קראתי ספר
ספר שירים של המשוררת נעמה ארז "המאמץ להתעוררות". קבלתי את הספר בבקרו של יום, וידעתי שעלי להכין עצמי לקראת קריאה מהנה בשירים הדורשים מאמץ אינטלקטואלי. פתחתי את עמוד סדר השירים, אולי מתוך נסיון להיות שיטתית ומדויקת, קראתי ואז צדה את עיני הכותרת של שירים "לא רק פוליטי" ובסמן הימים אלה, החלטתי לזנוח את הסדר הנכון ולרוץ אל
הפוליטי, אבל הופס.... הכותרת האחרונה דנה בנושא אהוב במיוחד עלי כמובן, " הכלב
של". איך יכלתי להניח לנושא מרנין שכזה ולחבור דוקא לפוליטיקה? פתחתי לקראת
סוף הספר את השירים על הכלבלב. כאן אדייק ממש ממש סוף הספר שתי השורות האחרונות
מסבירה לי המשוררת, ואני מדגישה, היא מסבירה לי כי כך הרגשתי כאלו היא מדברת אלי,
מסבירה לי 'למה כלב', כלומר: "מפריח אל תוך האויר מין רגש / אין לו שם מהֻדר
או הגדרה מתארת." ולנגד עיני חלפו אותם כדורי צמר מקפצים שהיו מפיצים בבית את
הרגש הזה וכפי שהמשוררת אומרת אין לו שם, אבל הוא קיים כל כך חזק כאשר הכלב מולנו. עכשיו לחזור לתחילת הספר? כנראה שסדר כבר לא יהיה כאן, אני חיבת לחזור לפוליטיקה. נעמה
הביאה לפוליטיקה שהיום כל כך משופעת במגדר ובפמיניזם היא הביאה שני שירים על
ברוריה. כידוע ברוריה היתה אשה חכמה אשר בעלה ר' מאיר בעל הנס התקנא בחכמתה וחבל
נגדה קנוניה יחד עם אחד התלמידים, כתוצאה מכך ברורה התאבדה. לא ידעתי עד כה כמה אפשר להביע בעזרת קו אחד קטן, המבדיל בין מילים, בין אותיות,
המפריד בין אותיות ובין מילים ומביא לבטויים שונים של אותן מילים ואותיות. נעמה עושה זאת בלהטוטי אמן, כשהיא מציבה את המקף בשירה "ברוריה א " במקומות שונים. במשפט הראשון שהוא: "נשים-דעתן קלה נשים" ומכאן המקף מדלג בשיר לכל מני מקומות במשפט בין המילים, בין באמצע המילים, מפריד בין האותיות והמשפט הזה רוקד לנו ומספר את העלבון, את ההתנשאות על הנשים ואת כל הדברים המכוערים שעשו לנו במשך השנים, הדורות. בשיר השני על ברוריה הוא השיר "ברוריה ב" מנסה המשוררת להכנס אל לבה המפותה של האשה האצילה, אשר מוליכים אותה שולל והיא מבינה שנבגדה. כל כך התרגשתי מתאור הבגידה, מהדרך המובילה אותה לאבדון, אין
חזרה, אין מוצא לאישה. אהבתי את השיר "חרשת האורנים "
ירושלים מזוית ראיה אחרת של רכות נוצות תרנגולת, של זהירות משבריריות ביצה נאספת,
פתאום ראיתי זוית זו של העיר, שבריריות זו, שאולי לא לכך התכוונה המשוררת, אבל
לנגד עיני עמדו הרכות והשבריריות והיו למשהו אמיתי וכן שיכול לעוף כנוצה, ואולי
משהו הטומן בחובו עתיד, כמו הביצה. אחר כך אפשר לנשום סתם, "אויר אורנים שגורם
מצוקת נשימה." לקראת הסוף אולי אהיה יותר מסודרת ואסיים בשיר שחותם את הספר ונמצא גם בתוך הספר וגם
בעטיפת הספר: "פנים" הרבה הפתעות היו נתגלו לי בספר, אחת מהן הפנים שלנו שלא תמיד אנחנו מזדהים אתן. האמנם כך אנחנו? המשוררת תוהה ואני מישירה מבט אליה ואומרת אכן כן, האלה פני? כל כך אמיתי הגלוי הזה נעמה, למה לא ספרת לי עוד קודם?
אני בטוחה שיהיו לך תלי תלים של הסברים על הפנים האלה, שבמקרה כך הם נראים והם שלי
שלך של כל אחד ולא תמיד אנחנו מוכנים אליהם. בטח שארצה לשמוע את ההסברים החכמים על
כך, אבל הגלוי הוא בשיר המתווה את הרעיון הזה . ספרתי על טעימה קטנה בקריאת ספר זה, ועדין לא
ספרתי שבקריאתי ראיתי את דמותה של המשוררת צפה על גבי תולדות משפחתה, עמה, מולדתה.
אפשר היה להתמקד ברשימה כזו על הנושאים האלה החשובים כל כך ועולים מתוך הקריאה,
ואני סתם התמקדתי על הדברים שרגשו אותי במיוחד. אני מקווה שהצלחתי לגרות אתכם לקריאה של השירים בספרה של נעמה ארז "המאמץ להתעוררות". |