טוב אז יש גם לי יש מחר (וגם בחנוכה) השתתפות בתערוכה קבוצתית שנקראת "דיאלוג בן גדול לקטן", "במינוס 3" ברוטשילד ת"א. אישית אני "מת" על ציורים גדולים "לטבוע בתוך החוויה" או "להיכנס לתוכה ממש!! ולהרגיש בתוך תוכה של היצירה!. פעם כתבתי בנושא שיר לידידותי הציירות, והכנסתי אותו בימים ראשונים שלי ב"קפה" לפני שנים. אוסיף אותו כאן שנית, כוון שכך אני מרגיש ברגעי חווית הציור ובפרט בחווית ציור גדול. מעין אורגזמה רגשית מתמשכת. אני בטוח שכך מרגישים רוב הציירים. (וזו גם קצת בעיה, כוון שהיא מעמידה את היצירה במקום הראשון בחיים ויש לפעמים "התנגדויות סביבתיות" שצריך ל...התפשר איתם (או לא) לא תמיד בהצלחה) השיר אמנם מופנה לנשים מציירות אבל החוויה דומה גם לגברים מציירים. רק שאני.... כותב על יופיו של העולם ו...כשאני כותב עליהן אני מבין ולומד יותר ויותר על עצמי.. ועליהן. (איני יודע כלום)
את תקחי בד לבן
את תקחי בד לבן תעמדי למולו
וכמובן כולם מוזמנים אין חניות חינם אבל שד, רוטשילד!!! חבל"ז הציור צולם לפני שגמרתי אותו וזה לא היה קל אז יש בו עוד קצת מהצבע
|
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יישר כוח על ההשתתפות בתערוכה, זו בוודאי הרגשה מופלאה.
חבל שאין לי סלון ענק דיו להכיל ציור בגודל הזה!
ביג לייק !!!
אהוד,
המון הצלחה בתערוכה,
מזדהה עם הדברים שכתבת,
לפעמים הגודל כן קובע,
אמנם אין להמעיט בציורים ויצירות קטנות ממדים,
אך יצירות גדולות סוחפות אותך פנימה, זו חוויה אחרת,
לאחרונה הרגשתי כך בתערוכתו של יזהר פטקין
ובתערוכה של האמן הסיני פאנג ליגאן,
היא צודקת !!
ואני כנראה אהיה שם מחר... תיכף מודיעה לנהג של מיס דייזי שיתכוונן לשם אגיע בסביבות תשע.. מקווה לראותך שם
חיבוק גדול !!
מרינה