פוסטים פופולאריים
-
שבועות – כיצד הציל שמשון את עם ישראל
19/5/17 | 105738 צפיות
-
מי ניצח בוש או בן לאדן
23/8/10 | 1568 צפיות
-
ליברמן - מסע סוד הקסם המסתורי
3/10/10 | 1152 צפיות
-
על העיוורון
7/3/15 | 1181 צפיות
-
רכבת העמק פרק ה
27/8/18 | 570 צפיות
-
יש לי סימפטיה
1/5/14 | 806 צפיות
פעמיים כי טוב
כ"ט בנובמר תמיד היה יום חג עבורי. הפעם מדובר בחג כפול. ההכרה הסמלית במדינה הפלסטינית אמנם לא השאירה חותם כמו תכנית ההצבעה המקורית – ובכל זאת... אני יודע שיש מי שיעקם את האף (ואפילו ימדר אותי אחר כבוד כעוכר ישראל), אבל נדמה לי שמי שיציץ ברשימה הבאה יראה שיש במה לשמוח.
1.למען הציונות: הצינות כידוע נשענת על ההנחה שלקבוצת מיעוט, קל וחומר מיעוט מופלה לרעה, קל וחומר מיעוט שנשללת ממנו זכויות בסיסי, קל וחומר מיעוט שנשללת ממנו הזכות לאזרחות, יש את הזכות למימוש עצמי בצורת מדינה. זו הסיבה שכל מי שזורם בעורקיו אפילו טיפה אחת של ציונות צריך לברך על ההכרה במדינה הפלסטינית.
2.למען אי האלימות: האוכלוסייה הפלסטינית התפצלה כידוע לשני מחנות: מחנה החמאס שמטיף למדינה אסלאמית קנאית שמטיף לאלימות ורצח, למול מחנה אש"פ המטיף למדינה לאומית אזרחית, שראשיו מתנגדים לאלימות (ואף משתפים עמנו פעולה כדי למנוע מהאלימות מלהתחדש). ההליכה של אבו מאזן בנתיב אי האלימות אינו דבר של מה בכך. פעם אחר פעם הוא רואה כיצד יריביו האלימים מצליחים בזכות אלימותם לכפות את רצונם על ישראל, בזמן שישראל טורחת לגמד אותו ואפילו להשפיל אותו מול בעייני בני עמו – והוא חורק שיניים וממשיך בקו הלא אלים, הוא רואה כיצד יריביו מכנים אותו בוגד ומשתף פעולה והוא ממשיך בקו הלא אלים, הוא רואה כיצד תעמולת השטנה נגדו מחלחלת לבני עמו עד שנשקפת סכנה לחייו – והוא ממשיך בקו הלא אלים. לכ כל מי שסולד מאלימות (או לפחות מאלימות פלסטינית), צריך לברך את אבו מאזן על הישגו.
3.למען נבחרינו: באופן מפתיע פתח שגרירנו באו"ם את נאומו נגד ההכרה במדינה פלסטינית בהצהרה שישראל בעד פתרון של שתי מדינות לשני עמים. האמירה הזו לא צמחה יש מאין, לאחרונה הכריזו שתי מפלגות השלטון הליכוד וישראל ביתנו על איחוד – שהמצע המדיני המשותף מבוסס על נאום בר אילן המקדם את הנוסחה של שתי פתרון לשני עמים (וזאת עוד לפני שהזכרנו את המפלגות משמאל לליכוד). אם כך הם פני הדברים מדוע מוכרים לנו את ההנחה שההכרה (הסמלית) במדינה פלסטינית היא אסון? הסיבה הרשמית היא סלידה ממהלכים חד צדדים, וההנחה שעתיד האזור צריך להיקבע במשא ומתן.
