השארתי את חלוני פתוח והגשם מצא את הפרצה חדר בעוצמה לעולמי הקטן, רוכב על משבי רוח אדירים פרץ את הדרך להולך בדרכים מאובקות, ללא מוצא טיפות המים מחלחלות לתוך תודעתי ומרוות את צימאוני בואי אלי רוח סערה ותנערי את עולמי, תסחפי את המשקעים מעיין רוחי יבש, לא מוצא את המילים, נערני ממשקעי השנים דרכו של איש בעולם רצופה בחלומות בהקיץ ואשליות הישן חייב להתעורר ולהביט לאחור אל שובלו המפותל על הפרחים שרמס בדרכו בעיניים עצומות, רק כדי להיות על השנים שחלפו ללא משמעות, אל הזמן שחלף לריק ילד שבוי בעולם של אחרים, זועק בליבו לא הכוונתי להזיק לא ראיתי את דרכי בעולם, חיפשתי, רק אהבה רציתי להעניק בואי אל רוח סערה, הביאי את הגשם להרוות את עולמי עקרתי מתוכי בכוח את זרעי העשבים השוטים, אני זך ונקי יש בתוכי רק את זרעי האהבה, השקי לרוויה את עולמי הפנימי צמא אני למים טהורים להפריח את אשר על ליבי, בחלומי
|