ראש יש בשני הצדדים .ענין מטריד מעיד על מצב נפשי שיש בו קנאות דתית וחסרים.הגנרלים צריכים תמיד לזכור שיש להם אחריות ולראות קדימה.לא יוצאים למלחמה כשלא רואים בה פיתרון. צריך למצוא פתרונות. פוסט מעניין וחשוב.
        24/11/12 18:16:
      הפוסט הנפלא שלך מזכיר לי עבודה של אומן אוסטרי [ששכחתי כרגע את שמו]. הוא צילם את מלכת היופי של קנדה בארבע "פוזת". הראשונה גלוית פנים והאחרונה מכוסה בבורקה. מנה ענקית של "הזרה"... מה שאת עושה זה לנסות להסיר אותה. כנראה שהדרך לפגוש את הדמות עוברת דרך חורים גם על פניך. זה יכול להיות ניסיון אומנותי מעניין אבל כואב.
        24/11/12 17:58:
      אליאונורה יקירתי, פוסט מרגש בכנותו ובאומץ שלך לומר, אפילו לעצמך את מה שכתבת לנו על תחושותיך ועל מחשבותיך. השיר של אוקוג'אווה שהבאת, מוכר לי וכמו יתר שיריו הוא חזק מאוד. דווקא מתוך העמדה שהייתי היכן שהייתי ביום רביעי האחרון חשוב מאוד שנבדוק את עצמנו, כל אחד לחוד, איך אנחנו "שופטים ומאשימם את זה שמעחורי המסתור והמסכה. לגבי הדבר החשוב ביותר שהוא פועל יוצא מכל הרגשות האלה, לצערי אני מאוד פסימית שיש לנו איזו אלטרנטיבה לשלטון הנוכחי שתוכל לפתוח בגישושים לשיחות, לשם התחלה ואולי מכאן להתקדם הלאה. זו התקווה היחידה שלנו הלואי ואני טועה! תודה ותודה לחיבוק לאה
        24/11/12 17:02:
      פוסט נהדר, אלאונורה, ושיר נפלא. מאחל לך שתיתקלי בה פעם נוספת, ותאזרי עוז לפנות אליה. אז תוכלי להבין, אולי, משהו מן המסתתר מאחורי המסכה, שנראית כמו מישהו שנכווה בפניו. כל טוב ושבוע טוב, עמוס.
        24/11/12 16:31:

      מרתקת

        24/11/12 16:10:
      ואולי יש ל"ראות" את רצון השני לא להשתייך ?ואת המסכה או ההעלמות מאחוריה כסוג של הבעת עמדה של הזולת כלפיך. תודה באבא יאגה מרתק כתמיד
        24/11/12 15:37:
      אני רוצה דווקא להתייחס לתסכול שבנסתר. אני שונאים חוסר ודאות, רוצים לדעת את העתיד... כשרואים אדם מסתיר את פניו- מתעוררים אותם רגשות של חוסר ודאות, כאילו אנו נמצאים בחדר חשוך, וצריל להתנועע בו בחופשיות. מעוניינים לדעת מה נמצא מעבר לפינה. אבל אני רוצה להגיב גם של השלום. המילה הכל כך טעונה וחשובה בחיינו. שמת לב שלא אומרים שלום ברחוב? עם מכרים אומרים היי... עם אנשים זרים, לא אומרים כלום, מתעלמים- בניגוד לאמריקאים שמברכים לשלום את כולם... אולי באמת המלה שלום מפחידה אותנו. לכן ממעטים להשתמש בה. אולי, כדאי שנתחיל לומר שלום לכולם, ברחוב, ככה נתרגל אליו, נתרגל אותו, ונתחיל לקבל את הזר והשונה.
        24/11/12 15:23:
      כתוב מעניין ומושך.
        24/11/12 15:06:

      צטט: לבנון ארז 2012-11-24 14:56:21

      אין לנו ברירה אלה לדבר ! אלילנו היקר הועיד לנו מקום זה לחיות גם להם !!! אין לנו ולהם אפשרות לגרש אחד השני מפיסתהקרקע ההזוייה הזו ! יש לנו 2 אפשרויות להמשיך להקיז זה דמו של זה או לדבר ! לדבר , להבין , לנסות להכיל ולהנחיל ליורשיי העצר של 2 העמים קרקע נוחה יותר לאפשרות נביטה של עץ זיית-שלום צעיר ורך שעם השנים יהפוך לגזע עבות הבנוי מעשרות שנות השרגות ענף בחברו

       אני מסכימה אתך

        24/11/12 14:56:
      אין לנו ברירה אלה לדבר ! אלילנו היקר הועיד לנו מקום זה לחיות גם להם !!! אין לנו ולהם אפשרות לגרש אחד השני מפיסתהקרקע ההזוייה הזו ! יש לנו 2 אפשרויות להמשיך להקיז זה דמו של זה או לדבר ! לדבר , להבין , לנסות להכיל ולהנחיל ליורשיי העצר של 2 העמים קרקע נוחה יותר לאפשרות נביטה של עץ זיית-שלום צעיר ורך שעם השנים יהפוך לגזע עבות הבנוי מעשרות שנות השרגות ענף בחברו

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין