הגעתי מוקדם לדיון בבית הדין הרבני והתישבתי מחוץ לאולם הדיונים. בקצה המסדרון יכולתי לראות את צבי, הלקוח שלי שהזמין אותי לעדות, מסתודד עם עו"ד שלו. ממולם זיהיתי את אסתי אשתו ואת עו"ד שלה מעיינים במסמכים כשמדי פעם היא ניגשת אל צבי ועוקצת אותו במילותיה בנושאים הקשורים למצבו במאבק הגרושים. לאחר כחצי שעה הבחין בי צבי וסימן לי להגיע ולשבת לידו. - "תכירי" פנה צבי לאשתו אסתי כשהוא מצביע עלי, "זה החוקר הפרטי שעקב אחרייך ותפס אותך בוגדת בי עם הבוס שלך". החיוך המזלזל על פניה של אסתי התחלף בהבעת בהלה. מיד נגשה לעו"ד שלה והשניים יצאו מהמקום כשהם מביטים בי בחשש.
4 חודשים לפני…המעקב החל ביום שישי בצהריים. לאחר כרבע שעה הגיע צבי לכתובת ואסף את הילדים לשבת. כשיצאה אסתי ללוות אותם, זיהינו אותה בפעם הראשונה. שיער שחור אסוף, פנים חתומות ספק כועסות ושפת גוף סגורה וקשוחה. צבי עזב את המקום עם הילדים ואסתי נכנסה הביתה. התצפית נמשכת. חום יולי אוגוסט בצהרי היום גורם לשכונה לנמנם. הלחות מתישה והזבובים תוקפים בשיגעון כשלפתע מגיע למקום רכב ספורט אדום ומתחיל לסרוק את הרחוב בנסיעה איטית. אנחנו נדרכים ושולפים את המצלמות. מבעד לגלי החום שעל מסך המצלמה יצאה אסתי מביתה כששערה פזור, מפגינה שפת גוף מלאת שמחת חיים ועליצות, במהלך הליכתה נראתה מורחת ליפסטיק על שפתיה ו…עלתה לרכב. ההבדל הגדול הזה גרם לי להחסיר פעימה אחת או שתיים ואפילו חשש שמה זו בכלל לא היא. הרכב החל בנסיעה ומיד נרגעתי כשראיתי כי השניים ברכב נוקטים משנה זהירות ובודקים אם יש להם "זנב"…מי שבודק אם עוקבים אחריו – יש לו מה להסתיר! לאחר נסיעה של כ-20 דקות הגיעו השניים אל מחוז חפצם- חדרים להשכרה לפי שעה שנמצאים באחד המושבים בסביבה. נבלעו בשער החשמלי שנסגר מאחורי הרכב. שוב נכנסים למוד של תצפית. לאחר כשלוש שעות נראה הרכב האדום כשהשניים בתוכו, יוצא מהמקום. הפעם הנסיעה לביתה של אסתי היתה קצרה ומהירה יותר…ללא בדיקות עיקוב. ירדה בסמוך לביתה, לא לפני שהצליחה לגנוב עוד נשיקה ארוכה ברכב, נכנסה הביתה והרכב עזב את המקום. המעקב המשיך אחרי הרכב האדום. הפעם ללא בדיקות ועצירות מיותרות, הגיע אל ביתו. חנה ונכנס לכתובת. צילום תקריב לזיהוי חד משמעי ועזיבת המקום. בשעת ערב מאוחרת הגעתי לכתובת וצילמתי את השם המופיע על הדלת. לאחר שתוצאות החקירה נותחו והצילומים נבדקו, התקשרתי לצבי וסיפרתי לו את אשר אירע. צבי הפתיע אותי כשפרץ בצחוק גדול וקריאות שמחה. זו הפעם הראשונה שאני נתקל בתגובה שכזו מלקוח לאחר שאני מבשר לו שאשתו בוגדת בו. לשאלתי סיפר לי את הסיפור: כבר שנה שלמה הוא חושד שאשתו אסתי בוגדת בו עם הבוס שלה (הגבר שצילמתי). לאחר שהתעמת איתה כמה פעמים, היא מצידה הכחישה בתוקף. בצר לו פנה לעו"ד ופתח בבקשה לגרושים בבית הדין הרבני. שם גולל בפני הדיינים את חשדותיו אך ללא הוכחות אף אחד לא התייחס לדבריו. במקביל, אשתו אסתי דרשה להתגרש ודרשה את כתובתה ואת הרכוש המשותף בטענה כי חשדו והתנהגותו הנובעת מכך של צבי גרמו לפירוק המשפחה ולפגיעה כלכלית בעסק המשפחתי שלהם.
