שינוי מציאות בלתי רצויה שאנו נקלעים לה לעיתים בעל כורחנו גוררות את האדם למצבים קשים.

אבל דווקא בשעות קשות מתגלה עוצמתו של האדם ,מתוך המצוקה האדם מוצא תעצומות נפש

להתמודד ביעילות עם המציאות ולמצוא דרך לחיות ולהתקיים.

 לפני 12 שנים העיר שלי ת"א ספגה טילים שהגיעו מעיראק . באזעקה הראשונה

אני רק זוכרת שגופי רעד וללא שליטה ורק מלמלתי "לא מאמינה"

הרי עיראק כל כך רחוקה. .שהינו שעות בחדר האטום ופחדנו מפגיעת הטילים

 והכימיקלים שבתוכם.

המלחמה ארכה כחודשיים וכך התרחש מידי יום. בשעות הערב המוקדמות לפחות

אזעקה אחת, נכנסים במהירות לחדר האטום חובשים מסכה נגד גזים ,מקשיבים

ברדיו לנחמן שי דובר צה"ל שהמליץ לשתות מים כדי להירגע ,עלי זה לא עבד..

 גם אני ניסיתי אך לא הצלחתי להתרגל לשגרת האזעקות ונפילות הטילים.

זוכרת תקופה של מתח ופחד נוראי פעולות פשוטות כמו מקלחת

לוו בחשיבה ובתכנון איך לבצע ומה לעשות אם שומעים אזעקה,

השיא היה ביום שבו נפלו 2 טילים ובהפרש של קילומטר ביניהם,

והבית שלי היה בתווך.זה היה הגבול מבחינתי שיכולתי לסבול ו

ההחלטה נפלה ,לא סומכים על המזל עוברים לגור בירושלים ורק שם נרגעתי.

 הסיוט שלי ושל כל תושבי המרכז הסתיים לאחר כחודשיים ,

אבל אז החל הסיוט של התושבים בדרום הארץ.

ב 12 השנים האחרונות הם מתמודדים במציאות בלתי אפשרית

ובגבורה מנהלים חיי שגרה.

זו הייתה המציאות שלהם עד שטיל אחד הגיע לת"א והשני לירושלים וחיבר אותנו למציאות שלהם. לשנות את המציאות צריך אורך רוח והרבה אמונה .מהכישלונות בעבר ניתן ללמוד,כדי למצוא את הדרך המיטבית צריך יצירתיות נחישות ואומץ שתוביל אותנו לביטחון ולשינוי המציאות הרצויה.