כותרות TheMarker >
    ';

    כמה רחוק ללכת?

    האישי הוא הפוליטי, ולהיפך. אני אתייחס כאן לרעיונות והתהליכים, החברתיים, הסביבתיים והבין-אישיים, שמשפיעים על כולנו.

    0

    האם הקומוניזם באמת נכשל?

    8 תגובות   יום רביעי, 28/11/12, 11:52

    למה הקומוניזם דווקא הצליח, איפה הוא עדיין מצליח, ומה כדאי לנו לקחת ממנו


    הקפיטליזם מבוסס על ההנחה שהמניע העיקרי של האדם הוא הרצון להתעשר. הקומוניזם מבוסס על ההנחה שהמניע העיקרי שלנו הוא הרצון לחלוק ולשתף. בדיקה היסטורית של הקומוניזם והקפיטליזם, ומידת הצלחתם להקנות אושר לאנשים, תוכל אם כן לרמז איזו מההנחות היא הנכונה, ולאיזה כיוון כדאי לנו ללכת אם אנחנו רוצים חיים מאושרים.

     

    כלכלה קומוניסטית היא למעשה הכלכלה עליה גדלה האנושות. במשך מיליוני השנים בהן התפתח האדם, הוא חי בקבוצות קטנות שהתקיימו על לקט ועל ציד. קבוצות כאלה עדיין קיימות בכמה תרבויות בעולם. בקבוצות אלה אדם לא לוקח לעצמו את מה שהצליח להביא, אלא כל הקבוצה מתחלקת בכל השלל היומי. זמן העבודה הנדרש לכלכלתן קצר, כשלוש-ארבע שעות "עבודה" ביום מספיקות. ניהול הקבוצה נעשה באופן דמוקרטי, בו כל אדם משמיע את דעתו ומחליטים ביחד – אין כלל מנהיג. פרופ' יובל נוח הררי מתאר איך כשעבר האדם מלקט לחקלאות, לפני עשרת אלפים שנים, הוכפלו שעות העבודה, קטנה כמות המזון ואיכותו, הבריאות הידרדרה, וקמו הדיקטטורות הגדולות והמעמדיות. חיי הלקט-ציד נתפשים בעינינו היום כגן העדן האבוד, ובצדק. לאורך רוב קיומו של האדם, הקומוניזם למעשה הצליח.


    גם מאז המהפכה החקלאית לא המדינה דאגה לאדם. מי שהיה אחראי לרשת התמיכה הכלכלית, לפרנסת הילדים, החולים והזקנים, הייתה המשפחה המורחבת, כפי שקורה עדיין בהודו ובתרבויות נוספות, או הגילדה המקצועית, כפי שקרה בימי הביניים ובתרבויות אחרות. בקבוצות אלה כל אדם העביר לקבוצה את הכנסותיו וקיבל את הדרוש לו- מכל אדם כפי יכולתו, לכל אדם לפי צרכיו. התפישה הקומוניסטית היא שהיוותה את בסיס החברה לאורך כל השנים.

     