כאן אולי צריך להיזכר שנייה בסימפוניה הבלתי גמורה הזו. הקשישים שבינינו יוכלו להיזכר שבשנת 78 חתם ראש הממשלה המנוח מנחם בגין על הסכם שלום עם מצריים, שבמסגרתו נקבע שיכול בשטחים אוטונומיה לתקופה של שלוש שנים שאחריהם יקבעו תושבי השטחים את גורלם. 35 שנים עברו מאז אותו הסכם ועדיין העגלה תקועה באותו בוץ. חלק מהסיבה לעיקוב נופל על כתפיהם של הפלסטינים, אך חלק מוטל גם על כתפינו – ואם לסכם את האחריות שלנו לדחייה (כמובן חוץ מהרצון הכן לדחות את הבעיה) אפשר לתלות זאת בנקיטת מהלכים חד צדדים, ובחוסר נכונות להיכנס לדיאלוג עם הצד האחר. לכן העובדה שנבחרינו הגיעו לתובנה שהפתרון נעוץ במניעת נקיטת מהלכים חד צדדים, ובמשא ומתן עם אויבנו היא הישג בפני עצמו.
4.למען נבחרינו 2: אם כל החשיבות למשא ומתן הרשו לי להניח שיש סיבה עוד יותר טובה להתנגדות של נבחרנו להכרה. הסיבה כפי שהבהיר לנו פרופסור אומן היא תאוריית הסחטן. למעשה מדובר כאן במשחק של שני סחטנים – שבו כל צד שומר לעצמו כמה שיותר אמצעי סחיטה כדי להשיג את ההסכם האופטימלי לשיטתו. לכן לשיטתנו עצם ההכרה במדינה פלסטינית היא קלף מיקוח שבעבורו אנו אמורים לקבל תמורה. העניין הוא שמשלב מסוים ההפסד שאנו (והפלסטינים) מפסידים על עצם קיום המשחק (שגובה חיים, ומחיר כלכלי, ומחיר מדיני) עולה על אותו שיפור עמדות שמשחק הסחיטה אולי יניב. למעשה הפכנו כל כך מומחים באסטרטגיות סחיטה על ששום צד אינו מסוגל לעשות מהלך ולכן כנראה שאנו זקוקים לאיזו שהוא דחיפה חיצונית כדי להפסיק את כיפוף הידיים האינסופי.
5.למעננו: אין ספק שההצהרה על מדינה פלסטינית מכילה גם סיכויים וגם סיכונים. כיוון שעל הסיכונים כבר דיברו רבים וטובים ממנו אני אתרכז בסיכויים. לאבו מאזן כידוע היה מובטח רוב במליאת האו"ם, הנאום שלו הגיע אחרי קרב עקוב מדם והיה עוין למדי למדיניותה של ארצנו – ובכל זאת אבו מאזן לא שכח להזכיר שההכרה במדינה פלסטינית אינה צעד נגד הלגיטימיות של מדינת ישראל. אם בשנת 48 אנו שמחנו לקבל את כיבשת הרש שלנו (למרות שחלקנו האמנו שמגיע לנו את כל הארץ), עכשיו זה תורם של הפלסטינים. צריך לזכור שיש לא מעט פלגים פלסטינים שעבורם ויתור על חלק כלשהו מ"פלסטין הגדולה" הוא בגדר בגידה – אבל ההכרה באו"ם הייתה שעתם של אלו שחושבים אחרת, והרי ככל שירבו פלסטינים (וישראלים) “שחושבים אחרת” העתיד המשותף שלנו ילך יתבהר.
ההכרה הסמלית באו"ם כמובן לא נתנה לפלסטינים מדינה – אבל היא כיוונה את הדרך – והשאלה היא אם אנחנו נלך בדרך כדי למקסם את היתרונות שלנו – או נמשיך לגרור רגליים ונגרור את העולם להחליט עבורנו החלטות שאנו עשויים להצטער עליהם (ואז באמת נוכל להצטער על ההכרה). מאזן הסיכוי והסיכון של המדינה הפלסטינית תלוי מאוד גם בדרכה של ההנהגה הישראלית... נו טוב, פעם אחת טוב ופעם שנייה טוב בערבון מוגבל. |
בניחותא
בעיקר על המובן מאליו - כל כך מובן עד שכמעט שוכחים שהוא קיים.
