האם יש מקומות בחייכם בהם אתם בסיכון גבוה? האם קורה לכם שאתם עושים שוב ושוב אותה הטעות? מתעצבנים שוב ושוב מאותו הדבר? כועסים על אחרים? על עצמיכם?
האם אתם אומרים לפעמים: מה עוד פעם זה קרה לי? למה דוקא לי? האם הבוס אמר לכם משהו והגבתם לא כמו שהתכוונתם אלא כמו שתמיד הייתם מגיבים? ושוב שאלתם את עצמכם: איך? אני הרי כבר יודע אחרת...
אמר מי שאמר : במקום שיש בו אשמה - אין לקיחת אחריות... היה. למדנו. הבנו. ממשיכים הלאה. כשאני מוצאת את עצמי עושה שוב אותה טעות או מגיבה מאותו הדפוס הישן... מיד אני קוראת את הקטע הבא ומתעודדת:
אני הולך ברחוב במדרכה יש בור עמוק אני נופל לתוכו אני אבוד… אני חסר ישע אין זו אשמתי לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה
אני הולך באותו רחוב במדרכה יש בור עמוק אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו אני נופל לתוכו שוב אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן אבל אין זו אשמתי ושוב לוקח לי נצח לצאת
אני הולך באותו רחוב במדרכה יש בור עמוק אני רואה אותו אני נופל לתוכו בכל זאת כוחו של הרגל עיני פקוחות אני יודע היכן אני זוהי אשמתי אני יוצא מיד
אני הולך באותו רחוב במדרכה יש בור עמוק אני עוקף אותו
אני הולך ברחוב אחר
(לקוח מספר החיים והמתים הטיבטי)
|