כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    שְׁאֵרִית הַפָּלֵטָה אוֹ שְׁאֵרִית הַפְּלֵיטָה - גם וגם

    36 תגובות   יום חמישי, 29/11/12, 02:02

    שְׁאֵרִית הַפָּלֵטָה אוֹ שְׁאֵרִית הַפְּלֵיטָה - גם וגם

     

     

     

    מומלץ לצפות בסרטון לפני קריאת הרשומה

     

    ''

    שארית הפליטה - נורית צדרבוים 2012 


    הן יצאו מהסטודיו, אחרי שלוש שעות של עבודה רציפה. נותרנו שם, אני וכחמש פָּלֵטות עמוסות בצבעי גואש.


    זו הייתה קבוצה של נשים שעברו אצלי הנחייה בסדנת 'הדיוקן של העצמי' שמתקיימת בסטודיו שלי - 'נורית ארט'. נותרתי מרוקנת משהו, אחרי הנחייה אינטנסיבית של שלוש שעות רצופות. הקבוצה הייתה טובה, תוססת, יצירתית, ואנרגטית, תפקידי היה להפעיל אותן ולעזור להן להוציא מהכוח אל הפועל את האני ה'עצמי' הפנימי - הסמוי משהו.

     

    קצת ממה שקרה בסדנא זו אפשר לראות כאן - רונית והפרצופים

     

     

    לאחר שהן נמלאו בחוויה, לאחר שנמלא כבר הזמן, לאחר שבדי הציור שלהם נמלאו במשיחות צבע ומכחול - נותרנו שם ריקים. אני, ושפופרות הצבע. מנגד, הפלֵטות נותרו מלאות בצבע.


    שאריות מהסדנא. שאריות צבע. שאריות על הפלטות.


    התבוננתי בהן, ונדמה לי היה ששמעתי אותן קוראות אלי. שמעתי, אבל צריך לדעת שבעולם הציור מדברים בשפה אחרת. לפיכך, אינני יכולה להסביר במילים את מה ששמעתי. האמת, אני גם לא יודעת להגיד במילים מה שמעתי. אני כן יודעת שנשמעתי (מלשון ממושמעת) לקולות שדיברו אלי וביקשו את רחמי, כמו אמרו לי "רק לא להתייבש על הפלטה, רק לא זה". ליבי לא מלאני להשאיר אותן להתייבש על הפלטה נשארות להיות חומר שאיבד את הפוטנציאל שטמון בו להפוך נייר לבן סתם לציור.


    לפיכך.


    פרשתי על הקיר הגדול בסטודיו שלי כמה בריסטולים פשוטים למדי, ובעודי מחומשת בערימת מכחולים התחלתי לרוץ אחרי הידיים שלי. הן, הידיים, ידעו את הדרך, אני לא. הן ידעו לאן הדרך הולכת, ואני כאמור לא. הן קיפצו מקצה לקצה, ממקום למקום ואני אחריהן ,לא ממש יודעת מה אני עושה. באותו זמן בוטחת באותה ידיעה פנימית שמובילה אותי, ולכן יודעת גם שכל שעלי לעשות הוא לרוץ אחרי הידיים. לבטוח בהן שיודעות הרבה לפני לאן עליהן ללכת. הנייר הוא המסלול הבטוח שלהן - הצבע הוא הצידה לדרך.


    המכחולים, בעלי מרקמים שונים, ועוביים שונים מייצרים צורות ומשטחי צבע על הנייר. חלק אחר בתוכי, כפי שהיום אני כבר מבינה ויודעת, מופקד על החופש, על המהירות, על הוספת הצבעים, על יצירת המפגשים. ברקע נשמעת ומתנגנת באורח שמימי 'מקהלת הילדים ממונסארט' והידיים שלי רצות בלי הכרה. עוד אני יודעת, שכדי שאכן אותו קול פנימי ירוץ, יפעל, ויגייס את כוחותיו, צריכה אני ותודעתי המודעת, לזוז, לפנות לו את הדרך. כדי שאותו קול יצא ויוכל ל"השמע" עלי לעבוד מהר, בחופש, באינטואיטיביות, בלי לפקח, בלי להיות שיפוטית, בלי לחשוב יותר מדי. לפנות את הדרך, כי עכשיו 'קול אחר' תובע את שלו, ולצורך זה הוא מגייס ידיים, צבע, רגש, מחשבה, דמיון. ההשראה כבר שם, ועכשיו היא אוספת אליה את הגדודים האחרים.