פרופיל
תגובות אחרונות
-
גילהסטחי
בתגובה על מה לאכול בחג השבועות
-
דוד פלד, David Peled
בתגובה על אלטלנה - הקרב על הזיכרון
-
א ח א ב
בתגובה על אלטלנה - יום הדין
-
א ח א ב
בתגובה על מפלצת ושמה היסטוריה - אלטלנה פרק א
-
גילהסטחי
בתגובה על ספוליטיקה
-
גילהסטחי
בתגובה על אשה יפת תואר
תגובות (34)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רגע לפני שאני הולך לספריה, להירשם, לקרוא, להשכיל, אם בכלל,
אני מרשה לעצמי להעיר כמה הערות שוליים:
זה די מקומם, לראות מעוות ציונות, המגיע לכאן ומעלה דיון על, ציונות.
והוא מתמיד בשלו (כדרך אבותיו): הכפשות, שקרים עיוותים, סילוף.
רק להזכיר לו, בטרם הוא שולח את כולנו לגוגל (ויקיפדיה?)
שהוא היחיד, בינתיים, הרץ ומביא לנו מגוגול : (ראה ערך הדיון המצורף לדיון זה)
דיאגרמות, ציטטות, ושאר.
בעוד שאנו, הנבערים, מסתמכים רק על זיכרוננו, הרפה ממילא.
ולמה אני חותר?
שאיש זה, על מהותו וקרביו, אינו אלא סלפן ומעוות ורמאי.
לא?
הנה משהו, על קצה מזלג, להמחשה (ציטוט של עצבן מהדיון החשוב מטה. סליחה, מעלה):
אני כמובן לא יודע אם יש עם פלסטיני - אבל אני יודע שבראשית הציונות היו רבים (רובם במחנה החרדי) שחלקו על הקביעה של היהדות כעם. (שלא לדבר על שונאינו מבטלים בהניף יד את הגדרתנו כעם). לכן עדיף שמי ששונא אותנו לא יחליט לנו עם אנחנו עם, ואנחנו לא נחליט למי שאנחנו שונאים אם הם עם. לא יותר עדיף ככה.
החרדים? ברובם? רק החרדים ברובם? (נכון שצפוי?)
האמת, שאותם חרדים שהתנגדו אז, מתנגדים גם היום לקיומה של מדינת ישראל. (ואין כלל צורך לציין מי הם, כולנו יודעים)
ואיה הם כל שאר המתנגדים?
אין ולו מילה.
האמת, שוב, ששאר המתנגדים, הם, גם היום, אותם המתנגדים.
הנה כמה של אז, ושהם גם עתה:
הרפורמים (אותם יהודים/נוצרים שאפילו הנצרות בזה להם)
והשמאל הקיצוני האנטישמי היהודי (שמותיהם ותארם הלא כתובים בויקיפדיה)
למגינת הלב, שניהם עדיים חיים ובועטים גם היום. (ראה ערך כותב הדיון)
משהו על "אבסורד":
מפ"ם של פעם, זו של "השומר הצעיר", אם תרצו, קראה לעצמה אז:
"התנועה המרקסיסטית הישראלית" (למיטב זכרוני, ואין לי כוח וחשק לרוץ לגוגל).
ולעולם היו איתם וויכוחים על זה.
להזכירכם, קרל מרקס היה, בנוסף להיות אנטישמי גדול ומסור, בנם של יהודים שהמירו דתם לנצרות ושגדל בבית בעל אווירה אנטישמית רעילה. ובמשנתו, הוא אסר על חסידיו לעסוק בדת, כל דת.
