מרק טווין , הסופר שאת עלילות תום סוויאר והקלברי פין על גדות המיסיסיפי קראתי בהתלהבות של ילדה שהנהר הגדול בסביבתה היה נחל הירקון שלא דמה לתיאורי המיסיסיפי , אמר משפט אלמוותי :"האכזבות שנחווה בחיינו בגילאים הבוגרים יהיו אכזבות מאותם מדברים שלא עשינו ולא הגשמנו,וזאת הרבה יותר מהאכזבות שינחילו לנו מעשים שעשינו."
ומכאן הוא מניע אותנו לפעולה כמו מאמן טוב : חקור, חלום וגלה.
Twenty years from now you will be more disappointed by
the things that you didn't do than by the ones you did do. So throw off the bowlines. Sail away from the safe harbor. Catch the trade winds in your sails. Explore. Dream. Discover."
מאמן טוב ומנוסה מכיר את "ההתחפרות" באותו "איזור נוחיות" שכל כך קל לנו לשהות בו.זהו מקום חמים, מוכר לנו, לא מפתיע אותנו ויתכן גם שאינו בא אלינו בדרישות .
מדוע אם כן לנטוש מקום "נפלא" זה וללכת למחוזות בלתי ידועים?
למה לנסות להתמודד עם דברים חדשים ולא מוכרים?ואולי גם טורדניים ומפחידים?
היציאה מהאזור המוכר, הידוע שאינו דורש למידה ,לעבר הבלתי ידוע איננו קל, דורש מאמץ, השקעה ויש בו מידה של לקיחת סיכון ואולי גם מפחיד במידה מסוימת.
הקושי לערוך שינויים, אימוץ אורח חיים שונה, הגדלת מספר הלקוחות או והחלפת הקריירה, כולם שינויים הדורשים מאיתנו לקחת סיכון ולצאת מאותו "איזור נוחות" שאולי לא מספק אותנו- אבל גם לא מפחיד ומטלטל.
רובנו רגילים לחוות את עצמנו באופן מסוים והאפשרות לשינוי- גם אם חיובי- מלווה בחששות מהשפעות השינוי עלינו עצמנו ועל סביבתנו
