0
טוב אז יש גם לי יש מחר (וגם בחנוכה) השתתפות בתערוכה קבוצתית שנקראת "דיאלוג בן גדול לקטן", "במינוס 3" ברוטשילד ת"א. אישית אני "מת" על ציורים גדולים "לטבוע בתוך החוויה" או "להיכנס לתוכה ממש!! ולהרגיש בתוך תוכה של היצירה!. פעם כתבתי בנושא שיר לידידותי הציירות, והכנסתי אותו בימים ראשונים שלי ב"קפה" לפני שנים. אוסיף אותו כאן שנית, כוון שכך אני מרגיש ברגעי חווית הציור ובפרט בחווית ציור גדול. מעין אורגזמה רגשית מתמשכת. אני בטוח שכך מרגישים רוב הציירים. (וזו גם קצת בעיה, כוון שהיא מעמידה את היצירה במקום הראשון בחיים ויש לפעמים "התנגדויות סביבתיות" שצריך ל...התפשר איתם (או לא) לא תמיד בהצלחה) השיר אמנם מופנה לנשים מציירות אבל החוויה דומה גם לגברים מציירים. רק שאני.... כותב על יופיו של העולם ו...כשאני כותב עליהן אני מבין ולומד יותר ויותר על עצמי.. ועליהן. (איני יודע כלום)
את תקחי בד לבן
את תקחי בד לבן תעמדי למולו
וכמובן כולם מוזמנים אין חניות חינם אבל שד, רוטשילד!!! חבל"ז הציור צולם לפני שגמרתי אותו וזה לא היה קל אז יש בו עוד קצת מהצבע
|