כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    המוח והלב כמו השמש והירח

    71 תגובות   יום חמישי, 29/11/12, 20:10

    ''

    המוח והלב כמו השמש והירח 

     

    מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי נתונה במאבק הנצחי בין המוח/השכל – ללב/לרגש. הם רבו והתקוטטו על חשבוני, לא לומדים לקבל ולתת כבוד אחד לשני ולהקשיב, ולא לנווט יחד ולהבין שיש להם גוף אחד.

     

    שנים נאבקתי ברגישויות והאכפתיות אצלי לדברים מסוימים (שלא תמיד היו מקובלים ומובנים), כשאני מנסה להיות רציונאלית, שכן הפידבקים מהשפחה והחברה היו בהחלט לא אוהדים וההפך ממעודדים: צריך "להתבגר" ולהיות יותר "הגיוניים".

     

    כמובן שרבים מאד מתלבטים בדברים כאלה, אלא שיודעים זאת בדיעבד כשמתבגרים, גם את זה שזה קרב אבוד מראש. לוקח שנים ללמוד להקשיב לקול הזה בתוכך וגם לשני, לדעת לנווט בין שני הניצים ולהפיק מה שמתאים לך עצמך, זה לא קל.

     

    יש כאלה שאין אצלם בכלל התלבטות כפי שתראו בכתבה בהמשך, הם מטבעם "כאלה" או "כאלה", או טיפוסים ששיקולי כדאיות ואינטרסים באים אצלם תמיד במקום ראשון וקודם כל.

     

    בכלל, לא תמיד אדם יודע מי הוא באמת. לרוב הוא חושב שהוא יודע, ואז לפעמים טופחים מציאות ומקרים מסוימים על פניו, הוא נכנס למשבר זה או אחר כי לא מבין מה קורה לו, או שהוא עלול למצוא את עצמו מגיב בצורה שתפתיע אותו עצמו.

     

    אנו גדלים על הרגלים, חינוך מסוים לרוב עם מטען של אחרים(הורים), סטיגמות, מוסכמות ומקובעויות חברתיות, ויותר מכל "על מה אחרים חושבים". עם השנים לומדים להכיר ולהשלים עם עצמך, לא להיאבק או להתבייש, ולהיות שלם ומפרגן לעצמך.

     

    חיים שלמים לפעמים עוברים על אדם ועקב מקרה שולי הוא עלול לגלות שהוא חי לא לפי העדפותיו ואהבותיו, אלא הרגלים ומוסכמות שבכלל אינו נראות לו. אנו כולנו בכלל חיים לפעמים מבלי שנרגיש בדברים מסוימים לפי מה ש"ראוי", ונותנים לסטיגמות, להרגלים ולחצים חברתיים, צרכניים, ושונים להובילנו באף, וחלילה ושס שננהג בניגוד למה שמקובל, אנו עלולים להגיע כך לעברי פי פחת ולגורל רע ממוות...:-).

    '' 

    כילדה היה לי קשה כל כך עם קטעים כאלה, שאני זוכרת רבים מהם.

    אהבתי לשבת על מפתן בית הורי וללטף בשמש את החתולים, אך אימא נהגה לומר לי שאכנס הביתה כי זה לא מקובל ו"לא יפה" (לימים התברר לי שהיא בנוסף פחדה שחתולים ישרטו אותי כי בגיל שנה ומשהו חתולה קרעה לי את הפנים בשריטות);

    "מלכת הכתה" דאז ילדה לא הכי נחמדה או יפה החליטה שעיניים כחולות גדולות ושיער חלק זה ממש אינו מקובל (לה היה שיער מקורזל כמובן ועיניים קטנות). אני וכמה מחברותי הלכנו מהבושה עם עיניים חצי סגורות ודי התבאסנו בשל השיער שלנו;

     

    מאורע אחד עם זאת חרט בי לנצח עקבות, עליו אני מכה על חטא. יש לו בהחלט יד ורגל בפעילותי בהמשך למען בע"ח, אך אף אחד מסביבתי ומשפחתי אינו זוכר אפילו:

    בילדותי נהגו גורמים העוסקים בניסויים בבע"ח לאסוף באין מפריע חיות רחוב עזובות, ל"מטרה מקודשת" זו, מה גם שלא היה צריך לשלם עליהן, הן היו "של אף אחד". יום אחד ראיתי מכונית כזו ליד בית הורי, והנהג שאח"כ התברר נקרא ע"י אחד השכנים כי "ממילא היו יותר מדי" שם מלכודות. במכוניתו כבר היו ממקומות אחרים שקים מאוכלסים בחתולים מייללים, והוא עצמו ישב לקפה בנחת אצל השכנים.