אך רק בדת אחת הוא הדגיש דברים ואסר לחלוטין את/ועל היהדות, במיוחד! במפגיע! (ואני לא אכתוב שזה, צפוי) כלומר, הוא בעצם פסל יהודים מלהיות שותפים לחזון שלו. בדרך זו, או אחרת, במשמעות כך, או ככה. והוויכוח, להזכירכם, היה סביב שאלת המפתח: כיצד יהודי, יכול להיות, "מרקסיסט"? או "קומוניסט", בכלל?
מוזר לא?
אגב, ולסכם, זו בדיוק אותה המוזרות שמעלה הדיון מכנה וכופה ומעוות עצמו עלינו כ:
"ציוני".
.
יכול מעלה הדיון לעטוף עצמו בהררי מילים ולהיות משכיל, ובנם של משכילים, ועדיין,
הוא לא יצליח לכסות על אף אמת.
ותהיה קטנה ככל שתהיה.
.
ייתכן ויפלו בכתוב כמה שגיאות. כתיב. וכו'
עם מעריציי הסליחה.
אני מוכרח לומר שאני מעריץ את שיטת הויכוח שלך. קודם אתה שם מילים בפיו של אדם ואחר אתה מוקיע אותו על שאמר את המילים ששמת בפיו.
הדיון נסב על האמת האוניברסלית שכותב הפוסט הציע: "בכל מקום בו הממשלה החליטה לכפות צדק חלוקתי ותשלומים... לאנשים לא היה מה לאכול". ישנם עשרות דוגמאות לארצות סוציאל דמוקרטיות (מערב גרמניה, דנמרק, הולנד, יפן תחילתה של רשימה ארוכה) אך אני בכוונת מכוון הלכתי לדוגמה קיצונית (ואף ציינתי זאת) של מדינה שנקטה צעדים כוחנים של הלאמה - ולמרות זאת התל"ג בה גדל (למרות הירידה בתפוקת הנפט). הדוגמה הזו (כמו עשרות דוגמאות אחרות, מראה שהאקסיומה שאתה ובעל הפוסט חייתם לאורה לא מחזיקה מים. במקום לבדוק את ההצהרות הלא נכונות שלכם, החלטתם לשים בפי את ההנחה שונצואלה היא מודל לחיקוי. יכול להיות שהדרך היחידה הפתוחה לך להתמודד עם הבורות שלך היא ליחס להכניס למי שאינך מסכים עמו כל מני הנחות?
-----
חוץ מזה לאור כל תגובותיך האחרונות שעוסקות כולן בכותב הפוסט, אני מניח שהבנת באיחור שהפוסט נישען על קרקע מוצקה. הרשה לי להקל אליך בניסיונותיך להציג את כותב הפוסט כרפה שכל. אתה מתפרץ לדלת פתוחה - אני רפה שכל מוצהר. לכן לפני שאני כותב משהו אני בודק ומוצא ביסוס לדברי - כי להבדיל מגאונים כמוך אני לא יכול להסתמך על כך שמה שיוצא ממקלדתי הוא נכון רק משום שאני כתבתי אותו. זו כנראה הסיבה שכמעט את כל הטיעונים שאתה מעלה כל כך קלים להפרחה. ואם מותר לרפה שכל שכמותי להציע לגאון שכמותך הצעה אז הנה היא - למה שלא תפתח ספר (או תעשה חיפוש בגוגל) אם אתה רוצה להגיב על משהו שאין לך בו מספיק ידע. כי באמת זה לא נעים לראות בן אדם שכל כך עשוק בלהשפיל את עצמו.
בהחלט!
עלוב כיצד את מנכס לעצמך ולמי שחושב כמוך את ערכי הציונות. אהבת המולדת איננה נכס של אנשים המחזיקים בדעות צרות כשלך. לדידי עצבן הינו ציוני בן ציוני ואני מחזק את ידיו.