    רק במאה ה19, עם הלאומיות והמהפכה התעשייתית, החלו אנשים לראות את המדינות כאחראיות לרווחת האזרחים. מדינות דמוקרטיות אכן פעלו למען אזרחיהן, בעוד דיקטטורות דוגמת רוסיה הצארית עשקו את כספי העם גם כשגווע ברעב, ולא ראו מחובתן לפעול למען אזרחיהן. על רקע זה פרצה ברוסיה המהפכה הקומוניסטית. אלא ''שלנין ביטל את סמכות המועצות המקומיות (הסובייטים), והחליף אותו בשלטון ריכוזי דיקטטורי המופעל על ידי המשטרה החשאית. בתגובה הפסיקו האיכרים לגדל תבואה, ולנין נאלץ למעשה לבטל את הקומוניזם ולאפשר להם לגדל ולמכור יבול. בהמשך הנהיג סטאלין ברוסיה משטר טרור המקביל לדיקטטורה של היטלר, שהביא לתוצאות דומות של הרס ועוני. מאז פירוק בריה"מ מקובל לומר שהקומוניזם נכשל, אלא שבריה"מ היתה למעשה דיקטטורה רגילה, בדומה למדינות אפריקה או ערב בזמנו, בהן הדיקטטור וחבר מרעיו מנצלים את כספי המדינה ומותירים את העם סובל ורעב. לכן כשהוחלף השלטון הישן בשלטון האוליגרכים הקפיטליסטי הטוטאליטרי מצבה הכלכלי של רוסיה לא השתנה הרבה, ורק כשהונהגה דמוקרטיה הוא השתפר. למעשה לא הקומוניזם נכשל בבריה"מ- הדיקטטורה נכשלה. קומוניזם דורש דמוקרטיה, דורש את השתתפותם של השותפים בקבלת ההחלטות, לכן הוא צריך להיות בנוי על דמוקרטיה. בלי דמוקרטיה שום שיטה כלכלית אינה מצליחה ליצור רווחה.

     

    עם זאת, הקומוניזם קיים ומצליח גם כיום, וכולנו מכירים זאת מקרוב- במשפחה. בכל העולם המשפחות הגרעיניות מתנהלות על פי דגם קומוניסטי, כשכל חבר במשפחה תורם על פי יכולתו ורצונותיו, ומקבל על פי צרכיו. כל אדם בוגר בעולם היום היה יכול לבחור בעושר לעצמו על פני הרצון לחלוק ולשתף, אך מעטים האנשים הבוחרים בכך. רובנו ככולנו מעדיפים לקיים זוגיות של חלוקה ושיתוף, ולגדל ילדים עמם נוכל לחלוק ולשתף את משאבינו, למרות שילדים אינם משתלמים מבחינה כלכלית. ברוב המשפחות חלוקת התפקידים מעוררת מחלוקות וויכוחים, ודורשת הקשבה, גמישות ופשרות. עם זאת, זוהי הבחירה בה בוחרים כולנו: כל אחד מאיתנו מעדיף לחלוק ולשתף, ולא לנהל את חייו סביב צבירת כסף לעצמו, כי זהו טבע האדם: מה שגורם לנו אושר הוא לא המספר בתדפיס החשבון, אלא יחסי תמיכה ונתינה עם הורינו, אהובינו וילדינו.

     

    ככל שהקבוצה החברתית גדולה ומרוחקת יותר, המחויבות שלנו כלפיה וכלפיה חבריה פוחתת, והקושי למסור לה את רווחינו ולקבל את החלטותיה גובר. במצבים של שפע, כמו בחברות השבטיות או בקיבוצים עשירים, בהם יכול למעשה כל חבר לעשות ולקבל מה שהוא רוצה, ההתחלקות המלאה קלה יותר. בזמני מצוקה כלכלית הקושי לחיות בחברה קומוניסטית, כמו גם בחברה קפיטליסטית, גדל. רובנו לא היינו רוצים למסור את כל הכנסותינו למשפחה המורחבת, לגילדה או למדינה, ולקבל את החלטותיהן לגבי חלוקתו. מצד שני, רובנו לא היינו רוצים את הסיכון להגיע לחוסר-כל במצבים מתמשכים של אבדן עבודה ויכולת פרנסה, ולא היינו רוצים שאנשים סביבנו יגיעו למצב בו אין להם יכולת לחיות בכבוד, אליו מגיעים היום אנשים כמו משה סילמן. ככל שהקפיטליזם הופך קיצוני ואנוכי יותר, אנחנו רואים יותר את כישלונו, את מיליארדי האנשים בעולם המשלמים ברווחתם, בריאותם וחייהם למען עושרם של מעטים. רובנו מטבענו אכפתיים ונדיבים, ועוולות אלה מקוממות אותנו.