     

    אני כילדה, ממש התחרפנתי. אמי הורתה לי לא לעשות בעיות ולהיכנס הביתה וסירבה להקשיב, שכנים לא הבינו מה אכפת לי, ולאף אחד זה פשוט לא הזיז. לא ידעתי מה לעשות, אך כנראה שבאינסטינקט עשיתי "מזעור נזקים", והתרוצצתי סביב באטרף, בהיחבא, קראתי לחתולי השכונה "שלי", הרחקתי אותם, האכלתי אותם, וחיבלתי במעשיו זמן רב ככל שיכולתי. כל כך קיוויתי שגיליתי את כל המלכודות ושהוא ימצא אותן ריקות.

     

    הרגשת הלבד בעולם הזו נגד כולם, כשאף אחד לא מבין או עוזר (הרי אגודות למען בע"ח ופעילים לא היו) הייתה אחת הנוראות בחיי עד היום, לא שוכחת אותה.  

     

    כאן היה אחד המקרים הבודדים שהבנתי כילדה שאינני רוצה לנהוג כפי המוסכמות, ההוראות, ולא לפעול "בהיגיון" או "להיות מעשית" ולא מעניין אותי כלום, למרבה הצער זה לא הספיק, ולא יכולתי לעשות הרבה לבדי.

     

    בבגרותי סיכמתי עם עצמי שאני מפסיקה את המלחמות הפנימיות הללו בין ההיגיון והרגש, ואם אכפת לי ממשהו כמו בעלי חיים או כל דבר אחר אני עושה מה שיכולה ובכוחי - ומקווה לטוב. איך אחרים עלולים לראות זאת זה הפסיק להיות חשוב.

     

    כך אחרי שנים לאחר שחזרתי ארצה מאחד מהטיולים שלי לחו"ל, אז זה היה מאנגליה שם ראיתי תספורת כזו לראשונה, לא עניין אותי שאף ספר לא רצה לספר אותי כפי שרציתי, או תגובות מזועזעות של המשפחה, בסוף עשיתי זאת, הסתפרתי ככה, ומאז אני בפחות או יותר אותו רעיון בואריאציות שונות. כעת זה די סטנדרטי אבל אז אנשים פתחו פה כשעברתי ברחוב, ובעבודה החדשה שאליה הגעתי היו בטוחים שאני מה"מעשנים" או "מזריקים"....

      

    ''
    ''

      

      

      

      

      

     

     

                 

          

      

     

    בספר "הנסיך הקטן" ניתן ביטוי יפה לנקודה, וזה עושה חיוך ונותן הארה על מקרים והשקפה שונות:

    "והנה הסוד שלי. הוא פשוט מאוד: רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת, נסתר מן העין." עמ' 63 ;

    "אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד. כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין." עמ' 72

    ''

    ומהספר ה"טאו של פו" : "המלומדים עשויים להיות מאד נחוצים ויעילים בדרכם המשעממת והמשמימה. הם מספקים אינפורמציה רבה, אלא שיש דברים שהם מעבר לאינפורמציה, והדברים האלה הם הם החיים"; עמ' 32: "בעוד האינטלקט המלומד עשוי להיות מאוד שימושי לניתוחם של דברים מסוימים, עניינים רחבים ועמוקים יותר הם מעבר להשגתו"

     

    '' 

    הכתבה בהמשך מספרת על אנשים שאצלם יש "לב" (לא הכי פעיל) ויש "ראש", אלא שהם רואים רק בעיניים שבראש, וכדאי בחיים לראות גם ב"עיניים שלב"

     

    הארץ "מה שמפעיל את המוח אוטם את הלב" (1.11.2012) ליטל לוי

    מחקר אמריקאי מראה כי חשיבה אנליטית וחשיבה אמפתית מוציאות זו את זו. עורך המחקר: "מיקוד בחשיבה אנליטית עלול להוביל לאיבוד המצפן המוסרי"

    http://www.haaretz.co.il/news/science/1.1855271

     

    המוח והלב מנוגדים זה לזה מסתבר כמו השמש והירח, אך הם חיים בשלום אחד עם השני והעולם ממשיך להסתובב, לזה המקום והזמן שלו, וגם לשני. אל תעצמו ללב שלכם את העיניים, מה שרואים בלב זה לא רואים בעיניים. 

     

    ''''''                                         

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (71)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/10/14 17:04:
      פוסט מעניין מאוד
        4/12/12 19:31:

      צטט: sunshine10 2012-12-02 19:02:45

      אהבתי את הציטוטים..משתמשת הרבה בציטוט של הנסיך הקטן..כי אכן הרבה דברים סמויים מהעין. וכאחת שגם רגישה ויש בה מהאינטלקט חייבת להגיד שקשה קשה לשלב בין השניים. פעם מישהי אמרה לי שזה שילוב מנצח היא כתבה לי על זה משהו כאחת שלמדה אותי במהלך לימודיי השונים. אבל בת'חלס זה קשה.. וכשהשכל מצפה למשהו והלב חווה משהו אחר..זה עוד יותר קשה ומאכזב.

      בהחלט, זה לא קל חיוך

        4/12/12 19:29:

      צטט: קוביקוב 2012-12-01 11:01:02

      נפלא! גם את :)

      '' 

        4/12/12 19:29:

      צטט: אינדיאנית אדומה 2012-12-01 09:38:04

      כל כך מסכימה איתך! היה נעים ומעשיר לקרוא. מיכל

      תודה אינדיאנית נשיקה

        4/12/12 19:28:

      צטט: מטפלת באמנות- איריס 2012-12-01 08:14:09

      פוסט מקסים וציטוטים אהובים :-) למצוא את השילוב ה"נכון" זה הקסם ו"הנכון" הוא משתנה ללא הרף.

       

      תודה   חיוך

        4/12/12 19:26:

      צטט: טלי פרי 2012-12-01 07:56:19

      בונבונית יקרה, אהבתי את תיאור תולדותייך כילדה חובבת חיות וכנערה מתמרדת (ע"ע תספורת). כנראה שהתכונות הללו לא השתנו במהלך השנים. טלי*

      להיפך כילדה דווקא לרוב הייתי נחנחית ילדה טובה ירושלים לגמרי ממש לגמרי בצורה פתאתית, מלבד כמה מקרים בודדים באמת. בבגרותי ממש ולבכלל לא כנערה כבוגרת לגמרי באה התספורת ואח"כ די הרבה שינויים בדרך החשיבה ובאישיות. לומדים בסוף.... 

      דווקא היה לי שיער ארוך מאד כילדה, כמעט עד הברכיים. יש לי למזכרת בבית צמה ארוכה. יום אחד חטפתי את הג'אנאנא והורדתי אותו, עברתי לקיצוניות שניה, קצוץ משוגע.

        4/12/12 19:22:

      צטט: Perfect-Beat 2012-12-01 03:12:57

      מקסים כתבת. לא יעזור הרציונל. הלב יודע תמיד קודם. גאה בך שאת נאמנה לעצמך. זה לא שהמח מנוגד ללב. המוח פשוט מורכב יותר. יש בו את הרציונל - הברקס, המיינד = התודעה ואת אמיגדלה. כמובן שממרכז העצבים הסנסטיב הזה מוזן הלב. הכל מורכב. והכל פשוט. המיינד פשוט צריך לדעת TO LET GO

      כן, לפעמים לוקח לו זמן למיינד ללמוד את זה....המון זמן.... מגניב

        4/12/12 19:20:

      צטט: tuvel 2012-11-30 22:19:33

      כשהלב והמוח משדרים על אותו גל סימן שהגענו אל השלום הפנימי הנכסף,..עד ששוב פורצת מלחמה.

      כן, לפעמים ההסכמה הזו, הנהגתם המשותפת של גוף אחד של שני גורמים אלה לפעמים יורדת מהפסים... צוחק

        4/12/12 19:19:

      צטט: חופר סדרתי :) 2012-11-30 21:05:56

      אחלה פוסט, אבל אני חייב לומר שהתמונה בסוף של פו הדוב כבשה אותי ;) סתם סתם

      מה סתם סתם? לפחות משהו כבש אותך כאן....  לשון בחוץ

        4/12/12 19:19:

      צטט: or. 2012-11-30 20:25:58

      יקירתי, הזמנת אותי לקרוא את הפוסט ואני כל כך שמחה שנעניתי לך. מצאתי נקודות דמיון רבות בנינו, אם בדילמות הלב והראש ועד האהבה והדאגה לבעלי חיים. בראשית חיינו הלב והמוח חד הם, אוטנטים . בחלוף השנים אנחנו "מתקלקלים" או יותר נכון מתאימים עצמינו לסביבה , לתרבות ולמקובלות החברתיות כצורך הישרדותי. אני מאמינה שמי שחושף עצמו לתהליך של מודעות עצמית באופן מבוקר ובעזרה מקצועית, יכול לצמצם את הפער או לפחות לעצור ולבחון את הדברים בכלים יעילים יותר. אני, הרגשתי צורך לעשות זאת וגם אחרי שנים רבות , מוצאת עצמי לומדת וחוקרת את הנושא עוד ועוד , הוא פשוט מרתק אותי ומאפשר לי לגלות ולהבין רבדים נוספי באישיותי. אני מאחלת לך שתהי קשובה לחכמת הלב שלך בשכלתנות.