כמובן שהציוני הפאשיסט אינו מסוגל להבחין בדקויות, מבחינתו יש שחור או לבן, כאילו שכל החיים הם כמו נאום תעמולה של היטלר.
אין באמת צורך להתייחס ברצינות לאנשים כמו סיעור, כמותם היו תמיד במהלך ההיסטוריה, מנסים להלך אימים עם הרטוריקה האלימה שלהם. ההסטוריה מחרבנת עליהם לא משנה מאיזה מוצא הם.
ציונות אינה מדע, היא רגש, תחושה ובעיקר פרשנות לתנועה היסטורית שהקימה מדינה. המדינה היא ביתם הלאומי של היהודי אבל לא מקלטם של לאומנים. ציונות שאינה דמוקרטית לא שווה לתחת, את זה הפאשיסטים הימנים בישראל לא מצליחים להבין.
מושג המפתח כאן הוא "מהי ציונות".
בשבילך הציונות היא פתרון מעשי לבעיה מסוימת תוך שמירה על ערכים חשובים - דמוקרטיה, שוויון, הוגנות והכרה בזכויות כל בני האדם לחירות ואושר.
בשביל חלקים גדולים מאוד בעם ישראל הציונות היא משהו אחר לחלוטין. היא מכשיר להגנה על יהודים. הרי בעבר הרגו הרבה יהודים, וגם בהווה, והנה הציונות היא המענה לבעיה הזאת. כל שאר הערכים האוניברסאליים הם התייפיפות נפש, הזכות של היהודים לחירות ואושר קודמת לזכותם של האחרים. האחר הוא גוי. הגוי הוא האויב.
אז על פי הציונים האחרים, לפלסטינים לא רק שלא מגיעה מדינה, לא מגיע להם בכלל לנשום. מדינה פלסטינית באה על חשבון מדינה ישראלית. על כל ילד פלסטיני מחייך ילד יהודי בוכה. לא פלא שנביאי הפאשיזם האתני בישראל הם טיפוסים נאלחים במיוחד כמו פייגלין, ליברמן ובן-ארי.
לא בטוח על איזה הישג אתה מדבר. ההכרה בפלסטין משווקת אצל נבחרינו כטרגדיה - בו בזמן שהם מצהירים על רצונם בפתרון של שתי מדינות. או שמדובר בסכיזופרניה או כנראה שזה צעד בכיוון הנכון.
נכון - אבל בית שנבנה רק כתוצאה מאילוצים ולחצים יוצא עקום - ולכן יש לי הרגשה שלפחות מכורח מנהיגנו יתחילו לשנס מותניים ולהיכנס למלאכת התכנון והבנייה.
1. אני לא חושב שהציונות אי פעם היתה תנועת השחרור האוניבאסלית שאתה מתאר. למיטב ידיעתי היא היתה מאוד ספציפית - פתרון לאומי ייחודי לבעיה היהודית הייחודית. לא זכור לי שהציונות אי פעם עסקה, למשל, בגורל הכורדים, הצ'צ'נים או האלבנים בקוסובו.
2. ממש לא ברור שמתן הישגים למחנה "המתון" אצל הפלסטינים אכן מעודדת אי אלימות. ב-96', למשל, דווקא סכנת ההסכם הקרובה דירבנה את החמאס לפיגועים גדולים. יותר מזה, לא ברור שמחנה הפתח' אכן זנח את דרך האלימות כאסטרטגיה ולא כטקטיקה - הם מדברים עכשיו על חזרה לאלימות עממית כדרך להשיג הישגים. לו אני הייתי פלסטיני, הייתי מגיע למסקנה שהאינטרס שלי הוא דווקא להפגין אלימות וחולשה של המחנה המתון, כי זה דירבן במידה רבה את העולם המערבי לרוץ להציל את "הפרטנר" הפלסטיני.