    ברור שעלי לעבוד "בלי הכרה", אני אומרת לעצמי, כי לידיים אין הכרה. אבל, מה שכן, הם קיבלו ממני חופש, התר כמו "הוסרו הכבלים" -  הכרה לחוד, ידיים לחוד. עכשיו, הידיים הם אלה שקובעות. החלק אחר שלי, שידוע גם בשמו האחר "תת המודע" -  יודע את עבודתו. יש לו תכנית. בלי לספר לי הוא זה שבוחר את הצבע - החומר-המקום-הקו-המקצב- התנועה – הכול. כל מילה משפת האמנות מוכרת לו, והוא את המהלכים שלו יודע. אני עכשיו לא. ועכשיו, נכון לרגעים אלה אני יודעת שאינני צריכה. כל מה שאני יודעת כבר נמצא אצלי, ואינני צריכה לדעת אותו.


    מה קרה שם, ומה סופר (בשפת האמנות) אוכל לדעת , אם ארצה, רק כשהציור יעמוד מולי "פנים מול פנים", כשאהפוך מהצייר שבצע, לצופה, ואהיה ככל צופה אחר. כשהציור יעמוד מולי כאובייקט, וכדבר שעומד בפני עצמו. רק אז תהיה לו איזושהי אפשרות לספר את עצמו, אבל גם אז זה יהיה רק בשפתו הייחודית, שפת הסימנים, הצורות והצבעים.


    באותם רגעים ובאותו זמן ידעתי רק דבר אחד, הצבע הזה שמונח כאן טרי, חי, תוסס על הפלטה לא יתייבש עליה. יש מקום אחד ששם הוא צריך להתייבש, וזה על הנייר.

     

    וכמו שאמרתי היד שלי רצה על הנייר ואני אחריה. לא. לא היו שם צורות קונקרטיות. לא ציירתי משהו. כלומר, לא ציירתי דימוי של דבר מוכר. לא בית, לא עץ, לא שמש, לא צנצנת – לא כלום ושום דבר מוחשי, מוכר. ציירתי כתמים, קווים, צורות, סמנים. מה שהמכחול טבע על הנייר, בצבע שנבחר באקראי מהפלטה המתחננת על נפשה, להיות פלטה שהצבעים אזלו ממנה. בהבדל מפעמים רבות אחרות שבהם אני בוחרת מודל להתבונן בו, או נושא לעסוק בו, הפעם התבוננתי פנימה, התבוננות שיותר ממה שהיא רואה היא מקשיבה. מקשיבה לקול הפנימי.


    שם על הנייר, נחו להם זה בצד זה, זה על זה, זה בתוך זה, צבעים-קווים-צורות. אלה נמהלו באלה, אלה ספגו את אלה ובדיאלוג הזה שהתנהל ביניהם 'שפת הצבע החרישית' נוצרו צורות גדולות, צורות קטנות, צורות שקופות, קווים זעירים וכתמי צבע רוויים. ואלה נותרו שם על הקיר הגדול – מחכים להתייבש. שם על הקיר, על הנייר, הרחק מהפלטה שקוצבת את חייהם, הרחק מהמכחול שכבר משך שערותיו משם, לבד על הקיר שם – התהוו להיות ציור - מופשט משהו, דימוי דיוקן, או התחלה של דיוקן , אם תרצו.


    זה היה השלב הראשון, השלב שבו הכנתי את הבסיס לציור. זה היה השלב שבו "השתמשתי בשאריות". לכאורה היו אלה שאריות הפלטה – כלומר, מה שנשאר על הפלטה, אך למעשה ובאורח פלא, השפה העברית מסדרת לנו הכול. למעשה הם היו שאריות הפליטה, או במילים אחרות 'מה שנותר' היו אלה הצבעים שנותרו, ועתה הם הפכו להיות הבסיס וההתחלה של מה שהם עוד יהיו.


    מה שהיה שלוליות קטנות של צבע על לוח הצבעים, הפך להיות כתמים של צבע על נייר. אבל בעוד שעל הפלטה הם עמדו להיות צבעים יבשים שהתכלו, כאן על הנייר הם סימני צבע שמעידים על מה שהם עוד יהיו.