      תודה רבה, מקווה שתבואי לעיתים תכופות. לא חושבת שחייבים עזרה מקצועית לתהליך כזה, זה לרוב בא מבפנים. 

        4/12/12 19:17:

      צטט: shayerel 2012-11-30 19:57:08

      אמרו לי לבוא לקרוא להתרשם אז באתי ראיתי מתרשם ונראה לי שאני עוד אחטט פה הרבה , יש המון מה לקרוא ואיפה לככב. תודה לך שבת שלום שי

      נחמד לדעת שאתה עושה כל מה ש"אומרים" לך, טוב שלא אמרו לך עוד כמה דברים...

      אבל ברצינות שמחתי לראותך.קריצה

        4/12/12 19:16:

      צטט: נ.י.ל.י 2012-11-30 18:43:34

      כמה שאני מזדהה איתך יקירה

      לא אעשה תסרוקת כזו אך עם כל השאר בהחלט כן!!

      הכל עם הלב!

      למזלי אישי מאזן אותי עם ראשוצוחק

      אז הלב ביניכם הוא את???    קריצה

        4/12/12 19:15:

      צטט: * חיוש * 2012-11-30 17:46:30

      בונבוניטה יקרה לליבינשיקה

      מזדהה עם מה שכתבת יקירתי

      אוהבת את רגישותך הרבה.

      הזכרת גם לי (-: איך פעם בילדותי הכנסתי דג חי שהיה מיועד לארוחת שבת

      לתוך אמבט מים שישחה שם.....חטפתי מכות הגונות מאימי

      ומאז אינני יכולה לראות תבשיל דג שלם ( כולל הראש = עם העיניים הפקוחות)

      תודה ששיתפת אותנו מהירהורי ליבך

      * כוכב אהבה ממני

      חיבוק אוהב אוהב ונשיקות חמות לליבך, בונבוניטה יקירתי

      שבת נהדרת לכולנו

       

      זה מה שאמרתי שצריך לראות גם עם הלב...מה ההבדל בין דג שלם שאת רואה את הגוף לחלק של הדג כשאת יודעת בדיוק איזה חלק זה? מהותית זה הרי לא משנה

      תודה יקרה 

       

        4/12/12 19:13:

      צטט: . ארז . 2012-11-30 15:48:02

      מי ששם את המוח לפני הלב נהיה מלך ומי ששם את הלב לפני המוח נהיה למך ....

      ויש מי שעוסק בחידודי לשון ומפסיד את המהות.... 

      ''

        4/12/12 19:10:

      צטט: סטאר* 2012-11-30 12:44:27

      מזדהה עם כל מילה שכתובה כאן . לא כל אדם נוכח וניחן ביכולת להכיר בעובדה הזאת שיש לעמוד מול שני כוחות אלה. ולעתים קשה הבחירה היות והשלכותיה משפיעות על מהלך חיים שלמים. המאבק הזה בין ההיגיון והרגש מדיר שינה ומשבש את מהלך היומיום ....(איפה ההיגיון פה...למה אין קצת רגש ?:)) בהתנהלותך הוכחת לעצמך שאת שלמה בבחירותייך . שאפו גדול לך .

      לא תמיד זה הולך כל כך ברור, לפעמים מתלבטים והנשמה יוצאת עד שאחד משני אלה מנצח בסוף, הלב או המח, לפעמים המציאות מחליטה עבורך. חיוך

        4/12/12 19:09:

      צטט: רונה ב 2012-11-30 12:40:16

      המאבק והשיתוף שהם

      בהגדרה ביסודו של כל אדם 

      תיאורייך  והדוגמאות מאלפות

       

      תודה רבה רונה

        4/12/12 19:07:

      צטט: שרונהמותק 2012-11-30 12:12:10

      לעשות מה שמתאים לך ושהעולם ידלג. אני למשל הייתי חותכת לו את השקים. או שופכת עליו את הקפה. אבל זה כל כך קל להגיד ולהמליץ מרחוק לאנשים אחרים ~

       

      ילדה צעירה אינה יודעת לפרוץ למכונית ולחתוך שקים בסכין תוך זמן קצר מאד, כשההורים והשכנים עלולים לתפוס אותה כל רגע....גם היום אני בטוחה שאינני יודעת לעשות דברים אלה, אבל היום הייתי חותכת את הצמיגים לחתיכות, ועם אבן מפוצצת את החלונות ועושה מה שצריך, היום יש פעילים נוספים ואגודות אז לא הייתי לבד בקטע הזה, היום אסור לעשות דבר כזה מה שהיה נהוג פעם. מקומות שעושים ניסויים לרוב מייבאים בעלי חיים לניסויים הנוראים הללו או מגדלים אותם לבדם.

      היום המצב שונה, אך גורלם של בעלי חיים לא השתנה, זה לא חשוב אם הם גדלו ברחוב או בכלובים.

