מה משותף לסרטים "ארגו", "לינקולן", "עלובי החיים" ו"כוננות עם שחר"? כולם הוכרזו במהלך החודש האחרון בידי עיתונאים ובלוגרים כמתמודדים המובילים לזכיה באוסקר. לא סתם כמועמדים הסבירים ביותר, אלא כזוכים בתואר הסרט הטוב ביותר. לכאורה, יש כאן מצב בלתי אפשרי. שיטת ההצבעה לאוסקר מייצרת סיכוי כמעט אפסי לתיקו בזמן ספירת הקולות, ודאי ובוודאי תיקו בין ארבעה סרטים. חמישה אם נכניס למשוואה גם את "אופטימיות היא שם המשחק" שרבים חושדים באפשרות שיגנוב נצחון ברגע האחרון. שישה אם "ג'נגו ללא מעצורים" ימשיך את המגמה של הכנסת פייבוריט חדש לרשימה מדי שבוע.

מה שקורה כאן הוא עודף רצון לאתר את הזוכה, תוך התעלמות מכך שאמור להיות רק זוכה אחד. בכל פעם שסרט בעל שאיפות לעונת הפרסים זוכה להקרנת עיתונאים מוצלחת, האינטרנט מתמלאת בידיעות על כך שהוא ולא שרף עומד לזכות באוסקר הנכסף. האנשים שאמורים להיות מומחים בתחום, שוכחים שהשנה עוד לא נגמרה ושמי שקובע בסופו של דבר את זהות הזוכים אלה חברי האקדמיה ולא העיתונאים. יש לעיתונאים הרבה (מאוד) פרסים ודרוגי סוף שנה משלהם, אבל הדבר אינו שווה ערך להצבעה לאוסקר. גם אני הנחתי כבר לפני חודש וחצי את האסימונים על השולחן והכרזתי על שלושה סרטים מתוכם הכי סביר שיצא הזוכה הגדול. עם זאת, הדגשתי שקיים במשוואה גם נעלם, מאחר ונותרו מספר סרטים שעשויים לתפוס את ההובלה ולהפוך את המרוץ לעוד יותר קשה לניבוי. נכון לתחילת נובמבר, "ארגו" היה הפייבוריט הברור ללא עוררין. אתמול חולקו פרסי תא העיתונאים של ניו יורק ו"כוננות עם שחר" של קתרין ביגלו, הפך בן לילה למועמד המוביל, פחות משבוע לאחר ש"עלובי החיים" הדיח את "לינקולן" מראש טבלת ההימורים.

פזיזות היא דבר מסוכן כשמדובר בנסיון לנחש את העתיד ולמרבה המזל, מדובר פה באוסקר ולא בהחלטה האם לצאת למלחמה יבשתית באסיה. הייתי בהחלט מעדיף שכל החזאים והמנתחים יתמקדו יותר בלהבין מי מבין המועמדים החזקים, הוא זה שחברי האקדמיה גם יבחרו בו בסופו של דבר, במקום לחפש כותרות ולהכריז על סיום המרוץ בכל פעם ששם חדש נכנס לרשימה. זה יפה שלסרט מסוים יש ציון גבוה ברוטן טומאטוז, אבל לחברי האקדמיה חשוב שסרט ירגש לא פחות משיהיה מקורי ומאתגר מחשבה. זה יפה שסרט עומד בציפיות שלכם, אבל אתם לא מצביעים לאוסקר. המאמר שלי מלפני חודש זכה ליותר חשיפה משציפיתי והוצג כאילו אני כבר יודע מי עומד לזכות באוסקר. האמת היא שאין לי מושג. אני יכול לחשב ולהסתמך על נסיון העבר ועדיין להגיע לאותן מסקנות, ששלושת הסרטים אליהם התייחסתי אז, עדיין נראים כזוכים הסבירים ביותר. אם אני טועה, זו לא תהיה הפעם הראשונה וכנראה שגם לא האחרונה. זה טוב, כי מי רוצה מרוץ שאפשר לחזות את תוצאותיו ארבעה חודשים מראש?

בחודש הקרוב, יחולקו פרסים רבים, רובם של גופים שאין להם שום נגיעה לאקדמיה, אבל ישמשו את מערך יחסי הציבור של האולפנים כאמצעי לקידום סרט זה או אחר. "כוננות עם שחר" לא הפך להימור הבטוח ברגע שקטף פרס אחד. צפוי לנו דצמבר אינטנסיבי בו יזרקו לאוויר הרבה שמות וכמה מהמתמודדים החזקים כביכול, יאבדו גובה. זה עדיין לא ישפיע על החלטת האקדמיה. לפני שנתיים, "הרשת החברתית", "התחלה" ו"קר עד העצם" חלקו ביניהם את פרסי העיתונאים והובילו בדרוגי סוף השנה. הגילדות המקצועיות והאקדמיה החליטו, מצדן, לבחור ב"נאום המלך" כסרט הטוב ביותר. למה הפער? כי לאקדמיה ולגילדות יש הרבה בעלי זכות הצבעה משותפים, בעוד העיתונאים פועלים במסגרת נפרדת. הכח של יחסי הציבור, הוא ליצור את האשליה כאילו מדובר במסגרות הקשורות זו לזו. להביא כמה שיותר חברי אקדמיה להאמין שסרט א' טוב יותר מסרט ב', כי כולם חושבים ככה. בעוד חברי האקדמיה הביעו לאורך השנים נאמנות לרחשי לבם ובחרו לאו דווקא את הסרטים הכי מוערכים ביקורתית של השנה, הם עדיין רוצים להצביע לסרט טוב והמלצה של גוף עיתונאי בכיר, נשמעת רצינית יותר מפרסומת אקראית לפני טעינת סרטון ביוטיוב.

זה מבלי לציין את עניין הכסף. לאולפנים לא אכפת מי זכה בפרס איגוד המבקרים של סן דייגו, אלא אם ניתן לתרגם זאת להכנסות. במילים אחרות, לקשט את הפוסטר ואת הטריילר באותיות זהובות שאומרות "אנשים שאשכרה מבינים בקולנוע ממש התלהבו מהשחקנית הזאת. כנראה שהיא באמת טובה". זה לא סתם שעליית סרטים כמו "ארגו" ו"אופטימיות היא שם המשחק" נדחו בארץ לאחר שכבר נקבעו להם תאריכי בכורה. ברגע שהמפיצים הריחו זהב, הם הבינו ששווה להמתין לעונת הפרסים כדי לנצל זכיות שונות כאמצעי קידום חינמי. טוב, כמעט חינמי. בכל זאת, צריך לשלם לגרפיקאי שמוסיף את "זוכה פרס התסריט של איגוד מסדרי המדשאות של טורונטו" לפוסטר.

רוצים לדעת מי יזכה באוסקר? חכו ל-24 בפברואר (25 בפברואר לפי שעון ישראל) ותגלו את כל התוצאות. רוצים לדעת למי יש את הסיכוי הכי טוב? חכו לפרסי הגילדות, הם אינדיקציה הרבה יותר אמינה משאר הפרסים והביקורות. כרגע, המשחק נמשך והוא רחוק מסיום. אל תאמינו לאנשים שמכריזים כבר עכשיו מי יזכה בעוד כמעט שלושה חודשים, כי אין להם מושג יותר מכם.