הוא מלהט במתחם "ארנה" בין ים לשמיים,הם יפגשו,יגרמו ללהט להיות.

הם נאחזים ולא משחררים עד תשאל השאלה - האם הם חרשים,עיוורים או סתם להוטים.

ואז הוא יושב בין כסא שמאל הלב ובין כסא ימין ההגיון והפרפרים עפים מולו להזהירו מתשוקת הלהט לה.

הוא ידע אותה מוקדם או מאוחר ולא ירצה אותה בלי תשוקתה המלהטטת.

הוא רוצה אמת בלהט ולא ידע אותה בתחבולה.

וכך יחלפו השנים,הימים והשעות.

ובדקות העכשוויות הוא כולו בין שמיים למים בחוף הנודע.

לבדו בלהטו.

היכן להטה.