      יותר מ 30 שנה עברו מאז, אני חווה את הסיוט הזה כאילו היה אתמול, והאדם בעצם לא השתנה, עדיין הוא ממשיך להעביר אלפי בעלי חיים כל יום בניסויים נוראים.

        4/12/12 19:03:

      צטט: מרב 1956 2012-11-30 12:09:48

      פוסט יפה ורגיש.

      גם אני  כזו שאוהבת לומר, לעשות או להרגיש עצמאית במחשבתי ולאו דווקא עם המקובל, המוכר והידוע.

      (חוץ מכמה דברים כמו גידול שיער שלא על הראש)

      כן, ראיתי זאת בדיוק כעת  קריצה

       

        4/12/12 06:56:
      לחיות דרך הלב... אהבתי. אז גם המוח מתבונן דרכו.
        3/12/12 16:25:
      כתוב מקסים.
        3/12/12 12:13:
      כנראה שלכל אחד מאתנו יש את השמש ואת הירח.........שבמציאות הם די יודעים את תפקידם ואת מקומם, רק אצלנו הם מתעצמים ורבים...........
        2/12/12 23:09:

      צטט: דוקטורלאה 2012-11-30 09:56:21

      ישנם דברים רבים בהתנהגות האנושית שאין לתת להם הסבר הגיוני שיהיה מקובל על פי תורת ההגיון. מזמן הגיעה תורת הנפש לכך. אולי לכן היא עוסקת לא בחקר העבר אלא בניסיון לשפר את העתיד. השאלה "מדוע" היא קשה למענה אחראי ורלבנטי. מוטב להתרכז בעובדות , "ככה זה". אין צורך להסביר את תולדות קשריך לבעלי חיים, זו את, וכך יש לקבל אותך. אם כי דבריך מרגשים מאד והקורא אינו נשאר אדיש להם. בינתיים, כל טוב.

      לפעמים אני דווקא די סקרנית לדעת מדוע הקשר אצלי לנושא כל כך חזק. בטוח שסיבות ישנן, אבל האדם אני את עדיין איננו מבינות אותן עדיין.מגניב

       

        2/12/12 19:48:

      צטט: אריאל, חיפה 2012-11-30 09:51:05

      גם מי שמנסה לחשוב עם המוח - חושב בסופו של דבר עם הלב.

      רק שהלב שלו בנוי אחרת משלך.

      אנו מכירים את הטיפוס האגוצנטרי. זה שכולם יודעים שכל מה שהוא אומר ועושה הוא לטובתו בלבד.

      העובדה שכולנו יודעים זאת, אומרת שלבו גבר על שכלו. לו היה מפעיל את השכל, היה מבין שלטובתו, כדאי לו להתמתן מעט, ובכך להסוות את אופיו ולקדם עצמו טוב יותר.

      אני גדלתי בבית ובבית-ספר שקידשו את ההגיון. מקטנותי ידעתי שאם אסביר בהגיון - יקבלו, או ינסו להראות לי היכן אני טועה.

      הגעתי לצבא וראיתי ששם זה לא עובד.

      עשיתי את הדבר ההגיוני ביותר. נכנסתי לחורשה ולימדתי את עצמי להרים קול.

      וכשדיברתי בקול רם וסמכותי - קיבלו.

      נו? אז הגיון או רגש?

      תלוי מתי ומי, זו כל החוכמה, מה אמרתי? שתמיד יש מלחמה ביניהם. יש מי שתרים עליו קולך והוא נאטם ולא שומע יותר כלום, ויש מי שתדבר אליו בהגיון והוא יפתח עליו כפרח. לשון בחוץ

       

        2/12/12 19:45:

      צטט: oren rachmany 2012-11-30 09:49:26

      איזה יופי של כתיבה. אכן מלחמה תמידית ניטשת בינהם, וזהו ריקוד שלא נגמר, כמה כיף שבחויה ההיא שלך מילדותך לא ויתרת על ים הרגש לטובת המקום השכלתני והקר, לא הפנית את מבטך והמשכת הלאה. מחמם את הלב. שבת שלום :-)

      מאורע זה נתן בי אותותיו חזק חזק בהמשך החיים. התסכול שזה לא עזר לי לא נותן לי מנוח עד היום. מזעיף את הפה

        2/12/12 19:44:

      צטט: ~בועז22~ 2012-11-30 09:11:59

      תראי,

      מלמדים לוגיקה ברמה אקדמית, ויש אפילו

      מסלולים לניתוח אנליטי בכול מיני רמות ובכול

      מיני ואריציות.

      מגיל קטן סונטים בילד על בסיס "למה אתה

      לא חושב בהגיון?"...