     

    האיזון המועדף עבור רובנו הוא כנראה הסוציאליזם, לפיו השוק חופשי בעיקרו ואנשים יכולים לבחור בעצמם במה יעבדו ועל מה יוציאו את כספם, אך הם מקצים חלק משמעותי מהכנסותיהם ליצירת ביטחון סוציאלי עמוק לכולם, ומאפשרים לכלל האזרחים ליהנות משרותי חינוך, בריאות, רווחה, תחבורה וביטחון ללא קשר להכנסתם. האנשים בארצות סוציאליסטיות, בהן המדיניות הכלכלית פועלת כדי לשרת את כלל האזרחים ולא את בעלי ההון והכוח, מאושרים יותר, ככלל. אנחנו כנראה זקוקים למדיניות דמוקרטית וסוציאליסטית על מנת להשיג שלטון טוב יותר ולהיות מאושרים. אנחנו צריכים לפעול לטובת כלל האנשים, ולא לקידום עושרם של מעטים. רק מדיניות כזו מתאימה לטבענו האנושי האכפתי, דואגת לרווחתנו, ומאפשרת את אושרנו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/12/12 13:47:
      אהבתי את הסקירה ההסטורית. חזרתי לרגע לקורס האוניברסיטאי בנושאי מדעי המדינה משטרים שקרסו ואלה שעוד לא... מקסים
        1/12/12 09:23:
      30 שנה של מהפכה נאו-ליברלית הורסות את אירופה בה האזרחים מתבקשים לחזור אחורה מבחינת זכויות סוציאליים 50 שנה אחורה, אבל מעט מדברים על כישלון הקפיטליזם. בעיצומה של מהפכה טכנולוגית-מדעית היה אפשר לצפות שהחברה בכללותה תיהנה מכך, אבל לא, ההפך הוא הנכון. כל הטענות בדבר חברות "מפונקות" הנדרשות לחזור למציאות מצחיקות/מרגיזות/מעציבות/מקוממות אותי. אין ספק, עבור המיליארדרים שהתעשרו באותה תקופה במקביל, החלום רטוב שלהם הן חברות כמו הודו או סין עם תנאיי השכר והזכויות שבהן. לגבי הדיון שניהלתם: האינדיבידואל מחפש אושר לאו דווקא עושר. לא צריך להתבלבל. בחברה שיתופית ניתן למצוא ביטוי לאינדיבידואליזם המחפש אושר (לדוגמה: ביטוי ליצירתיות של הפרט).
      אכן מסכים עם כול מילה שלך.
        30/11/12 11:38:

      נחמד אבל נראה לי שזה קצת לשחק בנדמה לי... בחיים יש צורך גם בשיתוף (ערך הבסיס של קומוניזם) וגם באינדיבידואליזם (ערך הבסיס על קפיטליזם) - אך אנו מדברים על שניהם כשיטה כלכלית - ויותר מכך כשיטה פוליטית.

       

      בהקשר זה חייבים להודות שהקומוניזם כשיטה פוליטית לא צלח (למעט יוצאים מהכלל). הסיבה המרכזית היא ההנחה הקומוניסטית שהכלל (המדינה) צריכים להיות בעלי אמצעי הייצור. השיטה הזו נותנת יותר מדי כוח בידי המדינה (שלא לדבר על אקט ההלאמה עצמו) מה שהיווה את אחת הסיבות לכך שרוב המדינות הקומוניסטיות הפכו גם לדיקטטורות. מבחינה כלכלית נוצרה שיטה מאוד היררכית בה מספר מאוד מצומצם של ברזים (אמצעי יצור) מופקד בידי קומץ מאוד קטן של אנשים שרובם הגיעו לתפקידם בזכות כישוריהם הפוליטיים (ולא יכולתם הכלכלית\ ניהולית), מה שבהיא לדיכוי פוטנציאל וכלכלה נסוגה. נוסף על כך ברגע שהמדינה שבתור מעסיק יחיד נהייתה גם אחראי יחיד לרמת חייהם של אזרחיה, אבדה לאזרחים האחריות הכלכלית על חייהם - מה שגרם להאטה נוספת בכלכלה. לכן מי ששואף ליישם עקרונות של כלכלה שיתופית חייב ללמוד מהכשלים של הקומוניזם כדי לא לחזור עליהם.