     

    ''
    שכבת צבע ראשונה - נורית צדרבוים 2012

     


    צבעי הגואש, בעבורי הם תמיד רק הבסיס. הם השכבה הראשונה שמשמשת לי מצע ומתווה לי כיוון. הוא תמיד נראה לי על הנייר קצת אנמי, קצת דל, וכמו מבקש 'חיזוק' - עוד כוח. כך יצרתי לי שיטת עבודה שבה הגואש הוא "הבסיס" ואליו אני מצרפת עיבוד בשכבה נוספת באמצעות גירים צבעוניים. מחומשת בערמה של גירי פסטל צבעוניים, אני צרה את הצורות הקטנות, את המרקמים, את המפגשים המרתקים בין כתם לקו.


     

    ''
    פרט מתוך הציור

     

     

    ''
      פרט מתוך הציור


     

    ''
    פרט מתוך הציור 

     

                     

    ''

    פרט מתוך הציור

     

     

    והדימוי שמתפתח על הנייר , גם הפעם, כמו במרבית המקרים  בשנים האחרונות הוא דימוי של דיוקן - פני אדם.


    ברבים מן המקרים, כמו שכבר ידוע, יהיה זה דיוקן, דיוקן עצמי. אבל לא רק. כאן, לא ציירתי דיוקן עצמי, אם כי יש שאומרים (ואני בכללם) שכל ציור באשר הוא, הוא דיוקן עצמי. ויותר מזה, יש שאומרים (ואני מסכימה גם עם זאת) שכל דיוקן שצייר יצייר, גם אם אלה הם לא פניו שלו, יש בהם משהו מפניו ומהדמיון לצייר. סוג של העברה.


     

     

    ''

    מתוך אוסף 'שארית הפלטה' - נורית צדרבוים 2012


    הפנים בדימויים אלה הם ספק פני אדם כלשהו, ספק פני מסיכה. ברבים מן המקרים יש בהם משהו ששאוב מתרבויות קדומות, שבטיות משהו, אתנית. שהרי כבר אמרתי לא אחת, שאין אני מעתיקה את המציאות, ואיני מציירת פנים כפי שהן נראות במציאות, פני אדם בעבורי הם מקור השראה, וברוב המקרים הם סיבה טובה להפיק עוד ציור, ולראות כמה פנים (צדדים) יכולים להיות לפנים. פנים הם עולם ומלואו בעיני על מה שהם מראות מעל פני השטח ומה שהם מספרות על מה שנמצא בפנים (בתוך).

     

     

    ''

    מתוך אוסף 'שארית הפלטה' - נורית צדרבוים 2012

     


    וגם הפעם, אני רצה אחרי היד שלי, מדלגת בין הצבעים, בין הכתמים. הכתמים הצבעוניים שהנחתי על הנייר מזמנים אליהם את גירי הצבע, לפעמים אותו צבע, לפעמים צבע נוגד, לפעמים צבע משלים. וכך אט אט אני רוקמת את הציור, או שמא קורמת לו 'עור וגידים' או בלשון הציור 'אור וצבעים'.


     

    ''

    מתוך אוסף 'שארית הפלטה' - נורית צדרבוים 2012


     

    כך נפלטו להם ממני, בקצב מהיר, אינטואיטיבי וספונטני קווים, כתמים, צורות, ומה שהיה צבע שכמעט נשכח על פלטות משומשות, ומה שנקרא היה שאריות, הפך להיות שוב ציור חי תוסס ובועט. קבוצת ציורים,  ציור כנגד כל פליטה – אלה הם שאריות הפליטה שהפכו להיות עוד ארבעה ציורים שהצטרפו לאוסף שהולך ונערם עם הזמן – אוסף עבודות שכבר מזמן שכחו שפעם הם היו שאריות של משהו. עכשיו אלה כבר עבודות שיישארו.


     

    ''
    מתוך אוסף 'שארית הפלטה' - נורית צדרבוים 2012    

     

     

    "האם זה דיוקן עצמי" היא שאלה אותי -

    מומלץ לקרוא את הסטטוס הזה, שמסביר עוד דבר או שניים ביחס לדיוקנאות אלה

     

    מוזמנים להכנס לדף האוהדים שלי בפייסבוק שנקרא - ' דיוקן - בדיוק כאן'

     

    כניסה לאתר שלי 'נורית ארט' - בקטגוריות 'סדנת דיוקן עצמי' / 'הסטודיו

     

    © כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים


    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/12/12 23:22:

      צטט: perach1 2012-12-02 20:47:07

      הרבה פנים יש לפנים היפות שאת מציירת .. תודה על השיתוף ביצירותייך הססגוניות ... !