      ואז, הפלא ופלא - מהילד פלא הקטן, זה שכולם

      אהבו להקשיב לחוכמותיו, כבר לא נותר דבר:

      הפלא הלך, נשאר הילד...

      אני לא יודע מה הגיון..., הגיון של מי?

      בכול התנהלות "הגיונית" מונחת החלטה/בחירה

      רגשית, לטוב ולרע. (ראי ידידנו, פו...)

      ולא לחינם מוגדר "הנסיך הקטן" כספר למבוגרים,

      שהרי הוא בא כמו להזכיר לנו שבבסיסינו, נותרנו

      ילדים ואל לנו לוותר על אותו חלק תמים בנפשנו...

      שאפו לתגובה שהכי הרבה הבינה לנפשי בפוסט הזה, שהבינה בין השורות מה שלא ניתן לומר במילים, שקראה והבינה עד הסוף - תודה רבה, כאלה תגובות אני אוהבת במיוחד.

      ''

       

        2/12/12 19:02:
      אהבתי את הציטוטים..משתמשת הרבה בציטוט של הנסיך הקטן..כי אכן הרבה דברים סמויים מהעין. וכאחת שגם רגישה ויש בה מהאינטלקט חייבת להגיד שקשה קשה לשלב בין השניים. פעם מישהי אמרה לי שזה שילוב מנצח היא כתבה לי על זה משהו כאחת שלמדה אותי במהלך לימודיי השונים. אבל בת'חלס זה קשה.. וכשהשכל מצפה למשהו והלב חווה משהו אחר..זה עוד יותר קשה ומאכזב.
        2/12/12 18:59:
      מקסים! להיות את עצמנו, היא דרגה המביאה אותנו לפסגות אחרות. התספורת יפה ומענינת כמו הכותבת.
        2/12/12 13:57:
      בדיוק דיברנו לאחרונה שככל שאנחנו מתבגרות אנחנו פחות מתייחסות למה שמקובל ומה יגידו, ויותר עושות מה שמתאים לנו. ולא תמיד זה קל...
      כל כך אמיתי...כל כך מדוייק! פוסט מאלף!
        2/12/12 08:44:
      מוכר ולא תמיד חביב.
        1/12/12 22:54:
      &&&&&&&
        1/12/12 20:52:

      צטט: נועהר 2012-11-30 08:35:32

      הרגישות והאמפטיה ניכרים בכל מילה שכתבת..ריגשת אותי.. מי שאוהב בעלי חיים יודע כמה הם אנושיים לפעמים הרבה יותר מאנשים..

      '' בהחלט

        1/12/12 20:51:

      צטט: אור 2012 2012-11-30 07:20:19

      נכון כתוב כל כך מתוך הלב

      '' 

        1/12/12 20:49:

      צטט: אילנה סמייל 2012-11-30 00:04:10

      כמו שאת...☺

       ''

        1/12/12 20:49:

      צטט: yonbir 2012-11-29 22:11:05

      את זן נדיר יקירתי, פשוט- זן נדיר.

      ''

       

        1/12/12 20:03:
      זוכרת שגם אמא שלי הייתה מגרשת את החתולים בפיסטה פיסטה לכו מפה . זה היה דור שלא אהב כל כך בעליי חיים שלא כמו היום שיש כמעט לכולם איזה בעל חיים בבית
        1/12/12 17:33:
      נהנתי מהפוסט.
        1/12/12 15:33:
      נהנתי לקרוא. תודה. הלב מראה את הדרך כפי שציינת בכתבה השכל מתכנן את התוכנית להשגת מטרת הלב. לעתים יש קשיים במהלך הדרך....
        1/12/12 14:37:
      איזה פוסט נהדר! תודה על הציטוטים המפעימים והקישור למאמר המרתק. שבת שלום ומבורך, בונבונייטה.
        1/12/12 11:07:
      רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת, נסתר מן העין." עמ' 63 ; - כן, זה ברור
        1/12/12 11:01:
      נפלא! גם את :)
      כל כך מסכימה איתך! היה נעים ומעשיר לקרוא. מיכל
      פוסט מקסים וציטוטים אהובים :-) למצוא את השילוב ה"נכון" זה הקסם ו"הנכון" הוא משתנה ללא הרף.
        1/12/12 07:56:
      בונבונית יקרה, אהבתי את תיאור תולדותייך כילדה חובבת חיות וכנערה מתמרדת (ע"ע תספורת). כנראה שהתכונות הללו לא השתנו במהלך השנים. טלי*
        1/12/12 03:12:
      מקסים כתבת. לא יעזור הרציונל. הלב יודע תמיד קודם. גאה בך שאת נאמנה לעצמך. זה לא שהמח מנוגד ללב. המוח פשוט מורכב יותר. יש בו את הרציונל - הברקס, המיינד = התודעה ואת אמיגדלה. כמובן שממרכז העצבים הסנסטיב הזה מוזן הלב. הכל מורכב. והכל פשוט. המיינד פשוט צריך לדעת TO LET GO
        30/11/12 23:03:
      מיוחדת , בחיי שמיוחדת
        30/11/12 22:19:
      כשהלב והמוח משדרים על אותו גל סימן שהגענו אל השלום הפנימי הנכסף,..עד ששוב פורצת מלחמה.
        30/11/12 21:05:
      אחלה פוסט, אבל אני חייב לומר שהתמונה בסוף של פו הדוב כבשה אותי ;) סתם סתם
        30/11/12 20:25:
      יקירתי, הזמנת אותי לקרוא את הפוסט ואני כל כך שמחה שנעניתי לך. מצאתי נקודות דמיון רבות בנינו, אם בדילמות הלב והראש ועד האהבה והדאגה לבעלי חיים. בראשית חיינו הלב והמוח חד הם, אוטנטים . בחלוף השנים אנחנו "מתקלקלים" או יותר נכון מתאימים עצמינו לסביבה , לתרבות ולמקובלות החברתיות כצורך הישרדותי. אני מאמינה שמי שחושף עצמו לתהליך של מודעות עצמית באופן מבוקר ובעזרה מקצועית, יכול לצמצם את הפער או לפחות לעצור ולבחון את הדברים בכלים יעילים יותר. אני, הרגשתי צורך לעשות זאת וגם אחרי שנים רבות , מוצאת עצמי לומדת וחוקרת את הנושא עוד ועוד , הוא פשוט מרתק אותי ומאפשר לי לגלות ולהבין רבדים נוספי באישיותי. אני מאחלת לך שתהי קשובה לחכמת הלב שלך בשכלתנות.
        30/11/12 19:57:
      אמרו לי לבוא לקרוא להתרשם אז באתי ראיתי מתרשם ונראה לי שאני עוד אחטט פה הרבה , יש המון מה לקרוא ואיפה לככב. תודה לך שבת שלום שי
        30/11/12 18:43:

      כמה שאני מזדהה איתך יקירה

      לא אעשה תסרוקת כזו אך עם כל השאר בהחלט כן!!

      הכל עם הלב!

      למזלי אישי מאזן אותי עם ראשוצוחק

        30/11/12 17:46:

      בונבוניטה יקרה לליבינשיקה

      מזדהה עם מה שכתבת יקירתי

      אוהבת את רגישותך הרבה.

      הזכרת גם לי (-: איך פעם בילדותי הכנסתי דג חי שהיה מיועד לארוחת שבת

      לתוך אמבט מים שישחה שם.....חטפתי מכות הגונות מאימי

      ומאז אינני יכולה לראות תבשיל דג שלם ( כולל הראש = עם העיניים הפקוחות)

      תודה ששיתפת אותנו מהירהורי ליבך

      * כוכב אהבה ממני

      חיבוק אוהב אוהב ונשיקות חמות לליבך, בונבוניטה יקירתי

      שבת נהדרת לכולנו

       

        30/11/12 15:48:

      מי ששם את המוח לפני הלב נהיה מלך ומי ששם את הלב לפני המוח נהיה למך ....

        30/11/12 12:44:
      מזדהה עם כל מילה שכתובה כאן . לא כל אדם נוכח וניחן ביכולת להכיר בעובדה הזאת שיש לעמוד מול שני כוחות אלה. ולעתים קשה הבחירה היות והשלכותיה משפיעות על מהלך חיים שלמים. המאבק הזה בין ההיגיון והרגש מדיר שינה ומשבש את מהלך היומיום ....(איפה ההיגיון פה...למה אין קצת רגש ?:)) בהתנהלותך הוכחת לעצמך שאת שלמה בבחירותייך . שאפו גדול לך .
        30/11/12 12:40:

      המאבק והשיתוף שהם

      בהגדרה ביסודו של כל אדם 

      תיאורייך  והדוגמאות מאלפות

        30/11/12 12:12:
      לעשות מה שמתאים לך ושהעולם ידלג. אני למשל הייתי חותכת לו את השקים. או שופכת עליו את הקפה. אבל זה כל כך קל להגיד ולהמליץ מרחוק לאנשים אחרים ~
        30/11/12 12:09:

      פוסט יפה ורגיש.

      גם אני  כזו שאוהבת לומר, לעשות או להרגיש עצמאית במחשבתי ולאו דווקא עם המקובל, המוכר והידוע.