        30/11/12 11:10:

      צטט: ד"ר ברי כנורי 2012-11-29 10:37:21

      שמחתי לראות שחזרת לכתוב פוסטים אחרי זמן לא קצר.
      לגבי העניין עצמו לחלק מהדברים אני מתחבר לחלק ממש לא.
      רעיון אחד בכל מקרה נראה לי מעורר מחשבה והוא הקישור שעשית בין קומוניזם לחיי המשפחה.  

       

      תודה...

      מקובל לקשר את הקומוניזם לבריה"מ, למרות שלמעשה בריה"מ לא היתה קומוניסטית ולא פעלה לפי התיאוריה והכללים הקומוניסטיים. השחיתות והאכזריות של בריה"מ גרמה לנו לחשוב על קומוניזם כעל מושחת ואכזרי, ולא בצדק. עניין אותי לראות מי כן פעל לפי הכללים הקומוניסטיים- זה באמת מציב את ההתייחסות לנושא באור חדש.

        30/11/12 11:07:

      צטט: דוקטורלאה 2012-11-29 22:10:35

      שתי מהויות פועלות בכל יחידה מדינית : אופיו ורצונו של הפרט, דרישות השלטון להמשך קיומו. אם נשאיר את ההיסטוריה מאחורינו, כיום החברה האנושית (בארצות המפותחות) מעדיפה התפתחות אישית, לפי היכולת והכישרון, ובצידה מערכת ביטחון סוציאלי למי שאינו מסוגל לדאוג לעצמו או למשפחתו. השלטון במדינה נבחר על ידי בעלי זכות הבחירה, וזה מקנה לו חופש פעולה על פי החקים הקיימים, ואם אפשר- על פי החוקה. מצב כזה עונה על אופי האדם בן זמננו ועל התנהלות המדינה בה הוא חי, על פי הערכים הנראים לו, המועברים בבחירות קבועות.

       

      ככלל אני מסכימה איתך, אבל למעשה נראה לי שהשאלה היא מה עושים האזרחים במדינה דמוקרטית כשהממשל לא פועל לטובתם (בעיית הריכוזיות או הדילים בפריימריז הם שתי דוגמאות אקטואליות לכך). רוב האזרחים ממשיכים בשלהם, כך שנראה לי שהמצב לא תמיד עונה על אופי האדם והערכים הנראים לו, אלא שמסובך מאד לשנות אותו.

        29/11/12 22:10:
      שתי מהויות פועלות בכל יחידה מדינית : אופיו ורצונו של הפרט, דרישות השלטון להמשך קיומו. אם נשאיר את ההיסטוריה מאחורינו, כיום החברה האנושית (בארצות המפותחות) מעדיפה התפתחות אישית, לפי היכולת והכישרון, ובצידה מערכת ביטחון סוציאלי למי שאינו מסוגל לדאוג לעצמו או למשפחתו. השלטון במדינה נבחר על ידי בעלי זכות הבחירה, וזה מקנה לו חופש פעולה על פי החקים הקיימים, ואם אפשר- על פי החוקה. מצב כזה עונה על אופי האדם בן זמננו ועל התנהלות המדינה בה הוא חי, על פי הערכים הנראים לו, המועברים בבחירות קבועות.
        29/11/12 10:37:

      שמחתי לראות שחזרת לכתוב פוסטים אחרי זמן לא קצר.
      לגבי העניין עצמו לחלק מהדברים אני מתחבר לחלק ממש לא.
      רעיון אחד בכל מקרה נראה לי מעורר מחשבה והוא הקישור שעשית בין קומוניזם לחיי המשפחה.  

      ארכיון

      פרופיל

      אסתי הורן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין