כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של mikelda

    עוסק בענייני חינוך, יזמות, שיפור מצב החינוך, הצעות חדשות. מה צריך לעשות ועדיין לא נעשה בתחום החינוך. רפורמות בחינוך לא מצליחות אצלנו לכן צריך להתמקד בשינויים קטנים ושיטתיים.

    0

    למה לא לשמוח בשמחתם, שמחת הפלסתינים ?

    5 תגובות   יום שבת, 1/12/12, 22:18

    לשמוח בשמחתם כ"ט בנובמבר

    למה לא לשמוח בשמחתם, שמחת הפלסתינים ?

    לפני כמה ימים התקבלה באו"ם החלטה, החלטת המשך מלפני 65 שנים, להכיר בפלסתין כמדינה.

     

    אולי זו היא סגירת מעגל, כידוע לפני 65 שנה הגיע לסיומו מאבקה של התנועה הציונית להכרה בינלאומית במדינה יהודית, למעשה בחלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, אחת יהודית, והשנייה פלסתינית. המאבק ההוא נמשך עשרות שנים, יותר ממחצית מאה.

    באמצע היו מאבקים, פעולות טרור, ניסיונות להקים גופים ומוסדות. היהודים פעלו בשנות ה -20 וה- 30 של המאה הקודמת להקים כמעט את כל מה שמדינה צריכה: בתי משפט, עיריות, תעשייה, חינוך בתי ספר לקבוצות שונות, עיתונות, אקדמיה, בתי חולים, נמלי ים ואויר. היהודים ידעו להפעיל ולשכנע את מדינות העולם, הבריטים ששלטו בארץ ישראל, סייעו ליישוב היהודי להתפתח ולשגשג, למרות שהיחסים בין היישוב היהודי לבין הבריטים ידעו עליות ומורדות, יותר מורדות, אבל התנועה הציונית ידעה להציב מטרה, להקים מדינה ולקבל הכרה בינלאומית בצורה ברורה תוך כדי לקיחת את הסיכונים הדרושים כדי לממש את המטרה.

     

     

    הפלסתינים, אז לפני 65 שנה, עסקו בעיקר בהתנגדות להקמת המדינה היהודית, וכמעט לא הציבו את המטרה, להקים מדינה ולקבל את הכרת העולם, אפשר לומר, שלמעשה לא התייחסו לדעת הקהל העולמית, כמעט שלא פיתחו תרבות פוליטית שתנהיג את האוכלוסיה הערבית הארצישראלית. עיקר הפעילות, כאמור, הייתה התנגדות להתיישבות ולהתנחלות היהודית בארץ ישראל. השגשוג והפיתוח של היישוב היהודי גרם לכך שערבים ממדינות ערב היגרו לארץ ישראל. הפוליטיקה המקומית הייתה, די שמרנית, שלוש משפחות ערביות שלטו בהנהגה של ערביי ארץ ישראל: נשאשיבי, חוסייני ונוסייבה, כל אחת מהמשפחות התמחתה בנושאים שונים ושלטה באיזורים שונים.

     

     

    לפני 65 שנה האו"ם קיבל החלטה להקים שתי מדינות, היהודים היו ממש מוכנים, הם למעשה הקימו כבר את המדינה, והמתינו לקבל אישור בינלאומי. לעומת זאת ערביי ארץ ישראל בתמיכה ועידוד של מדינות ערב התנגדו, דחו את האפשרות להקמת מדינה יהודית וחידשו את המאבק האלים נגד המדינה, שהוקמה. מאז 65 שנה, ישראלית המוכרת ופלסתין הלא מוכרת נאבקו עד זוב דם ללא תוצאות. התברר גם ליהודים וגם לפלסתינים שמאבק אלים ומלחמות לא יובילו לשיפור במצב.

     

    היום נראה שהפלסתינים איבדו יותר מידי, ומבינים שאפשר עוד לאבד. "האביב הערבי", לא מבטיח רק שיפור וקידמה, הוא יכול גם להסיג את ערביי ארץ ישראל חזרה שנים רבות.

     

    כדאי לשמוח בשבילם, כי נראה שישנה תובנה, שבדרכים דיפלומטיות, במשא ומתן בדיבור ישיר ועקיף ניתן לממש ולקדם את המטרה של הקמת מדינה. ההכרה התקבלה, אבל עדיין יש דרך ארוכה ללכת בה, להקים את המדינה הפלסתינית בפועל.

    אז לפני 65 שנה המלחמה פוררה והרסה את היישוב הערבי בארץ ישראל, היום נראה שהפלסתינים הצליחו להקים רבים מהגופים והמוסדות, שצריכים להיות במדינה.

     

    כדאי לשמוח בשבילם וגם בשבילנו, ההכרה והחלוקה של הארץ בין שתי התנועות הלאומיות המתנגדות כל כך, אחת לשנייה, בשלות לקבל את ההמלצות של ועדה בריטית מהמאה הקודמת כתבה על יותר מ 1000 עמודים כתובים. ועדת פיל הגישה את המלצותיה ב 1937 ושם כתוב, רק חלוקת הארץ בין היהודים והערבים הוא הפתרון היחיד לשני העמים. עוד נכתב שם, אולי שני העמים לא בשלים לכך, אולי ייקח עוד כמה שנים או עשרות שנים, אבל זהו הפתרון היחידי.

