...בזמן שאתה פותר

את כל הבעיות העסקיות של העולם,

 היד שלך חסרה לי פה

בדיוק במקום הכי רך

בגבעת העינוגים...

אם אני עוצמת עיניים,

הרי הם כולם מתפוגגים,

כל ארועי היום השיגרתיים,

תוך שניה הם הופכים

כאלה נקודתיים,

מרוכזים במקום אחד

שאלמלא הייתי פה לבד

היית יכול לראות גם אתה

את הקסם הזה,

איבוד השליטה,

אין מצב לסרב,

זה קורה

בדיוק בשניה שאתה מתקרב,

הזיקוקים האלה

שמאירים את החשיכה

הפיצוצים שמסירים מעלי כל מסיכה

ומשאירים אותי

עירומה

הכי חכמה

מתמקדת בעוצמה

במולטי-מגה-אקסטזה נדירה,

גומעת ממך 

כל טיפה של חומר בעירה

שמעיף אותנו גבוה

ממש עד התיקרה,

אם היית פה, בייבי,

כנראה שהיית מבין 

בדיוק על מה אני מדברת,

צמרמורת משכרת,

במקרה שלנו

מיותרים הפרטים,

מספיקה רק הכותרת..

זה כבר לא ממש משנה

מה אתה אומר

ומה אני אומרת

אלו רק הלחישות האלה של הגוף

אמנות הליטוף

המחשבה

שמספיק לעצום עיניים

כדי לעוף

כדי לטעום מהצוף

לאכול מעץ הדעת

שיוציא אותנו

מהשיגרה המקובעת

ולו רק לשבריר סיחרור קצר,

בלי לדבר,

להרגיש,

בשתיקה,

אם היית כאן עכשיו

הייתי נותנת לך 

נשיקה...

ואם נותרת סקרן,

אם תירצה לדעת

מה עוד עומד לקרות...

בוא עכשיו...

אל תיתן לי...

לחכות.