      תודה לך פרח.

        5/12/12 23:22:

      צטט: rachely111 2012-12-02 20:32:40

      לדעתי הצבעים שמחים והפרצופים לא מחייכים שני ניגודים. אבל את אומנית גדולה נורית, כבוד לי להגיב בבלוגך.

      רחלי היקרה, כבוד הוא שאת מבקרת אצלי. ואני מסכימה אתך על הניגודים שעליהם הצבעת. הם קיימים ואולי בזה גם סודם. והרי בעצם כולנו מורכבים מניגודים והחכמה היא להכיר בהם ואף לקבל אותם. ושוב תודה לך.

        5/12/12 23:21:

      צטט: זיוה גל 2012-12-02 17:23:18

      הנפש גועשת אנרגיה ויצירה הצבעים מדברים זאת.
      ולעניין הדיוקנאות מאוד מתחברת גם מבחינת הציור שלי
      וגם מבחינת הכתיבה וגם מבחינת הנפש המשותפת העתיקה היונגית. מרתק.

      תודה זיוה. אהבתי את ההקשרים שעשית ליונג, מדבר אלי מאד מלכתחילה ובדיעבד.

        2/12/12 20:47:
      הרבה פנים יש לפנים היפות שאת מציירת .. תודה על השיתוף ביצירותייך הססגוניות ... !
        2/12/12 20:32:
      לדעתי הצבעים שמחים והפרצופים לא מחייכים שני ניגודים. אבל את אומנית גדולה נורית, כבוד לי להגיב בבלוגך.
        2/12/12 17:23:

      הנפש גועשת אנרגיה ויצירה הצבעים מדברים זאת.
      ולעניין הדיוקנאות מאוד מתחברת גם מבחינת הציור שלי
      וגם מבחינת הכתיבה וגם מבחינת הנפש המשותפת העתיקה היונגית. מרתק.

        2/12/12 02:02:

      צטט: נעמה ארז 2012-12-01 17:40:41

      הדיוקנאות במצגת מדברים צבעים. לא משנה, אם גועש, פסטל או מה שלא יהיה. והחיתוך של עבודה גדולה לריבועיה הקטנים מעניין את העין ואת המחשבה.

      תודה נעמה. צודקת. הצבעים זה השיח כאן. השימוש בגואש או פסטל הם רק הכלים והדרכים השונות בשביל לדבר בשפת הצבע.

        2/12/12 02:00:

      צטט: HagitFriedlander 2012-12-01 17:28:00

      לנורית המשקיענית..אהבתי מאד את תיאור היד הרצה אחר הצבעים שנותרו בפליטה ובלבד שלא יתייבשו...באופן אישי אוהבת מאד לראות פליטות צבעים המתייבשות ומספרות לנו על צבעוניותו ודרך הנחות הצבע של האמן...אהבתי מאד את החיתוכים של פרטים מעבודות הדיוקן וגם הרקע המוגדל שלהן לפוסט זה, יותר מדיוקן...אולי בגלל שאני נוטהומעניין אותי לראות את הדיוקן במופשט ולאו דווקא בקוי המתאר של הפנים..עוצמת הנחת הצבע, שלל הגוונים, המורכבות, השילוב הסבוך...פשוט מציאות פנימית מרתקת! תודה ושבוע טוב!

      חגית. צחקתי מה "נורית המשקיענית". ובעצם מה אני משקיעה. ליצור אני הרי יוצרת, זו דרך חיים. אחר כך לכתוב את זה ברשומות כאן, בעבורי זה חלק מהיצירה, זה שייך לצד התיעודי, אבל זו יצירה בעיני לעצמה, ואני אישית מאד מחשיבה אותה. מרגע שהחלטתי לפתוח לי בלוג, ראיתי בזה עוד הרחבה והמשך דרכי היוצרת. אבל אני אכן משקיעה, באותה מידה כמו שאני כולי ורובי משוקעת בעולם היצירה. אהבתי שאהבת את תיאור היד הרצה, וכמובן המשפט המסכם שלך 'מציאות פנימית מרתקת' - כי בעיני זה בדיוק, אבל בדיוק מה שזה. תודה לך יקירתית

