
אתמול הגיע אלי מייל ששלחתי לעצמי לפני כמעט שנתיים, בעזרת האתר המומלץ futureme.org. התרגיל מאוד פשוט - אתם כותבים מייל לעצמכם שיגיע מתי שתבחרו בעתיד. טוב מאוד כדי לקבל תזכורות על איפה הייתם ומה עשיתם (וכמובן, מה רציתם) כשכתבתם אותו. פשוט ונחמד (תגידו, אתם חושבים שזה ילך, האינטערנט הזה?). המייל ששלחתי לעצמי היה: have you made up your mind about the girl? are you a father now? did you write your book? התשובות: אנחנו גרים יחד, עוד לא, וטוב שהזכרת לי, גדי. ---- הפוסט הבא לא הועלה אתמול לרשת, עקב תקלה במערכת העדכון של אתר רשימות. עכשיו הוא באוויר, ואתם מוזמנים לקרוא את "למה לא מפציצים את דארפור, גוּדֶל?". |
אינשם שמחוני
בתגובה על זה בסדר, עמנואל, גם אנחנו לא סובלים אותך
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רעיון ענק...
נשלח תלונות....:)
אהבתי.
זתומרת, יש סופסופ תירוץ לנסח מה לעזאזל אני רוצה בכלל.
איזה רעיון מעולה.
בעיקר לאור זה שאם אצליח לכתוב מה אני מאחלת לעצמי ומה אני רוצה, אדע סוף סוף להשיג את זה.
לקחתי את הדאר זבל של ויאגרה שקיבלתי היום מדה-מארקר ושלחתי אותו לעצמי לעוד 20 שנה. שיהיה..
לא בשבילי, בשביל חבר...
נו???. אל תאשים אותנו אם בעתיד נחזור ונזכיר לך נו????? מה עם היורש/ת? ומה לגבי הספר????
חייכתי למקרא התגובות של ישי, v.g ועמית.
בריאות ואושר ולהודות על מה שיש לך כבר...זה מה שאני מאחל לעצמי ולכם.
ומה עם הספר שלך ;-/
LOL !
< נו, אני כבר אתלונן בעתיד... >
רעיון מדליק.
הלכתי לחצר....לחפור מתחת לעץ :)
יותר בטוח מהאינטרנט - זה, פרוץ מכל עבר...לך תוכיח אחר כך שזה מה ששלחת לעצמך :)
מעניין לקרוא יחד עם הפוסט של שמוליק מרחב על כאבי הזמן.
אני מתפלא עלייך. ברור שהוא כתב את האימייל עם רקע תכלת. זה פותר את כל הבעיות.
(אפשר גם לירוק על המחשב שלוש פעמים ולזרוק את העכבר אחורה)
אני עשיתי דבר דומה בגיל 12, עם הכלים הפרימיטיביים של נייר ועפרון וצנצנת שקברתי בחצר.
לא מצאתי את זה עד היום :-/ (אם כי המכתב ממוען לגיל שלושים, יש לי עוד שנתיים של חיפושים) אולי האינטרנט יסייע לי :)
רעיון גדול, זה בפירוש אתר לאנשים שיודעים לדחות סיפוקים..
מדליק.
אבל מה עם עין הרע?
היי גדי.
חברה שלי, ביום הולדתה , פברואר 2002 , ביקשה מכל באי המסיבה ( חברים טובים )
לכתוב מה אנחנו מאחלים לעצמנו בתום חמש שנים מאותו יום.
בפברואר השנה, היא מסרה לנו בחזרה את הפתקים. ואני נדהמתי. לאו דווקא ממה שנכתב,
אלא הנימה שעברה בין השורות. כזו אופטימיות, ופשטות.
בכללי אני מגדירה את עצמי כאדם חומרני. ועדיין, לא ביקשתי דבר שקשור לזה.
וזו לשון ההודעה :
"אני לא צריכה לבקש. יש לי את כל מה שאני צריכה ורוצה.
המשפחה שלי בריאה ומאושרת, והחברים שלי הגשימו את כל מה שביקשו לעצמם
בתרגיל הזה".
הכל נכון.
אני בתקופה הכי מאושרת של חיי. עושה את הדברים שאני אוהבת, מחוברת מאי פעם
לעצמי ומאפשרת לדברים טובים להכנס לחיי.
התרגיל הזה הוא תרגיל מצויין. לתקשר עם האני העתידי שלי. אני חושבת שאני אשלח
לעצמי אימייל עכשיו.