    נראה לי, שגם אנחנו, הישראלים צריכים לשמוח בשמחתם, ומעבר להכרה במדינה הפלסתינית, אפשר לסייע בהקמתה בפועל של המדינה הפלסתינית.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      אני מסכימה לגמרי עם מה שכתבת. סוף-סוף הפלסטינים עושים משהו יותר קונסטרוקטיבי עם עצמם. זה חשוב בכלל, גם כגישה פסיכולוגית לחיים: לא להתמקד בלהרוס לאחרים, אלא לבנות לעצמך.

      צטט: shabat shalom 2012-12-03 07:42:55

      המאמר שלך הוא קול שפוי במערכת הקולות הנשמעים היום. ולפעמים נראה לי שאנחנו חוזרים אחורה בתגובות שלנו ומאמצים את התגובות הערביות שהיו לפני 65 שנה - תגובות שבגללן הם הפסידו....

       

      אני שמח על התגובה שלך.

      דווקא בימים האלו, לדעתי, אסור להסתתר אחרי ההמון.

        3/12/12 07:42:
      המאמר שלך הוא קול שפוי במערכת הקולות הנשמעים היום. ולפעמים נראה לי שאנחנו חוזרים אחורה בתגובות שלנו ומאמצים את התגובות הערביות שהיו לפני 65 שנה - תגובות שבגללן הם הפסידו....

      צטט: דוקטורלאה 2012-12-02 08:59:48

      כתבת פרטים היסטוריים נכונים אבל לא את כל הפרטים וזה, כנראה, מה שעושה את ההבדל.

       

      הערבים לא קבלו את החלטת כ"ט בנובמבר ההוא, ומאז אנו במאבק צבאי אתם. מאבק הלובש צורות שונות.

       

      כאשר נערכו עם אבו-מאזן שיחות הוא לא רצה, או לא היה יכול לחתום על הסכם, שדרש ממנו להכיר בישראל כמדינת העם היהודי, ולסיים את עניין זכות השיבה, שהיתה שמה קץ למדינה היהודית, לו התקיימה במלואה.

       

      במקום הסכמים הוא נקט בטריקים. ניסה בשנה שעברה ולא הצליח, ניסה השנה והצליח. איננו יודעים מה ילד יום, ואולי זו הסיבה שאין כאן שמחה.

       

      אגב, הרבה לפני ועידת פיל, כאשר ניתן לאנגליה המנדט על ארץ ישראל, לא היה מדובר בחלוקת הארץ אלא במאמץ להקים בכולה בית לאומי לעם היהודי. הערבים נכנסו לתמונה כאשר השתנו האינטרסים האנגליים והם בחרו במוסלמים כנושא מועדף.

       

      מובן שבפוסט אי אפשר לכלול את כל הפרטים, זו לא הכוונה ולא המקום.

       

       

      עם זאת, הבריטים אחרי מלה"ע הראשונה קיבלו מנדט על ארץ ישראל ו"הבטיחו" אותה ליהודים, אבל שיקולים בריטיים הובילו לנסיגה מתמשכת במדינייותם ( זה לא המקום לפרט). בסופו של דבר הבריטים, בוועדות שונות צמצמו את שטחו של הבית הלאומי היהודי.

      הדו"ח של וועדת פיל היה הניסיון הרציני ביותר שנעשה למצוא פתרון בארץ ישראל בין התנועות הלאומיות היהודית והערבית. ב 1947 התקבלה החלטה באו"ם לחלוקת הארץ לשתי מדינות לשני עמים.

      פה היישוב היהודי היה מוכן, ולכן מדינת ישראל קמה והיא נראית כפי שהיא ניראת, ואילו הערבים דחו את ההחלטה, יצאו למלחמה והפסידו את "עולמם", ולא היו מוכנים פוליטית, כלכלית ואזרחית להקמת מדינה.

      היום אחרי 65 שנים ניתן לראות בהחלטה הזו ניסיון לתיקון.

      מה יקרה בעתיד ?

      זו שאלה חשובה, שהתשובה עליה תינתן בהמשך. אפשר להיות שמח בשמחתם, אפילו אם זה נשמע אופטימי ולא מציאותי. גם מדינת ישראל ב 1948 קמה למרות, שרבים ראו בה בזמנו דבר בלתי אפשרי.

        2/12/12 08:59:

      כתבת פרטים היסטוריים נכונים אבל לא את כל הפרטים וזה, כנראה, מה שעושה את ההבדל.

       

      הערבים לא קבלו את החלטת כ"ט בנובמבר ההוא, ומאז אנו במאבק צבאי אתם. מאבק הלובש צורות שונות.

       

      כאשר נערכו עם אבו-מאזן שיחות הוא לא רצה, או לא היה יכול לחתום על הסכם, שדרש ממנו להכיר בישראל כמדינת העם היהודי, ולסיים את עניין זכות השיבה, שהיתה שמה קץ למדינה היהודית, לו התקיימה במלואה.

       

      במקום הסכמים הוא נקט בטריקים. ניסה בשנה שעברה ולא הצליח, ניסה השנה והצליח. איננו יודעים מה ילד יום, ואולי זו הסיבה שאין כאן שמחה.

       

      אגב, הרבה לפני ועידת פיל, כאשר ניתן לאנגליה המנדט על ארץ ישראל, לא היה מדובר בחלוקת הארץ אלא במאמץ להקים בכולה בית לאומי לעם היהודי. הערבים נכנסו לתמונה כאשר השתנו האינטרסים האנגליים והם בחרו במוסלמים כנושא מועדף.