        2/12/12 01:57:

      צטט: ג.ע. 2 2012-12-01 15:11:50

      נראה שנהנית מאוד, אהבתי את שלושת הפרטים המופיעים בנפרד, שכל אחד מהם הוא קשת נעימה של צבעים בכל מיני צורות, ואהבתי את שלושת הדמויות האחרונות. דמות אחת באמת נראית שבטית, אנידיאני/ית משהו,עם הבעה מאוד חייתית/לוחנמית, ומצאתי בה גם מוטיבים קישטוטיים מהתמונה "פמינה", אהבתי גם את האישה עם השיער האדום-צהוב שמופכל אין ספור פעמים בעלת המבט המעמיק, ואת הדמות האחרונה עם השיער הלבן הפזור ומפוזר לכל עבר, שגם היא בעלת מבט רציני, מעמיק, ועצוב משהו. כלומר שהן לא סתם באו אל הדף, כל אחת מהן רצתה כנראה לספר לך משהו. לא יודעת, תבדקי, אולי הן אפילו מספרות לך משהו על מה שחווית מהנשים שהיו אצלך בסדנא.

      צודקת גימל יקרה. אכן נהניתי. זה היה משהו משחרר וכיפי ולא מחייב. סתם נשאר צבע, ובסוף מתברר והתברר לי שכלום לא סתם. התלהבתי מזה שמצאת את הקשר בין העבודות האלה ל'פמינה'. תהיתי ביני לביני אם יהיה משהו שידע להצביע על הקשר הזה, והנה את . ואני בכלל לא מתפלאה. ברור שאת.  מאד מאד מאד מעניינת הנקודה שאת מעלה כאן, שכל אחת מהדמויות באה לספר לי משהו. אני אכן חושבת כמוך, כי כל ציור הוא מכתב ממך אל עצמך. תראי את הלינק ששמתי בסוף הרשומה, ביחס לזו ששאלה אותי אם זה דיוקן עצמי, ותראי שאני מכוונת שם לדברייך כאן. תודה על הביקור העקבי והתגובות המעמיקות.

        2/12/12 01:53:

      צטט: sari di 2012-12-01 07:26:51

      זרימה ברעיונות בקווים ובגוונים..המון אנרגיות נהדרות.

      תודה שרי. נכון מה שאמרת על האנרגיות - הם היו שם באמת ונחקקו אחר כך על הנייר.

        2/12/12 01:52:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-12-01 00:44:00

      איזה כייף. ממש מרגישים את החגיגה בציורים של רונית בוידיאו שלך בתיאורים. אני רק לא מבינה מאיפה יש לך זמן. את בטח לא נושמת?... (:

      רוניתא, תודה. שמחתי שהצצת גם לאלבום של רונית, ובכלל שחווית את ההתרחשות. ובאשר לזמן. דווקא אין לי הוא תמיד בורח לי יותר מהר ממה שאני רוצה. ואני נושמת. אוהוהו אני נושמת. זו, וזה כל מה שאת רואה זו הנשימה שלי.

        2/12/12 01:50:

      צטט: גליתוש. 2012-11-30 22:04:41

      wow איזו חדוות יצירה ותנופה. נהדר נורית על השפע המגוון.

      תודה לך גליתוש.

        2/12/12 01:50:

      צטט: יהודית מליק שירן 2012-11-30 21:35:52

      מתוך שאריות הצבע נולדו דיוקנאות

      וכל דיוקן מרהיב בצבעיו

      תודה לקליפ הזה המצורף

      לעבודתך בצבעי גואש

      מי היה מאמין שהצבעים האלה הניבטים אלי

      הם צבעי גואש שמתחת לצבעי הדיוקן  מסתתרת שכבה של פנים  כמו סודות נפתחים. כל דיוקן מראה פנימית. כל דיוקן מוביל אותי למסע פנימי לא מוכר. תודה נוריתי. כל ביקור באתרך הוא חיבוק חדש עבורי. איזה כיף לתלמידותייך שיש להן מורה כמוך. שבת מוארת ויפה לך

      יהודית יקירתי. תודה לך על דברייך המאירים כאן, ושהקדימו את השבת המוארת שאחלת אליה. איזה כיף לדעת שאת קוראת בעיון את דבריי ואחר כך עוד מוסיפה דברי שירה משל עצמך לחוויית היצירה והצפייה. אהבתי את ההבנה העמוקה שהייתה ביחס למה שנמצא לכאורה למטה מתחת לציור הגלוי, שהרי גם אם הוא סמוי בפועל זה רק לכאורה - כל מה ששם, שם. תודה ושבוע טוב ( סימנתי לעצמי לקרוא את מאמרך באימגו, אגיע אליו השבוע).