      (חוץ מכמה דברים כמו גידול שיער שלא על הראש)

       

        30/11/12 12:01:

      הלב הוא הרגש, הרגש הוא חלק ממערכת העצבים שהיא המוח
      אך יש מערכת עצבית סימפטטית ופאראסימפטטית שאינה נשלטת,

      ולה אנו קוראים "מה שעובר דרך הלב" :)

        30/11/12 11:05:
      יש מצב שהמוח מרסן את הרגש-בשכל. בלעדיו היינו משתגעים, ולא לטובה.
        30/11/12 10:57:

      יקירה,

      את כל כך מיוחדת

      כולך לב ונשמה

      אוהבת את כל מה שכתבת

      הזכיר לי כמה וכמה דברים מעברי:)

      אבל את עולה על כל אלה.

        30/11/12 10:16:
      איזה פוסט יפה!בהרבה מסכימה איתך..בחלק גם מזדהה ...תודה!!!שבת שלום!
        30/11/12 10:01:
      טוב שיש אנשים כמוך שמזכירים לנו מי אנחנו באמת.
        30/11/12 09:56:
      ישנם דברים רבים בהתנהגות האנושית שאין לתת להם הסבר הגיוני שיהיה מקובל על פי תורת ההגיון. מזמן הגיעה תורת הנפש לכך. אולי לכן היא עוסקת לא בחקר העבר אלא בניסיון לשפר את העתיד. השאלה "מדוע" היא קשה למענה אחראי ורלבנטי. מוטב להתרכז בעובדות , "ככה זה". אין צורך להסביר את תולדות קשריך לבעלי חיים, זו את, וכך יש לקבל אותך. אם כי דבריך מרגשים מאד והקורא אינו נשאר אדיש להם. בינתיים, כל טוב.
        30/11/12 09:51:

      גם מי שמנסה לחשוב עם המוח - חושב בסופו של דבר עם הלב.

      רק שהלב שלו בנוי אחרת משלך.

      אנו מכירים את הטיפוס האגוצנטרי. זה שכולם יודעים שכל מה שהוא אומר ועושה הוא לטובתו בלבד.

      העובדה שכולנו יודעים זאת, אומרת שלבו גבר על שכלו. לו היה מפעיל את השכל, היה מבין שלטובתו, כדאי לו להתמתן מעט, ובכך להסוות את אופיו ולקדם עצמו טוב יותר.

      אני גדלתי בבית ובבית-ספר שקידשו את ההגיון. מקטנותי ידעתי שאם אסביר בהגיון - יקבלו, או ינסו להראות לי היכן אני טועה.

      הגעתי לצבא וראיתי ששם זה לא עובד.

      עשיתי את הדבר ההגיוני ביותר. נכנסתי לחורשה ולימדתי את עצמי להרים קול.

      וכשדיברתי בקול רם וסמכותי - קיבלו.

      נו? אז הגיון או רגש?

        30/11/12 09:49:
      איזה יופי של כתיבה. אכן מלחמה תמידית ניטשת בינהם, וזהו ריקוד שלא נגמר, כמה כיף שבחויה ההיא שלך מילדותך לא ויתרת על ים הרגש לטובת המקום השכלתני והקר, לא הפנית את מבטך והמשכת הלאה. מחמם את הלב. שבת שלום :-)
        30/11/12 09:11:

      תראי,

      מלמדים לוגיקה ברמה אקדמית, ויש אפילו

      מסלולים לניתוח אנליטי בכול מיני רמות ובכול

      מיני ואריציות.

      מגיל קטן סונטים בילד על בסיס "למה אתה

      לא חושב בהגיון?"...

      ואז, הפלא ופלא - מהילד פלא הקטן, זה שכולם

      אהבו להקשיב לחוכמותיו, כבר לא נותר דבר:

      הפלא הלך, נשאר הילד...

      אני לא יודע מה הגיון..., הגיון של מי?

      בכול התנהלות "הגיונית" מונחת החלטה/בחירה

      רגשית, לטוב ולרע. (ראי ידידנו, פו...)

      ולא לחינם מוגדר "הנסיך הקטן" כספר למבוגרים,

      שהרי הוא בא כמו להזכיר לנו שבבסיסינו, נותרנו

      ילדים ואל לנו לוותר על אותו חלק תמים בנפשנו...

        30/11/12 09:01:
      ***** - הוספתי עוד מספר כוכבים עבור הפוסט לעיל.... מרגש....
        30/11/12 08:35:
      הרגישות והאמפטיה ניכרים בכל מילה שכתבת..ריגשת אותי.. מי שאוהב בעלי חיים יודע כמה הם אנושיים לפעמים הרבה יותר מאנשים..
        30/11/12 07:20:
      נכון כתוב כל כך מתוך הלב
        30/11/12 00:04:

      כמו שאת...☺

        29/11/12 22:11:
      את זן נדיר יקירתי, פשוט- זן נדיר.

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין