אתמול היה אחד הימים היפים בחיי.

כמה מכם אמרו משפט כזה לאחרונה? אז לי יש מזל ואני יכול לומר זאת בלב שלם. אתמול נסעתי עם חבר להתנדב לעזור לחקלאי הדרום להציל את היבול שעמד בחוץ במהלך מבצע ״עמוד ענן״. מה שהתחיל כסטטוס קטן בפייסבוק הפך ליום שיישמר טוב טוב בזיכרון.

הפעם אני לא מדבר על פוליטיקה, לא על ימין ולא על שמאל. הפעם אני מדבר על עם ישראל במובן האמיתי של ״עם״ ועל ערבות הדדית ועזרה לזולת. ובעיקר, אני אספר לכם על דרך לעזור, לא לאחרים, אלא לעצמכם. 

הכל התחיל מתמונה של טרקטור בפייסבוק של "ישראל שלי" בתוספת סטטוס קצר שמציע לעזור לחקלאים בדרום. יש משהו יפה ואמיתי ברצון של הישראלי הממוצע לעזור לתושבי איזור עימות, ככה היה עם תושבי הצפון ב-2006 ועם הדרום ב-2009. וגם הפעם התגייסו רבים לסייע, בין עם זה אירוח ובין עם זה קנייה ממוצרי הדרום. כל אחד שרוצה, מוצא איך לעזור. אבל היה משהו בתמונה ההיא של הטרקטור החורש אדמה מדברית שמשך אותי יותר, משהו שכנראה טבוע בתוכנו.

בחברה המערבית של היום החיים רחוקים מאוד מעבודת אדמה. אני גר ברעננה ואני מאמין שמרבית התושבים שם לא ממש גזמו או הישקו לאחרונה, אלא אם כן הם מגדלים איזה צמח בחצר האחורית. יש בה, בעבודת האדמה, משהו שורשי, קדום, שרק מחכה להתעורר. אתה נוסע שעתיים מרעננה לחיבור בין רצועת עזה ומצרים, יוצא מהרכב והרדיו והסלולרי, ואתה נדהם. איזה שקט, איזה אוויר, איזה נוף. קילומטרים עצומים של חול ושדות וחממות, שמש חורפית בשמיים ואוויר צלול כמו שבשום מצב לא יהיה במרכז. ורק זה לבדו שווה את הנסיעה.

דיברתי מראש עם בעל החממות וכשאמרתי לו שאני מגיע לבד או אולי עם עוד חבר הוא ניסה להניא אותי מלבוא, ״חבל, זו נסיעה ארוכה, אני לא רוצה להטריח אותך, חבל שתיקח יום חופש״. למזלי (ולמזלו) אני עקשן מאוד. אז נסענו בכל מקרה ובדרך, אחרי שירדנו מהכביש לתוך השטח, נדהמנו- אתה בנגב, במדבר, ואתה חולף על פני מטעי זיתים ואפילו רימונים והנה כבר החממות של הפלפלים והעגבניות. פתאום המונח ״מעצמה חקלאית״ מקבל משנה תוקף...

אחרי תדריך קצר (בכל זאת הייטקיסט, לא Farmer Joe) קיבלנו מזמרות והוכנסנו לחממת הפלפלים. קודם כל קיבלנו מכת חום, מסתבר שבחממות שומרים על 30 מעלות חום ולדעתי 2500 אחוזי לחות... ואז פגשנו עוד שלושה מתנדבים- עדן, בת 17 ממודיעין שנמצאת לפני גיוס, הייטקיסט ממודיעין שהתעקש שלא נספר עליו כי הוא לא רוצה שבעבודה יגלו איפה הוא, ובועז מרתמים שהוא בעצם ריכז שם את ההתנדבות של ״השומר החדש״.

השומר החדש זו תנועה א-פוליטית שחרתה על דגלה את העזרה לחקלאי ארץ ישראל ושמירה על האדמה החקלאית. על החולצות שקיבלנו מוטבע בגדול ״שומר אחי״ כתשובה חיובית ניצחת למשפט שמייצג יותר מכל את חוסר האיכפתיות של הזולת- ״השומר אחי אנוכי?״. כל חקלאי בארץ יודע מי ומאיפה גונבים ומשחיתים לו ציוד, אבל אין לו את המשאבים וכוח האדם למנוע זאת. ובדיוק פה השומר החדש, עם ארגון מעולה וצבא מתנדבים גדול ומסור ומלא באהבת הארץ, ממלאים את החסר. אז אנחנו הגענו ביוזמה פרטית אבל הם כבר היו שם לפנינו, גוזמים פלפלים ומעמיסים ארגזים. הצטרפנו בשמחה ובמסירות, כל פלפל שאתה גוזם זה כסף לחקלאי, ויותר מזה, זה אוויר לנשימה בשבילו וזיכוך הנפש בשבילך. כן, כן, אני פיוטי, אני יודע. או כמו שמצוטט נחום סוקולוב באתר שלהם: "בלי קרקע, אין לך עמידה ואין לך דת ואין לך מזון לגוף ולנפש".

כל היום אנחנו ממהרים, מתעצבנים, צועקים, מתווכחים, נפגשים, נפרדים. בקיצור, עסוקים. ופה, בחממות הפלפלים, זה אתה והמזמרה נגד טור של שתילי פלפלים. ההוראות פשוטות ואתה מתחיל לעבוד, ולעבוד, ולעבוד.  אתה רק חושב איך אתה מסיים למלא עוד ארגז. כשלוקחים הפסקה, היא יותר מראויה והרווחת אותה בזיעת אפך. "הפסקת סיגריה" או "הפסקת קפה" מקבלות משמעות חדשה. אבל לא להגזים כי אנחנו פה ליום אחד ורוצים לעזור ככל שניתן.

כאן המקום לספר, זו לא פעם ראשונה שלי. בקיץ 2005, מייד אחרי שאחרוני המתיישבים הוצאו בכוח מגוש קטיף, נסעתי למשתלת עצמונה העצומה כדי לעזור להציל את מה שיש. אני משתדל להיות חף מפוליטיקה כרגע, אבל היה פשוט מביש לראות שהמדינה שלחה 50,000 חיילים לפנות אותם, אבל שלחה 20-30 טירונים כדי לעזור להם לפנות את עשרות הדונמים של חממות המשתלה מהגדולות בארץ. ושם, שם שוב נתקלתי בעם ישראל במיטבו- מאות מתנדבים מילאו את מקום העזרה הממלכתית, התנועה הקיבוצית שלחה עשרות קיבוצניקים וקיבוצניקיות (דתיים וחילונים כאחד), וכולנו עבדנו מהבוקר עד הלילה. ישנתי שם 3 לילות ובמהלכן הרגשתי את אותה התעלות שהרגשתי אתמול. אז בעצם סגרתי מעגל, רק שהפעם לחצי החיים לא איפשרו לי לקחת יותר מדי ימי חופש ולהישאר בדרום.

ועכשיו אני שוב במשרד, מתגעגע למרחבים. אני ארד לשם עוד פעם בשבועיים הקרובים, שהם השבועיים הקריטיים לחקלאים שנפגעו מעמוד ענן. בואו לעזור, בואו להתנדב, בואו להתלכלך קצת, בואו להנות. אני הייתי רק אצל חקלאי אחד, שרון, אבל יש עוד עשרות כמוהו שרק משוועים לידיים עובדות. צרו קשר עם קרן, רכזת המתנדבים שרשומה למטה, ורק תבואו (אפילו בימי שישי שבהם עובדים בשדות רק חצי יום). זה לא משנה בני כמה אתם, זה לא משנה כמה מכם יכולים לבוא, צריך רק רצון עז ולב חם.

אתמול היה אחד הימים היפים בחיי. מתי יהיה שלכם?

קרן, רכזת התנדבות דרום בשומר החדש- 050-5738615

כתבה בחדשות על חקלאי הדרום: http://www.youtube.com/watch?v=KZphd1tAYhE

דף ההתנדבות של השומר החדש: http://www.shomer-israel.org/index.php?option=com_content&view=article&id=156&catid=34&Itemid=56

דף הפייסבוק של "ישראל שלי": https://www.facebook.com/MyIsrael?fref=ts