כותרות TheMarker >
    ';

    עמוד ענן: מחשבות על הרתעה וניצחון

    1 תגובות   יום ראשון, 25/11/12, 20:51

    אפשר, אולי, לסכם את מבצע "עמוד ענן" במילה אחת: מבוכה. קשה לזכור מקרה דומה, שבו תומכי ימין מובהקים דיברו על מעלות ההסכם והתיאום עם ארה"ב, בעוד תומכי שמאל מובהקים הסבירו כמה צריך "להיכנס בהם"; תחושות נעו בין "הפסדנו" ל-"ניצחון בנקודות"; ובעיקר, כל מי שידע להסביר מה לא היה בסדר, התקשה להסביר מה צריך היה לעשות אחרת.

     

     

    הקשר המועט בין ההישג הצבאי, האופרטיבי לבין התוצאה האסטרטגית גם הוא בולט מאוד. פגענו בתשתיות חמאס – אבל הן ישתקמו, ומהר; פגענו בפעילי חמאס – אבל לא ברבים מהם; ואולי הכי בולט – אז מה? אם היינו פוגעים בהם פי 10? הם לא היו יכולים לשגר יותר? ופי 50? גם כן. למעשה, הדרך היחידה למנוע מחמאס ומהארגונים האחרים בעזה לשגר באופן מוחלט היא להשתלט על עזה באופן מוחלט. ולא רבים האנשים שחושבים שזה מחיר שנכון לשלם, בטח לאור התוצאות הצפויות -  ביטול הסכם השלום עם מצרים וקרע עם ארה"ב.

     

     

    חמאס רואה במבצע ניצחון שלו, והשאלה אם הוא צודק או לא תלויה באופן חזק באיך הוא מגדיר את האינטרס של עצמו – ובפרט, האם הוא ארגון טרור רדיקלי בעל מטרות אוטופיות, או גוף אחראי שמתנהל בעולם של אילוצים פוליטיים. הכרה בינלאומית, פתיחת המעברים, עיבוד האדמות הקרובות לגדר, פתיחת הים לדייגים – כולם אינטרסים של "ממשלת עזה", לא של ארגון טרור שעיקר מטרתו לירות על יהודים עד לשחרור פלסטין. חמאס "ניצח" במובן שהצליח לקדם את עצמו כממשל לגיטימי בעזה; אבל הפסיד במובן שהיכולת שלו לחדש את הירי נפגעה. לא כי הוא לא יכול פיזית (רחוק מזה) אלא כי לאחר "עמוד ענן" יש לו אינטרסים חשובים – בפרט הברית עם המצרים – שייפגעו מאוד אם הירי יחודש. גרוע מזה, כל ההישגים שהתפאר בהם תלויים לחלוטין בישראל, וחידוש הירי בעצם יציג אותו כמי שהביא להרס בעזה – ולא זכה לדבר.

     

     

    מהצד הישראלי, הושג שקט – שהיה המטרה המרכזית של המבצע. יותר מזה, הוא הושג במחיר נמוך יחסית, הן של נפגעים בצידנו, והן של תמיכה בינלאומית. שיתוף הפעולה עם משטר האחים המוסלמים במצרים גם הוא נקודה לזכותנו, ומה שנתפס כהסרת הסגר (שהוסר, למעשה, כבר מזמן) עשוי לסלול את הדרך לפיוס עם טורקיה. מהצד השני, אוייב אידיאולוגי מר התחזק, פרטנר פלסטיני מתון נחלש, והמסר לגורמים רדיקליים הוא שניתן להשיג הישגים בכוח.

     

     

    הנקודה הזו הופכת את השאלה "מי ניצח" לשאלה הרבה יותר מורכבת ממה שנדמה במבט ראשון. קודם כל, כי עצם השאלה מניח הנחה סמויה שמדובר במשחק סכום אפס – אם אני ניצחתי, אז חמאס הפסיד והפוך. ודבר שני, כי אפשר לראות בצורה ברורה ששנינו ניצחנו, אבל גם שנינו הפסדנו. וכל זה הופך לעוד יותר מסובך, כי מבצעים כאלה נמדדים בפרקי זמן של שנים, לא של ימים.

     

     

    לדעתי המילה "ניצחון" בהקשר של המבצע הזה היא לא יותר מתעלול יחצ"ני, שהצורך בו נובע מהשנאה העמוקה בין שני הצדדים. בפועל יש פה אינטרסים משותפים – חמאס רוצה למשול, ישראל רוצה שקט, ושניהם רוצים שמי שיטפל בעזה יהיו המצרים ולא הישראלים – שהמבצע הזה קידם. ועוד אינטרס משותף שקודם, לפחות לחמאס ולממשלה הזו – החלשת אבו מאזן.

     

     

    מה שמביא אותנו למושג הבא, ההרתעה. האם הרתענו את החמאס? עושה רושם שבראייה הנאיבית "הרתעה" פירושה "הרבצתי לך כל כך חזק, עד שלא בא לך בפעם הבאה". העניין הוא שהרתעה לעולם עוסקת לא במה שהיה, אלא שמה שיהיה. ב-"עופרת יצוקה" באמת הרבצנו להם חזק, אבל היה ברור שלא נוכל לחזור על זה בכזו עוצמה כל כך מהר, ולכן הם יכלו לחזור למסלול של ירי; כאן הרבצנו להם הרבה יותר חזק, אבל יצרנו "הישג", בראייתם, שיש להם אינטרס לשמר – ולכן יכול להיות שההרתעה שלנו כרגע הרבה יותר יעילה ממה שהייתה אם היינו הורגים עוד אלף עזתים. אפשר לראות את מלחמת לבנון השניה כדוגמה דומה – חזבאללה התחזק במובן שהפך לגורם דומיננטי יותרבמערכת הלבנונית, אבל האינטרס הישראלי של שקט בגבול מתקיים באופן מופתי.

     

     

    האם יכולנו להשיג את אותו הישג בלי לחימה? אישית, אני בספק, למרות שהשמאל הרדיקלי טוען בתוקף שניתן היה להגיע להסדר דומה. ב-2007, אולי – אבל זה היה מאוד מוזר שישראל תהיה המדינה הראשונה בעולם שתכיר בלגיטימיות של שלטון חמאס. היום – קצת קשה להאמין. באופן פרדוקסלי, הצדדים צריכים להרגיש שמיצו את האופציה המלחמתית.

     

     

    אז מה יהיה מכאן והלאה? אני לא יודע, אבל מפקפק עמוקות בטענה שמישהו כן יודע. בעיני התגובה החמאסית להרג של פלסטינים עד עכשיו מבשרת טובות, אבל ממש לא ברור שזה יהיה המצב גם עוד חודשיים; יכול בהחלט להיות שמה שנתפס כ-"הפסד" של ישראל יעודד גורמים אחרים לנסות את מזלם, למשל באיו"ש או בלבנון; וכן, חמאס, כמו העקרב מהמשל, יכול ואפילו סביר שיחזור לסורו.  מצד שני, אותו ניתוח היה תקף גם לחזבאללה ב-2006, ואני זוכר את עצמי משתתף בהפגנות ענק כנגד אולמרט על ניהול אותה מלחמה, שבדיעבד השיגה את יעדיה.

     

     

    אבל אם נניח לרגע את חיזוי העתיד בצד, חשוב, בעיני, לחשוב במונחים יותר מורכבים מ-"ניצחון" ו-"הרתעה". חשוב לזכור שאין פה משחק סכום אפס, שלפעמים לפגוע באוייב יכול לקדם את היעדים שלו – או את שלך, לעתים בזירות אחרות לחלוטין; ושהרתעה לא מושגת מעוצמת המכה, אלא ממה שיש לצד השני להפסיד – בראייתו. יכול להיות שניתוח במונחים כאלה יכול לשפוך אור אחר על "עמוד ענן". 

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/11/12 21:02:

      מעניין מאוד.

      כתוב בצורה מכובדת ומכבדת.

      sard לראשות הממשלה ! קריצה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      sard
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין