על חייל מנייר, על הסתר פנים ועל החובה לדבר (עם האחר)

TheMarker Cafeבאבא יאגהחביתהעל חייל מנייר, על הסתר פנים ועל החובה לדבר (עם האחר)

חביתה

רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

על חייל מנייר, על הסתר פנים ועל החובה לדבר (עם האחר)

‎45

אקטואליה יחסים, דבור, אחר, פנים, הסתר פנים, ירושלים, עמנואל לוינס, חייל מנייר, בולט אוקוגווה

69 תגובות יום שבת, 24/11/12, 14:33

"ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא..." דברים, כה, יח

במסלול ההליכה היומי שלי, בשכונה מעורבת בירושלים, התרגלתי למראה נשים ערביות, שצועדות בטיילת, עטופות בשחורים מכף רגל ועד ראש.

ואף על פי כן, כשראיתי אותה לראשונה, משהו זע בי.

אשה גדולה היתה, גבוהה ורחבת מימדים בנעלי התעמלות אופנתיות של אול סטארס, שכמו לא התאימו לגופה הגדול ולעובדה שהגוף היה חבוי תחת אהל של גלבייה שחורה. על ראשה אהל נוסף, מטפחת שחורה גם כן, ששוליה לא היו מורמים, אלא נשקו לבד של הגלביה ויצרו מעין בורקה לא חדירה. כל זה מילא, אבל פניה.

לא ראיתי את פניה.

הפילוסוף, עמנואל לוינס, אלו חי, מה היה אומר על הסתר הפנים של האשה בשחור.

במקום פנים ראיתי כמו מסכת תחבושת של מי שנכווה בפניו, ואולי מסכת גבס לבנה. לא רעלה, שאותה כבר ראיתי לא אחת. היא ישבה על אחד הספסלים, תיק נשים מונח על הספסל לצדה ובידיה ספרון קטן פתוח. לא הבנתי, איך היא מסוגלת לקרוא, לא הבחנתי שהיו פתחי עיניים במסכה.

נרתעתי. הגברתי צעד, השפלתי מבט, חמקתי, המראה שלה לא הרפה.

"מחבל!" נדלקו לי נוריות אדומות, מחבל שהתחפש לאשה, אני מוכרחה לעקוב אחריה, אולי להתקשר למשטרה.

ואם איננה מחבל.

יטרידו, יציקו לה, יבדקו, ימששו, יבקשו תעודה.

מה זכותי להטפל אליה רק בגלל המראה שלה.

ואף על פי כן, למרות שהמשכתי בצעידה, משהו בתוכי לא נרגע.

שלוש שכנות, צועדות קבועות , צצו מולי:

"ראיתן אותה?", נסערתי.

"כן, היא בסדר, זה מגעיל איך שהיא, אבל היא בסדר, דברנו אתה."

ואף על פי כן משהו בתוכי עדיין לא נרגע.

סיימתי כיוון אחד של המסלול. בדרך חזרה, הבטחתי לעצמי, אעקב אחריה. מלאתי את ההבטחה, הלכתי אחריה, היו בינינו כעשרים מטר, ועדיין ראיתי אותה.

לא היה דבר חשוד בדרך ההליכה שלה.

אחר כך ויתרתי לעצמי ולה, היא נעלמה איפשהו, אבדתי אותה.

שלשום שוב ראיתי אותה על אותו ספסל עם שתי נשים לבושות שחורים, הן גלויות פנים ועל פניה - שוב, מסכה.

חלפתי על פניהן, אני חייבת לדבר אתה. אבל איך.

פתאום ככה אעצור, אדבר, אשאל אותה, תגידי, למה המסכה, איך את יכולה לקרוא אתה.

אבל באיזו שפה אדבר אתה.

ערבית, לצערי, אני לא מדברת.

עברית, אם כך. ואם איננה מבינה, ואם תעשה עצמה, שאיננה מבינה. אנגלית, היא הברירה הבאה, ושוב, ואם איננה מבינה, ואם תעשה עצמה.

אני כועסת. בא לי לגשת אליה, להסיר, למרוט לה את המסכה, לגלות את פניה, איזו חוצפה, מה היא חושבת לעצמה. איזו זכות יש לה להסתיר את הפנים שלה.

כמה קשה לדבר עם השונה, עם המוסתר עם זה שמעבר לחומה, של בטון, של אבנים של בד, של בורקה לא חדירה, של חגורת נפץ, של סכין, של שנאה. כמה קשה לדבר עם מי שאינו ידוע, עם זה שמסתיר זהותו, מסתיר פניו, כוונותיו, עם זה שחידה. עם זה שזר, שמוזר, שמאחורי מחסום, שריחו אחר, שצבעו, שלבושו, שאויב, שאינו נגיש, שנרתע, שאינו שש לשיחה.

ברור שפשלתי. לפני יומיים ראיתי אותה ולא עשיתי דבר, נשארה רק ההבטחה. בפעם הבאה, כשאראה אותה בטיילת, אני חייבת, אני מבטיחה לעצמי, אני מוכרחה לדבר אתה.

ובלי קשר לנאמר למעלה ואולי דווקא כן,

עם הפסקת האש הברוכה,

לנוכח הברברת הבלתי פוסקת של פוליטיקאים, גנרלים, וסתם אזובי קיר.

לקול מקהלת ה- "להכניס להם, לגמור אתם אחת ולתמיד, לחסל אותם, לפרמט אותם, להחזיר לימי הביניים", אינני יכולה שלא להביא את דבריו של עמנואל לוינס, מתוך "שמות פרטיים", על הצורך, גם בעתות מלחמה, להיות אחראים לחזרה לערכי השלום. שם באחריות הזאת, באמונה בערכים החולפים לכאורה, הנסתרים בעתות מלחמה, דווקא שם טמון הכבוד האנושי.

וכדי שלא נשכח ממה כולנו עשויים, הנה שירו של יחיד, "חייל מנייר", של בולט אוקוג`ווה .

http://www.youtube.com/watch?v=cUO-quXA9Ts

ותרגום השיר לאנגלית:

Once there lived a soldier-boy

None handsomer or braver,

but he was just a children`s toy

A soldier made of paper.

He`d change the world, or so he said,

for joy and peace he`d labour,

but he was hanging by a thread,

a soldier made of paper.

He`d bravely go through fire and smoke,

He`d die for you twice over.

But he was just a laughing-stock,

a soldier made of paper.

You wouldn`t trust a paper guy,

With secrets or your favour.

And why is that? I`ll tell you why,

`cause he is made of paper.

He challenged fate, prepared to die,

Marched on another caper,

"Ready, fire!" was his cry,

Forgetting he was paper.

"Forward march! We stand or fall!"

He, burning into vapour,

Died under fire for nothing at all,

`cause he was made of paper.

דרג את התוכן:

תגובות (69)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

נועהר

5/12/12 21:09:

נהניתי לקרוא אותך..

מציאות עגומה ,
המראה כי אין שינוי בתמונת המצב,,
נשים עדיין נאלצות לעטות רעלה

ולהשמע לכללי צניעות קשוחים

face

5/12/12 00:47:

אוהבת את הראיה שלך. ומאד!

[ ולא רק זו של העיניים ]

חביתה

רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

פוסטים פופולאריים

פוסטים אחרונים

על חייל מנייר, על הסתר פנים ועל החובה לדבר (עם האחר)

על חייל מנייר, על הסתר פנים ועל החובה לדבר (עם האחר)

תגובות (69)

תגובות אחרונות

ארכיון

תגיות

פרופיל