שלי יחימוביץ' ומפא"י ההיסטורית

עם שוך הקרבות ועם שקיעת אדי האבק שחולל כאן "עמוד הענן" האחרון, נכנסנו בסערה אל מערכת הבחירות הצפויה לנו בעוד כחודש ומחצה. לפנינו מערכת בחירות, מן החשובות שידענו, כשעל הפרק ניצבים נושאים הרי גורל, כמו – האיום האיראני, החורף האיסלאמי, הכרת העולם בפלסטין כמדינה והגזרות הכלכליות שבפתח.  הבוחר הישראלי העייף נדרש כעת להכריע בין שתי אופציות לא מוצלחות במיוחד: "הליכוד ביתנו", מתהדר ב"טיקט" בטחוני ברור, בו תומך רוב מוחלט של הציבור, אך אליה וקוץ בה –נתניהו הוא גם אבי הקפיטליזם הישראלי החזירי ומי שמזוהה עימו יותר מכל. "העבודה", לעומת זאת, נושאת בכנפיה את בשורת הכלכלה הסוציאל-דמוקרטית החומלת, אך מה בדבר האג'נדה המדינית של ח"כ יחימוביץ'?? הדבר יוצר בלבול ומבוכה רבים בקרב הבוחר הישראלי, הכמה הן לשקט ביטחוני והן לביטחון כלכלי ותעסוקתי. אפשר גם אחרת.

טוב תעשה ח"כ יחימוביץ', אם תואיל לפרוס את משנתה המדינית כבר בעת הזו. האסטרטגיה בה נוקטת יחימוביץ' ברורה ואף נושאת בחובה פירות אלקטורלים נאים. יחימוביץ' חוזרת על צמד המילים סוציאל-דמוקרטיה, כמו היו מנטרה קדושה. המנטרה הזו עובדת, ללא כל ספק, אך משהו יסודי ובסיסי חסר. אין זה סביר, שמפלגה המתיימרת לחזור ולתפוס את מושכות השלטון, מפלגה אשר הקימה את המדינה ואשר ראשיה מבן גוריון ועד רבין ז"ל נשאו תמיד מסר מדיני חד וברור, אין זה סביר שהמסר הנישא בפיה כעת הינו מסר חברתי כלכלי גרידא. הציבור בישראל, זקוק וזכאי להרבה יותר מזה. מדינת ישראל ניצבת כיום בפני איומים אסטרטגים, מן החמורים בתולדותיה, החל מן האיום האיראני וכלה בסדר האיסלאמי החדש ההולך ומתגבש באזורנו. אמריקה כבר אינה אותה אמריקה שהייתה בשיא כוחה ואין הנשיא אובמה או האיחוד האירופי, רואים עין בעין עם ישראל כבעבר, את צרכיה הבטחוניים. הבוחר הישראלי עדיין לא יכול ללכת אל הקלפי ללא מצע מדיני ברור. אין לנו הפריבילגיה הזו, השמורה למדינות אשר חיות בשקט ובשלווה ואשר אינן מוקפות אויבים.

לא סוד הוא, כי רוב מוחלט של הציבור בישראל, מאס במשטר הטייקונים, שפע הגזרות הכלכליות, עליית המחירים היום יומית והפיכתה של ישראל למדינה הבלתי שיוויונית ביותר מבין מדינות ה – OECD. האזרח הקטן בישראל, חרד יום יום ושעה שעה לקיומו הכלכלי ומבכה את בגידתה של ישראל בערכי מדינת הרווחה שאיפינו אותה בעבר הלא רחוק. מכאן, ברור שרוב ישראלי מוצק, תומך בדרכה החברתית-כלכלית של הגב' יחימוביץ' וכמה לשידוד מערכות. יחד עם זאת, הבוחר הישראלי, אינו יכול לשים בצד את חרדתו העיקרית, המלווה אותו לאורך כל שנות קיומה של המדינה והמדובר הוא באיומים הבטחוניים המורכבים מולם ניצבת ישראל.

כנות כוונותיה של הגב' יחימוביץ' בשינוי סדרי העדיפות הלאומית ורצונה להיטיב עם מעמד הביניים, הוכחו בפעולותיה בשנים האחרונות. לו תפסיק יחימוביץ' להתעלם במכוון, מן הפן המדיני הנחוץ כל כך במערכת בחירות במדינה כמו ישראל, ותציג אג'נדה מדינית ברורה, כי אז תבוא על שכרה ביום הבוחר. בחוכמה רבה תעשה, לו תכריז בקול רם וצלול, שהיא מחזירה אל מרכז הבמה את הערכים המדיניים-בטחוניים של מפא"י ההיסטורית, ערכים של התיישבות, עלייה, ציונות ובטחוניזם טהור, בו דגלו כל ראשי תנועת העבודה לדורותיה מדיין ועד יגאל אלון ז"ל. ערכים אלו הלכו והתמסמסו בקרב השמאל הישראלי ולמעשה נשחקו עד דק מאז ימי אוסלו, עליהם השלום. חלקים רבים מדי בקרב השמאל הישראלי, אימצו מאז ימי אוסלו, שיח שמאלי מדי ובחלקו הקטן אף אנטי-ציוני מובהק והדבר עלה להם ביוקר, כשהורחקו מן השלטון והוקאו ע"י הציבור בישראל, שהפך ניצי יותר עם השנים, בענייני חוץ וביטחון. הבוחר הישראלי, כמה היום יותר מתמיד למדיניות חוץ תקיפה ובלתי מתפשרת ובה בעת למדיניות כלכלית חומלת וסוציאלית. יחימוביץ' יכולה אולי לספק את הסחורה.

יחימוביץ' עשתה את הבלתי יאומן כשלקחה מפלגה גוססת, שרבים כבר הספידו, ובעזרת מיתוג נכון וכנות כוונות, הפכה אותה מחדש לאלטרנטיבה שלטונית ראויה, כזו הנושאת בכנפיה את הבשורה הסוציאל- דמוקרטית. זה היה הצעד הראשון בהחלמתה של מפלגת העבודה. כעת, דרוש הצעד השני וההכרחי בתהליך הבראתה של מפלגת העבודה ואולי אף ראשית החלמתו של השמאל בישראל. צעד זה דורש חזון, אומץ ובעיקר מנהיגות ואני רק רוצה להאמין שח"כ יחימוביץ' ניחנת בכל הנ"ל. הצעד הנדרש הוא, הצהרת כוונות מדינית בעלת גוון לאומי וציוני מובהק, כזה שאיפיין את ראשי מפא"י לדורותיה. אין זה משנה אם תהיה זו מדיניות פרגמטית כלפי הפלסטינים או מדיניות בעלת קו נוקשה, כזו שתלך יד ביד עם דעת הקהל העולמית בנושא איראן או מדיניות ניצית ובלבד שתהיה זו אג'נדה ציונית ולאומית ברורה. לו תשכיל הגב' יחימוביץ' לאמץ לא רק את הערכים הסוציאליסטים של מפא"י, אלא אף את ערכיה המדיניים שנשכחו וללכת באומץ לשלב השני בהבראתה של מפלגתה, כי אז לא רק שתהיה ראויה לשלטון בישראל, אלא אולי אף תצליח לכבוש אותו כבר בבחירות הקרובות.