0

3 תגובות   יום חמישי, 29/11/12, 23:21

יא אללה..

 

איזה שבוע.. קשה.. מעצבן..

 

אני עדיין מנסה להתגבר על העובדה שאני איבדתי אותו. אנחנו כבר לא יחד, לא זוג, לא נאהבים, לא כלום..

 

כן, ברור.. מתגעגעת אליו בטירוף.. אין מה להגיד..

 

כל השבוע לא יצא לי לראות אותו.. ליתר דיוק מיום רביעי בשבוע שעבר..

 

כל יום הוא יוצא לבלות עם חברים, מבקר את המפחה, חוגג ימי הולדת, כדורגל, מה שבא..

 

זה אף פעם לא היה לפני. 

 

לא. אני לא נגד שיצא לבלות, אני הכי מפרגנת ורוצה שיפגש עם כמה שיותר אנשים, שיהנה, שיפתח בחזרה את חיי החברה שלו..

 

למה זה מציק לי? כי אני מכירה אותו שנתיים והוא אף פעם לא באמת יצא לבלות ככה.. לכל הלילה.. עד הבוקר.. יש עבודה, אין עבודה, זה לא משנה.. יוצא כל יום, עד השעות הקטנות של הלילה..

 

לפני זה, כשהוא היה יוצא, הוא היה חוזר אחרי שעתיים - שלוש, כי די, התעייף, מיצה..

 

קשה לי עם זה בייחוד כי אני אף פעם לא יודעת למה לצפות.. 

 

אנחנו עדיין חיים באותה הדירה, אז כשרגילים להרגלים של הבנאדם, שיוצא בשעות מסוימות, חוזר בשעות מסוימות, פתאום זה קשה.. פתאום אני לא יודעת איפה הוא, מתי הוא חוזר.. הוא אף פעם לא משתף אותי כי די אנחנו כבר לא זוג..

 

אבל אני? לפחות תגיד בערך מתי אתה חוזר.. אני דואגת.. זה מוזר לי, חדש לי..

 

אבל בכל פעם אני עוצרת את עצמי ומתאפקת.. הוא ילד גדול, לא חייב לי שום דבר, אין בינינו כלום.. רק קורת גג משותפת.. לא, אני לא אתקשר לראות מה קורה איתך, לא אסמס לך לשאול אם הכל בסדר.. די..

 

קשה להתרגל למציאות החדשה..

 

אולי די? אני לא רוצה להתענות יותר בדאגות וחששות.. אולי כבר תמצא דירה ותעזוב אותי לנפשי?

 

אולי ככה יהיה לי יותר קל להתרגל למציאות החדשה.. אולי ככה אני אפסיק להסתכל בשעון מדי פעם ולתהות מה קורה איתך..

 

באמת, אולי די? אולי תתחיל להתנהג כמו אדם בוגר ובאמת תסיים את זה? תפסיק למשוך את הזמן ולתת לי לחשוב שמשהו ישתנה, שאולי אתה עדיין לא עשית את הצעד כי אולי אתה עדיין רוצה?

 

אולי כבר תמצא את האומץ לעשות את מה שצריך? או שאתה נשאר, או שאתה הולך.

 

בינתיים אני מתענה, במצב הביניים הזה, למרות שכבר דיברנו ודנו.. למרות שהכל כבר נאמר ואנחנו פרודים?

 

באמת, אולי די?

דרג את התוכן: