טרי מהבוקר.
לפני כמה חודשים מקבלת קרובת משפחה שלי התראה משפטית לפני פתיחת תיק וכו'.

בירור עם עוה"ד מעלה כי יש סיבות טובות שלא לחייב בתשלום. יש להביא למוסד הנושה אישור ממוסד אחר.

לא ניכנס לשאלה הנכבדה מדוע שני המוסדות המכובדים אינם מדברים זה עם זה. ה"חייבת" מתחילה להתרוצץ בין המוסדות עם "תביאי גם", ו"כן, נשלח לך" וכו',

עד שהמסמך בידיה, אומר לה המוסד הנושה כי הענין כבר בהוצל"פ (לא דרך אותה עו"ד) ולא בידם.

התעריף - 174 ש"ח.

לא משהו ששוה לה להפעיל מערכת עבורו.

טלפון להוצל"פ - אין בעיה ישלחו שובר בדואר.

כעבור שבוע - "מה, לא הגיע אלייך? אנחנו כבר שולחים עוד פעם"
לאחר חודש חודשיים של "מה, לא שלחנו?" מתרצה קרובת המשפחה ונותנת לי את מס' תיק ההוצל"פ כדי שאוכל לגשת לשם בעצמי ולקבור את נבלת הבואש.

טוב,

אז הלכתי להוצל"פ.

אמרו לי לקחת מספר במודיעין וללכת לחדר מס' 1.

לקחתי, הלכתי, עמדתי דקה בתור שכמעט לא היה, והבנתי שמה שאני צריך זו הקופה.

ביקשתי שובר תשלום ושאלתי אם אני יכול לשלם במקום.

אמרו לי שרק בשיק ורק החייב. אסור לקחת מבא כוחו. יש הוראות כתובות.

שאלתי אם אפשר לקבל שובר וללכת לדואר.

בוודאי.

ווידאתי בעל פה שבכך ייסגר התיק.

אמרה שכן.

הלכתי לדואר וחיכיתי שם עד שיגיע מספרי.

אבל שם התשלום רק במזומן, את זה הקופאית לא טרחה לספר לי.

אין לי.

הלכתי לבנקומט,

חזרתי, חכיתי וגו'.

לאחר ביצוע התשלום נשארה לי מכל השובר פיסה קטנה אחת אותה צילמתי בהגדלה, שלא תאבד.

חזרתי להוצל"פ לוודא סגירה.

היה שם תור כמו בברית במועצות ללחם.

אחזור לשם מחר עם פתיחת המשרדים.