3. האם ההכרה במדינה פלסטינית אכן קידמה את סבירות הקמתה בקרוב? גם כן לא ברור. המשא המתן לא מתחדש כרגע, ישראל הגיבה בצעדים שתוקעים אותו (שאליהם אני מניח שאתה לא מסכים, אבל מה לעשות, זה מה שקרה), והפלסטינים הבינו שהם יכולים להשיג הישגים בלי לדבר עם ישראל, אז למה שלא ימשיכו?
4. שוב, אתה מניח שההכרזה על המדינה תקדם אותנו לפתרון שתי המדינות, אבל דווקא בשפה שלך - הסחטן הפלסטיני הבין שהוא מסוגל להשיג הישגים בלי לוותר על כלום, אז למה שלא ימשיך? והסחטן הישראלי, למה שיוותר עכשיו וייתן לסחטן הפלסטיני תחושת הצלחה? שים לב שהדינמיקה שנוצרה בפועל רחוקה מלקדם פשרה, וגם אם אתה מאמין שלחץ בינלאומי מסיבי יסיר את רוע הגזרה ולא ייבנו יחידות דיור ב-E1, בוא לפחות נסכים שמו"מ לא יוצא מכאן.
5. את ההישג הזה קיבלנו מיאסר ערפאת ב-92', עם החתימה על הסכמי אוסלו א'. חמאס לא שותף להסכמה הזו, לא אז ולא עכשיו. נכון, זה נחמד שאבו מאזן לא חוזר בו מהסכמי אוסלו, אבל קשה לראות בזה סיבה לחגיגה.
ניסוח מאוד מנומס ומפגין אהבה- לא מספיק לבדו על מנת להציג את הדברים בצורה כל כך לוקה בחסר.
אני בעד התמודדות, אבל לא בעצימת עיניים.
אני לא קראתי כאן משהו נגד ישראל, היהדות או השילוב העצוב של שניהם, אני קראתי כאן רק בעד...בעד ישראל ובעד פלסטין ובעד המתונים בשני הצדדים.
אבל בגלל שרפיון שכל שמור רק לשמאל, אני אסתכן ואהמר שאתה גאון, כי מי חוץ מגאון דור יכול לראות במאמר הדיעה הזה משהו כנגד מישהו ?
שלום לך טמבל.
ולך עצבן, ישר כח ורק חבל קצת שהעם הימני החי היום בציון מושך כתפיים ואומר לא רוצה כל פעם שלא מקבלים את דעתו הצודקת בלעדית בכל נושא שבעולם.
ליברמן וביביב הצליחו להביא את הדיפלומטיה הישראלית לרמה הנמוכה ביותר EVER ולמרות זאת הפריחים כמו המגיב הגאון שלתגובתו אני מגיב עתה, רואים בזה חוזקה, כי " אנחנו נראה להם מזה לאומות העולם הקוקסינליות"
ולערבי הזה אבו מאזן אנחנו נחטיף כי הואה לא רוצה לשחק במישחק שלנו לפי הכללים שלנו.
מצוין.
רק כמה הערות קטנות:
בסעיף 1 אתה יוצא מנקודת הנחה שלישראלים שרואים עצמם כציונים יש אמפתיה. נראה שחלקים גדולים בציבור הישראלי איבדו את האמפתיה לאחר, או לאחר הפלסטיני לפחות. אולי זה מה שקורה למי שמקורבן נהפך למקרבן. למי שעבר את פרעה ונהייה פרעה.
בסעיף 2 אפשר אולי לציין לשבח גם את ראש הממשלה שלהם פיאד.
בסעיף 3 אתה יוצא מנקודת הנחה ששגרירנו באו"ם, ו/או ישראל הרשמית, דוברי אמת. שנאמר פחחחח!
לשאלה שבסיפא נראה לי שהתשובה ברורה, לא? גרירת רגליים היא מומחיות ישראלית רבת שנים (אם כי, גם הפלסטינים אינם קוטלי קנים).