בראשית היה גרמופון ואלכסנדר גרהם בל וטלפון ומאה 19 ושקט של חלום...

חלפו הזמנים ואל במת ההיסטוריה הגיחו תקליטי ויניל שחורים ומבריקים, קלטות שמע ומכשירי וידיאו גוצים ומרובעים, מקלטי טלוויזיה עבי כרס בצבעי שחור, כסוף מטאלי ולמהדרין  גוון עץ אלון. שנות ה-80' המאושרות חיכו מעבר לפינה ואיתן כוכב חדש דרך בשמי ארצנו  ה- C.D. שאפו על הזוהר, הברק, הגוון המתכתי-חללי, כמעט עתידני שכבש את לב כולנו. לא ידענו את נפשנו מרוב אושר... ומבוכה, כשבאחת נהרנו אל חנויות החשמל בהמונינו, כדי להחליף את הפטיפונים הישנים במערכות סטריאו חדישות ונוצצות. העתיד נגלה לעינינו במלוא הדרו, בטוחים היינו כי מעתה ואילך, ישמש אותנו אותו "תקליט זעיר" לשמיעת מוסיקה  ולאחסון מידע מן המחשב האישי, שזה עתה פרץ אל חיינו. "אפל", "מקינטוש", תואם IBM מהדורות 1,2,3,4 ומי יודע או זוכר, כמה עוד היו. כוננים אצו רצו בהולים, נפתחו ונסגרו ברעש מכונות, בולעים אל קרבם מידע ומקיאים אחר. משהו בזרימה הוגבר, התחושה הייתה שהקצב השתנה. דבר כבר לא ישוב להיות כתמול שלשום.

שנות ה-90' העליזות עמדו בפתח ובמשק כנפיהן האדיר נשאו את בשורת העידן החדש - מהפכת האינטרנט, שמאז מהפכת הדפוס של גוטנברג, לא הייתה כמוה בחשיבותה. הקצב הוגבר, טלפונים ניידים הגיחו אל אוויר העולם, סוללות ניקל קדמיום וסוללות ליתיום, פנלים צבעוניים  ומטענים חשמליים. המהפכה הדיגיטלית, אף היא לא איחרה לבוא ואל משפחת העמים האלקטרוניים, צורפו בחדווה מצלמות דיגיטליות קטנות ומחוכמות, סקסיות ומחוצפות. הפילם נשם את נשימת חייו האחרונה ועימו גוועו גם אלבומי התמונות הישנים והטובים.

באג 2000 חלף עבר לו, אך המבול, לא איחר להגיע...

מכשירי D.V.D חכמים, פלזמות, L.C.D, מסכי מחשב שטוחים ודקי גזרה, לפ-טופים, נגני מוזיקה קטנים ומבריקים העונים לשם MP3 , קבצים, הורדות, E-mule, Amazon, חנויות וירטואליות ומה לא.נדמה היה שהעולם אינו חג על צירו עוד ומשהו בסיסי ועמוק באורחות חיינו הולך ומשתבש. לא הספקנו לומר ג'ק רובינזון וסטיב ג'ובס, עליו השלום, הנחית עלינו במהלומת פטיש 5 קילו את האייפדים והאייפונים והעולם היה כסחרחרה. מוצר רדף מוצר, גאדג'ט רדף גאדג'ט והשיטפון גבר מיום ליום. לקלחת הרותחת של חידושים טכנולוגיים נכנסו ענקים כ"אפל", "סמסונג" "סוני אריקסון" ואחרים ומלחמת מוחות כבירה השתוללה על פני כדור הארץ. מחשבי כף יד, מסכי מגע ומכשירים חכמים הציפו את חיינו. מעתה, הפך המכשיר הסלולרי לכל הוויתינו   והעולם נלכד בכף ידינו: אלבומי תמונות, קבצי מוזיקה, טלפון, מחשב אישי המקבל ושולח מסרונים ודואר אלקטרוני, יומן פגישות מתוחכם, גישה לאינטרנט ולרשתות החברתיות בלחיצת מקש, סליחה... בהחלקת מסך, "טוייטר", "אינסטגרם", מהדורות חדשות מעודכנות, אפליקציות חכמות ועוד ועוד ועוד........ וואוו..............הטירוף חגג ועימו חגגו שבטי ה"אייפונים" וה"אנדרואידים" שכוחם ויהירותם גברו והלכו. קפצנו מהר מדי, גבוה מדי ורחוק יותר מדי בזמן קצרצר וקשה היה להדביק את הפער הגדל מיום אחד למשנהו, מ"הצעקה האחרונה" לצעקה הבאה ולזו שתבוא מיד בעקבותיה. הטירוף אחז בכולם, נראה שאיבדנו קשר עם המציאות והפכנו שבויים ומסוממים במבוך הוירטואלי...

2013 בפתח...

 עצרו רגע, האטו את הקצב, עצמו עיניים, התרכזו ונשמו עמוק...

 דמיינו את הסיטואציה הבאה ושאלו את עצמכם: האין בליבכם מעט געגוע לימים בהם הנחנו תקליט ישן וחורק על הגרמופון, מזגנו יין אדום ולוהט מלוא כוסותינו ויצאנו בריקוד  עם אהובותינו כשהגשם דפק בחלון? ומפעם לפעם, כמו בסצנה הלקוחה מסרט ישן, הופרעה שלוותנו כשברקע נשמע צלצולו של השח רחוק והאורלוגין שאג חצות?