        2/12/12 01:47:

      צטט: רפי פרץ 2012-11-30 14:46:53

      יופי של דיוקנאות 

       השיר המקסים  ומשדר המון שמחה 

      והאופי שבהן ציירת את הדיוקנאות 

      הם שמחים יותר .. מכיפי שציירת דיוקנאות בעבר

      נראה שעובר עלייך תקופה טובה :-) 

      תודה רפי. ונראה שאתה צודק!

        2/12/12 01:46:

      צטט: Avivit Agam 2012-11-30 13:37:57

      צבעוניות מהפנטת

      תודה אביבית

        2/12/12 01:46:

      צטט: ברחל בתך הקטנה 2012-11-30 12:27:08

      מהמם ביופיו. את פשוט אלופה. איזה ציורים מדהימים שאפשר להביט בהם שעות. רואים שהשקעת בכל ציור את מלוא שימת לבך ובכל ציור יש אהבה עצומה שבוערת בתוכך.

       

      הציורים שלך מעוררי השתאות והתפעלות.

       

      את אלופה !

       

      שבת שלום ומבורכת.

       

      לורי שם טוב

      תודה ותודה ותודה לורי. ובכל פעם שאת מופיעה ועוד עם הכינוי "ברחל בתך הקטנה" איני יכולה שלא לצחוק ולומר שבמקרה שלי, רחל היא בתי הגדולה דווקא ( ואל שאינני מכירה את הביטוי המקראי הזה).

        2/12/12 01:44:

      צטט: סטאר* 2012-11-30 12:25:40

      נורית יקרה נהניתי לקרוא אותך . הצלחת להעביר את התלהבותך גם אליי וחשתי את ההתלהבות הזאת שלך כמו שאני זאת שעומדת מול הבד ומציירת....אחחחח ...לו היה לי כרגע פלטת צבעים מולי ....(לא שאני לא יכולה להמציא לי אחת כזאת ...אבל לפעמים כל ההכנה המוקדמת לכך מוציאה כבר את החשק ...) שטוטית דברה כאן על תקופת יובש ביצירה ...וכן גם אני מרגישה שאני בתקופה כזאת של יובש בציור ...אבל מכיוון שהדברים היוצאים ממני כעת מנותבים למקומות אחרים.... תודה על השיתוף בחוויה והעברתה בצבעים . שבת שלום :)

      הי כוכי ותודה על דברייך. אני שמחה לדעת שתיאור הדברים עורר ודגדג אצליך משהו בצורך ליצירה. ואני מסכימה אתך מאד באשר לתיעול של אנרגיה, ובעיקר כאשר מדובר ביצירה. היצירה מאד שואבת וכאשר אנרגיה הולכת למקום אחד, זה על חשבון מקום אחר. אבל מה זה חשוב? כל עוד את מרוצה במקום שבו את עכשיו. ותודה שביקרת, אהבת והגבת.

        1/12/12 17:40:
      הדיוקנאות במצגת מדברים צבעים. לא משנה, אם גועש, פסטל או מה שלא יהיה. והחיתוך של עבודה גדולה לריבועיה הקטנים מעניין את העין ואת המחשבה.
        1/12/12 17:28:
      לנורית המשקיענית..אהבתי מאד את תיאור היד הרצה אחר הצבעים שנותרו בפליטה ובלבד שלא יתייבשו...באופן אישי אוהבת מאד לראות פליטות צבעים המתייבשות ומספרות לנו על צבעוניותו ודרך הנחות הצבע של האמן...אהבתי מאד את החיתוכים של פרטים מעבודות הדיוקן וגם הרקע המוגדל שלהן לפוסט זה, יותר מדיוקן...אולי בגלל שאני נוטהומעניין אותי לראות את הדיוקן במופשט ולאו דווקא בקוי המתאר של הפנים..עוצמת הנחת הצבע, שלל הגוונים, המורכבות, השילוב הסבוך...פשוט מציאות פנימית מרתקת! תודה ושבוע טוב!
        1/12/12 15:11:
      נראה שנהנית מאוד, אהבתי את שלושת הפרטים המופיעים בנפרד, שכל אחד מהם הוא קשת נעימה של צבעים בכל מיני צורות, ואהבתי את שלושת הדמויות האחרונות. דמות אחת באמת נראית שבטית, אנידיאני/ית משהו,עם הבעה מאוד חייתית/לוחנמית, ומצאתי בה גם מוטיבים קישטוטיים מהתמונה "פמינה", אהבתי גם את האישה עם השיער האדום-צהוב שמופכל אין ספור פעמים בעלת המבט המעמיק, ואת הדמות האחרונה עם השיער הלבן הפזור ומפוזר לכל עבר, שגם היא בעלת מבט רציני, מעמיק, ועצוב משהו. כלומר שהן לא סתם באו אל הדף, כל אחת מהן רצתה כנראה לספר לך משהו. לא יודעת, תבדקי, אולי הן אפילו מספרות לך משהו על מה שחווית מהנשים שהיו אצלך בסדנא.
        1/12/12 07:26:
      זרימה ברעיונות בקווים ובגוונים..המון אנרגיות נהדרות.
        1/12/12 00:44:
      איזה כייף. ממש מרגישים את החגיגה בציורים של רונית בוידיאו שלך בתיאורים. אני רק לא מבינה מאיפה יש לך זמן. את בטח לא נושמת?... (:
        30/11/12 22:04:
      wow איזו חדוות יצירה ותנופה. נהדר נורית על השפע המגוון.

      מתוך שאריות הצבע נולדו דיוקנאות

      וכל דיוקן מרהיב בצבעיו

      תודה לקליפ הזה המצורף

      לעבודתך בצבעי גואש

      מי היה מאמין שהצבעים האלה הניבטים אלי

      הם צבעי גואש שמתחת לצבעי הדיוקן  מסתתרת שכבה של פנים  כמו סודות נפתחים. כל דיוקן מראה פנימית. כל דיוקן מוביל אותי למסע פנימי לא מוכר. תודה נוריתי. כל ביקור באתרך הוא חיבוק חדש עבורי. איזה כיף לתלמידותייך שיש להן מורה כמוך. שבת מוארת ויפה לך

        30/11/12 14:46:

      יופי של דיוקנאות 

       השיר המקסים  ומשדר המון שמחה 

      והאופי שבהן ציירת את הדיוקנאות 

      הם שמחים יותר .. מכיפי שציירת דיוקנאות בעבר

      נראה שעובר עלייך תקופה טובה :-) 

        30/11/12 13:37:
      צבעוניות מהפנטת
        30/11/12 12:27:

      מהמם ביופיו. את פשוט אלופה. איזה ציורים מדהימים שאפשר להביט בהם שעות. רואים שהשקעת בכל ציור את מלוא שימת לבך ובכל ציור יש אהבה עצומה שבוערת בתוכך.

       

      הציורים שלך מעוררי השתאות והתפעלות.

       

      את אלופה !

       

      שבת שלום ומבורכת.

       

      לורי שם טוב

        30/11/12 12:25:
      נורית יקרה נהניתי לקרוא אותך . הצלחת להעביר את התלהבותך גם אליי וחשתי את ההתלהבות הזאת שלך כמו שאני זאת שעומדת מול הבד ומציירת....אחחחח ...לו היה לי כרגע פלטת צבעים מולי ....(לא שאני לא יכולה להמציא לי אחת כזאת ...אבל לפעמים כל ההכנה המוקדמת לכך מוציאה כבר את החשק ...) שטוטית דברה כאן על תקופת יובש ביצירה ...וכן גם אני מרגישה שאני בתקופה כזאת של יובש בציור ...אבל מכיוון שהדברים היוצאים ממני כעת מנותבים למקומות אחרים.... תודה על השיתוף בחוויה והעברתה בצבעים . שבת שלום :)
        30/11/12 09:26:

      צטט: *גילה* 2012-11-30 05:27:36

      תודה על הפוסט המאלף !! אהבתי מאד את כל העבודות, את הצבעוניות, הססגוניות ואת הדמוית השונות. יפה ביותר. שבת נפלאה יקירתי ♥****

      תודה לך גילה יקרה. שבת נפלאה גם לך.