חזרה למסדרון בית הדין הרבני…אסתי ועו"ד המייצג אותה חזרו מההתייעצות ופתחו במו"מ עם צבי ועו"ד שלו כשאני יושב בסמוך ומתבונן. אסתי חזרה בה מהדרישה לכתובתה ולרכוש המשותף והסכימה להתגרש אך צבי נשאר בשלו-"ניתן לבית הדין להכריע" אמר. דלתות אולם הדיונים נפתחו והחבורה נבלעה לתוכן. נשארתי להמתין במסדרון, מחכה לקריאה לעלות לדוכן העדים. לאחר 10 דקות נפתחה הדלת. צבי הציץ בחיוך וסימן לי שאין צורך בעדותי. עזבתי את המקום. בערב התקשרתי להתעדכן. אסתי הודתה בבגידה לאחר שראתה אותי ולאחר שצבי ביקש להזמין את הבוס שלה לעדות בבית הדין. פסק הדין היה חד משמעי - אסורה על בעלה ועל בועלה. החלטת בית הדין מוטטה את קו ההגנה השקרי של אסתי כמגדל קלפים ולמעשה פתחה לצבי פתח לעבור למתקפה בצורת תביעת נזיקין לאחר שובר השוויון שהשיג ע"י החקירה.
|
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הפוסטים שלך תמיד אקטואלים :-)
וכמון שנקראים בנשימה אחת...
אפשר למצוא "חומר צהוב" בסיפורים.
אני מרוצה מעצם העובדה שהצלחתי לגלות או להוכיח שיש אמת בחשדות (בדר"כ זו עבודה קשה ומאומצת) אך לא מעצם המעשה. זה לא פשוט לבשר לאף אחד שבן זוגו בוגד בו. שמחה לאיד?!...על מה?
אם הצד שמבקש את החקירה גם בוגד - זה לא מעינייני וגם אם יבקשו ממני לחקור אותו, איני יכול מכיוון שהוא היה או בהווה הלקוח שלי. זה ממש לא משפיע על החקירה. בחקירה אין רגשות. יש רק עובדות ואו ממצאים.
פיצקית, בשידור חוזר (אלייך).
זה סיפורים מעניינים, (קצת צהוב בשממה)
אני מניחה שאתה מעט מרוצה כשהתוצאות מוכיחות שיש אמת בחשדות.
אני רק תוהה אם יש כאן גם שמחה לאיד?
ואם לצורך העניין הצד שמבקש חקירה, גם הוא בוגד, ואתה מודע לזה,
זה משפיע על ההרגשה במהלך החקירה?
פיצקית, בשידור חוקר.
איך זה שתמיד לבוסים "המבגידים" יש מכוניות ספורט אדומות???
כרגיל... נהניתי לקרוא
הלוואי...
גבר, אני גבר...(לפחות זה מה שרשום לי בתעודת הזהות)...
ביקשתי כוכב...לא תגובה...
אני עשיתי מאסתי רעה?!...אחד הדברים החשובים שלמדתי הוא לא לשפוט אף אחד. גם לאחר שהוכחתי שאסתי שקרנית אני לא שופט אותה...תפקידי הוא להציג עובדות...שהשופטים ישפטו.
לא...רשויות המס מרוויחות יותר...
אם הדבר היה תלוי בי, הייתי משנה הרבה דברים אבל זה "המשחק" ואלה החוקים שלו.
סיפורך מעניין ומרתק , האם כולו אמיתי או שהשתרבבו בו גם מציאות וגם דימיון?
הסיפורים שלך מזכירים לי את סיפוריו העסיסיים של עו"ד צבי לידסקי
שהיה לו טור בעתון לאישה וכתב סיפורים מחיים .
בטורו בעיתון הוא הצליח לערבב מציאות ודמיון והפך את תל אביב של אז ל"עיר החטאים".
יש לי מספר שאלות , למה עורך הדין של הבעל הנבגד הציג אותך לפני הדיון
כחוקר שבלש אחרי אשתו ובכך מנע הפתעה בדיון בבית הדין (שהיה יכול להיות
קלף מנצח) דבר שני , האם עינייני רכוש הם לא באחריות בית המשפט המחוזי?
עד כמה שאני יודעת, גם אישה הבוגדת בבעלה יש לה מחצית הזכויות על הרכוש
המשותף.. נהניתי לקרוא אותך. כתיבתך מרתקת ובעברית רהוטה ,מי יודע ,
אולי תהיה לך הזדמנות לפרסם את סיפוריך באמצעות ספר שייצא לאור ? אני בעד.