שלום אנשים, מקווה שתקראו את זה כי זו פנייה נרגשת (ואם אני משתמש במילה "נרגשת" כנראה שזה באמת מיוחד).
כולנו דאגנו לתושבי הדרום במשך עמוד ענן. ליבנו היה איתם והרגשנו לשבוע אחד מאוחדים, עם אחד, בלב אחד. זו היתה הרגשה נהדרת ומרגשת אבל עכשיו נגמר המהלך הצבאי וכולנו חוזרים לשגרה. גם בדרום מנסים לחזור לשגרה רק ששם קצת יותר קשה. בשבוע האחרון נערכו מספר יפה מאוד של יוזמות למען תושבי הדרום אבל כולם טיפלו פחות או יותר בקניית מוצרים. יש עוד סוג של תושבי דרום שנפגעו- חקלאים. אינני חקלאי, אבל אני יכול להבין לליבם. הם עובדים כל כך קשה וכל כך הרבה בשביל חלקות אדמה שכרגע עומדות שוממות והיבול נהרס, נרקב, מבוזבז או סתם לא נקטף בגלל מחסור בידיים עובדות.
המדינה לא תדאג להם לידיים עובדות, במקרה הטוב היא תפצה אותם (אבל זה הרי לא באמת יכסה את ההפסדים), וכאן עלינו להיכנס לתמונה. אני מנסה לארגן מתנדבים ליום (או יותר!) של עבודה בחקלאות בדרום הארץ. אין צורך בניסיון מוקדם, אין צורך בכוח על-אנושי, רק ברצון לעזור ובלב חם.
אלו אחינו ואחיותינו. כמה פעמים בשנתיים האחרונות שמעתם על "ערבות הדדית"? ובכן, הנה היא. הנה הדוגמא הכי טובה לכך שאכפת לנו אחד מהשני, האם נעמוד מנגד ונראה כיצד מפעל חייו של אדם הולך לאיבוד כי אנחנו לא רוצים לבזבז יום חופש? או שקצת יקר לנו לנסוע עד הדרום, הרי הדלק יקר? אתם יודעים כמה הם מפסידים שם, בשדות, בחממות ובמטעים? לא צריך להיות אידיאולוג גדול כדי להבין מה החשיבות של זה, רק צריך להודיע לבוס/ית שאתם לא מגיעים כי אתם מתנדבים בדרום. קשה לי להאמין שיעשו לכם בעיות על זה.
תעשו להם טובה ובעצם תעשו ל-ע-צ-מ-כ-ם טובה, סעו ליום אחד דרומה, תעבדו, תזיעו, תתלכלכו. מניסיון עבר אני יודע שיום אחד של עבודה פיזית קשה יעשה לנפש שלכם נפלאות. אני שמעתי דרך תנועת "ישראל שלי" על מקרה אחד. דיברתי איתו (קוראים לו יאיר) והוא אכול דאגה כי חסרות לו כמה עש/רות זוגות ידיים. סעו ליאיר, סעו לעזור לו. אולי נפגש בשדות. וכמובן, תפיצו כמה שיותר!
למעוניינים- יאיר 054-5684924
כל ישראל אחים. |