        30/11/12 09:24:

      צטט: הנוקד 2012-11-29 17:54:08

      נורית אני קורא את מילותיך, וחש שבכל שורה ושורה מפלס ההתלהבות שלך וההתרגשות עולה מעלה מעלה. וזה סחף אותי למחוזות שלי, אותם מחוזות של עולם הספורט שבו אני עוסק.

       

      וממש כילו בתוך המגרש מקפיץ את הכדור או קוא לעבר השחנים בהתלהבות "לשמורררר" ל"הלחםםםם", כך ראיתיך כאן בצדדית אחרת שונה, אבל כמו שכבר למדתי ממך, עולם הציור הוא עולמו של כל אחד בצורה אחרת ושונה.

      אני חייבת לומר שהסבת את תשומת לבי לנקודה שלא ממש הייתי מודעת לה. ואני אכן מבינה את התחושה שלך. אני באמת תיארתי את תהליך היצירה הספונטני שהתקיים באותו מעמד, ויש בו מן החופש, ההתלהבות, סוג של ריצה בלתי מודעת אחרי היד ש"הכדררת" את המכחול. ואכן, הבחנת בזה, זה באמת עולה גם מן הכתיבה שם. האמת שברשימה זו ניסיתי להעלות סיטואציה מאד מסויימת מתוך מכלול היצירה שלי, וזה באמת עוד פן ( אני מפרסמת רשומות כאן בבלוג למעלה משנה, ובכל רשומה אני מביאה התייחסות לפרוייקט מסויים, להבט מסויים, או להתהליך מסויים בתוך העולם הגדוש הזה של יצירה בכלל ושל יצירתי בפרט). תודה שבקרת כאן, מקווה שאצליח להמשיך לעניין אותך.

        30/11/12 05:27:
      תודה על הפוסט המאלף !! אהבתי מאד את כל העבודות, את הצבעוניות, הססגוניות ואת הדמוית השונות. יפה ביותר. שבת נפלאה יקירתי ♥****
        29/11/12 17:54:

      נורית אני קורא את מילותיך, וחש שבכל שורה ושורה מפלס ההתלהבות שלך וההתרגשות עולה מעלה מעלה. וזה סחף אותי למחוזות שלי, אותם מחוזות של עולם הספורט שבו אני עוסק.

       

      וממש כילו בתוך המגרש מקפיץ את הכדור או קוא לעבר השחנים בהתלהבות "לשמורררר" ל"הלחםםםם", כך ראיתיך כאן בצדדית אחרת שונה, אבל כמו שכבר למדתי ממך, עולם הציור הוא עולמו של כל אחד בצורה אחרת ושונה.

        29/11/12 10:38:

      צטט: שולה ניסים 2012-11-29 10:23:13

      יופי של עשייה. אוהבת את החיתוכים של הפרטים. הייתי שמחה להשתמש בהם ב.... שלי ( את יודעת מה.... )

      תודה שולה. גם אני אוהבת את החיתוכים. תשובתי חיובית לבקשתך. אכתוב לך על זה בפנימי.

        29/11/12 10:38:

      צטט: שטוטית 2012-11-29 03:07:16

      ראיתי את הסרטון יופי והמוזיקה השרקנית עליזה דווקאואת הציורים לא במצב לקרוא את הטקסט. תמיד נדהמת משפע היצירה שלך אני בתקופת יובש

      תודה שטוטית. שמחה שאהבת. אכן היצירה היא משמעות הקיום בעבורי. אל דאגה מתקופת היובש, רק תזהרי אחרי היובש בה המבול. ולגלות לך, שאצל אמנים תקופת יובש היא חלק מהעניין. גם אם נדמה לך שאת ביובש הנפש שלך אוספת, צוברת, מתחמשת לה לעצמה, היא זקוקה לזה - ויום אחד, בלי אזהרה מוקדמת זה פורץ.

        29/11/12 10:23:
      יופי של עשייה. אוהבת את החיתוכים של הפרטים. הייתי שמחה להשתמש בהם ב.... שלי ( את יודעת מה.... )
        29/11/12 03:07:
      ראיתי את הסרטון יופי והמוזיקה השרקנית עליזה דווקאואת הציורים לא במצב לקרוא את הטקסט. תמיד נדהמת משפע היצירה שלך אני בתקופת יובש

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין