כותרות TheMarker >
    ';

    מילים של חמלה

    כשמוחמד והאיסלם בשלטון, יש לציית לשליח האל. תחת כיבוש, יש להמרות את פיו של שליט הרשע. אבל לא תמיד ברור מיהו שליח האל ומי הרשע...

    7 תגובות   יום חמישי, 6/12/12, 11:38

    עתה כאשר "עמוד הענן" התפוגג, נדמו יללות הסירנה בדרום, ועמיר פרץ משדרות חָבַר לצפונית מרמת החייל, אפשר לומר משהו בראש שקול על אויבינו  בעזה ואיך ייתכן שארגון שמסב רק נזק לנתיניו, עלה לשלטון בבחירות כשרות.

    ברנרד לואיס בהקדמה לספרו "משבר האיסלם" (2006) אומר כי מדינות וארגונים מוסלמיים מעוצבים באמצעות העבר שלהם, אך בניגוד לאחרים, "הם באמת מגלים מודעות עמוקה להיסטוריה ותודעתם מתחילה בראשית ימי האיסלאם, עם התייחסויות מזעריות לאירועים טרום-איסלאמיים, העשויים להסביר רמיזות היסטוריות המופיעות בקוראן, בהלכה האיסלאמית - חַדית´ - הקדומה ובחיבורים על ראשית האיסלאם". להיסטוריה של האיסלאם יש משמעות דתית ומשפטית בעיניהם, מאחר והיא משקפת את יחסו של האל למי שקיבלו את תורת האיסלאם וחיים על פי מצוותיה.

     המונח חַ´ליפה (או ח´ליף) הוא שילוב פירושים של "מחליף" ו"ממלא מקום". ראש הקהילה המוסלמית היה, במקורו, "הח´ליפה של שליח האלוהים". כמה שליטים השתמשו בתואר "ח´ליפה של אלוהים". תואר זה העצים את הסמכות הרוחנית של השליט, אך גרם למחלוקות רבות, עד שהוחלט לוותר עליו. עליית האימפריאליסטים הזרים השפיעו על העולם המוסלמי. היו  ניסיונות של מלכים ומנהיגים מוסלמים לייחס לעצמם תואר ח'ליפות אך ללא תמיכה רבה. חסיין, מלך החִיג´אז, מלך המצרי פואד, אשר ל-עזיז איבן סעוד, המלך המצרי פארוק והמֻפְתִי של ירושלים, חאג´ אמין אל-חֻסיני.שליטים מוסלמים אחרים כינו את עצמם "צל אלוהים עלי אדמות". במשך מרבית שנות קיומה של הח´ליפות, הסתפקו הח´ליפים בתואר צנוע יותר, כגון אמיר אל-מֻאְמִנִין, המתורגם בדרך כלל כ"מפקדם של המאמינים". 

    במקום לפצל ולפלג את העם והאומה, לקבוצות-משנה דתיות, מנהיגי מדינות האיסלאם מחלקים את הדת לתת-קבוצות של אומות. רוב מדינות-הלאום במזרח התיכון המודרני, הן חדשות יחסית, תוצאות האימפריאליזם האנגלו-צרפתי, שבעקבות נפילת האימפריה העות´מאנית. חלוקת הטריטוריה מנציחה את תוואי הגבולות שיצרו הכובשים. 

    במאות הראשונות לאיסלם, היתה הקהילה המוסלמית מרוכזת ביחידה מדינית אחת, ועליה משל שליט אחד. גם לאחר שיחידה זו התפצלה למדינות רבות, נותר בנשמת האיסלם האידיאל של אומה איסלאמית בת חורין על אדמה. המדינות היו כמעט כולן מונרכיות-שושלתיות בגבולות משתנים. מבחינת המוסלמים, החִג´אז, ושתי עריו הקדושות - מכה, שבה נולד הנביא, ומדינה, שבה כונן את המדינה המוסלמית הראשונה, בחבל הארץ שאנשיה היו הראשונים להצטרף אל האמונה החדשה. בעיני המוסלמים, חל איסור לוותר על כל פיסת אדמה שנכללה אי-פעם בתחומי האיסלאם, אך אין שטח או ארץ שחשיבותם זהה לחצי האי ערב ולעיראק. מתוך השתיים, ערב חשובה הרבה יותר.  

    הסדר העולמי אינו מושתת על השלטון המקומי אלא רק על אלוהים, שהוא הריבון היחיד ומקור-חוק בלבדי. מוחמד היה נביאו, ובשעתו הדריך ושלט רק כשליח, עבד האלוהים. עם מותו של מוחמד בשנת 632 לספירה, הושלמה שליחותו שעיקרה הענקת ספר האלוהים לאנושות. אחריו נותר הציווי להפיץ ברבים את דבר האל, עד שלבסוף יאמץ אותו העולם. להשגת מטרה זו, היה צורך לבחור מחליף או ממלא מקום למוחמד.  תחת שלטון הח´ליפים גדלה קהילת העיר-מדינה, והפכה בתוך פחות ממאה שנים לאימפריה, והאיסלאם נעשה דת שבה האמת הדתית והשלטון המדיני אוחדו בקשר קדוש:הדת מקדשת את השלטון, והשלטון תומך בדת. השֵריעה, 

    מאז ימי הנביא, פיתחה החברה האיסלמית כפל אופי.  מצד אחד מסגרת שבטית שגדלה למדינה ואחר כל לאימפריה - ובמקביל קהילה דתית שנשלטת על ידי ממלאי המקום של הנביא. השקפת האיסלאם באשר לדת ומדינה התחזקה לאחר מות הנביא. המוסלמים שכבשו את המזרח התיכון ואת אפריקה הצפונית, השליטו שם דת, כתבי קודש ושפה, סדרי שלטון המבוססים על קוד חוקים חדש, ומבנה מדיני שבו הח´ליף משמש המפקד העליון.

    גם היום במדינות איסלאמיות רבות הדת היא גורם פוליטי חשוב בנושאים פנימיים יותר מאשר בנושאים בינלאומיים או אזוריים. ברוב הארצות המוסלמיות, כולל אלו הרואות עצמן חילוניות ודמוקרטיות, הרעיון הדתי נהנה מחסינות בפני ביקורת. אל האיסלאם יש לבטא זהות ונאמנות העומדות מעל לכל.

    סגנון הנביא מוחמד, מהווה מודל חיקוי ונחלק לשתי תקופות: אופוזיציה ושלטון: בשנים שהיה הנביא בעיר הולדתו, מכה (570-622), פעל נגד השליטים  הפאגאנים, ובשנייה, לאחר שעבר ממכה למֶדינה (622-632), כיהן כראש מְדינה. גם בקוראן מצווים המאמינים לציית לשליח האלוהים, אך גם להמרות את פיו של שליט הרשע והכפירה. (אלא שלא תמיד היה קל להבחין מיהו שליח האל ומיהו הרשע).

    יותר ויותר מוסלמים קושרים את האיסלם עם הפעלת עוצמה פוליטית וצבאית. בתקופה של מתחים גוברים, אידיאולוגיות לא ברורות, נאמנויות פגיעות ומוסדות מתמוטטים, היו לאידיאולוגיה האיסלאמית יתרונות: בסיס לזהות קבוצתית, סולידריות וייחודיות, לגיטימיות וסמכות, עקרונות קליטים לניתוח ופיענוח בעיות ההווה. באמצעות היתרונות הללו מסוגל האיסלאם להעלות את המוטיבציה להתגייסות למען המשטר או לחתור נגדו.

    האיסלאם מעניק כבוד ומשמעות לחיים אפורים. מקור השראה לתרבות מפוארת, שבמסגרתה חיו גם בני אמונה אחרים  ותרמו בהישגיהם למדינה. אלוהים הוא הריבון העליון של המדינה האיסלאמית, ומפקד הצבא.  צבאו של האל.

    לכן גם האויב, הוא אויבו של האל...

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/12/12 07:35:
      חזק!
        7/12/12 19:32:

      צטט: AbazonYehuda 2012-12-07 17:54:17

      האם ניתן לזהות בפוסט את טביעת האצבע של המזרחן הידוע ד״ר ר. ברקו?
      הו לא, ממש לא.
      אני מעניק קרדיט כבר בתחילת הפוסט למקור ההתבססות הלא הוא ברנרד לואיס בהקדמה לספרו "משבר האיסלם" (2006) .
      תודה על הגיחה.
        7/12/12 17:54:
      האם ניתן לזהות בפוסט את טביעת האצבע של המזרחן הידוע ד״ר ר. ברקו?
        7/12/12 10:01:

      אנחנו מדברים ב"תפוחים" והם ב"תמרים".
      על פי הלוגיקה הזו - לא נראה מוצא לדו קיום בזמן הקרוב.
      ידוע כי האסלם יבוא ב"סיף" לכל מי שאינו מוסלמי.

      במקרה הטוב יורשה לחיות ככופר ולהעלות מס עובד למוסלמים.
      נקווה שתפיסה זו תעבור מהעולם יחד עם עוד אמונות דתיות קיצוניות נוספות באשר הן.
      לא תמיד היה זה פרצופו של האסלאם.

      גם היהדות והנצרות ידעו תקופות חשוכות. 

      לא מעט דיקטטורים ורוצחים עלו לשלטון בבחירות דמוקרטיות. 

      היטלר, חומייני, צ'אבס, ועוד רבים ורעים. 

        6/12/12 13:13:

      צטט: אברהם דרומי 2012-12-06 12:12:21

      בתור מוסלמי - לא הייתי מנסח את זה יותר טוב. בתור יהודי מהדרום - לא ברור לי איך העניין מתקשר לכל החרא שהאיסלם המקומי ירה עלינו בנובמבר.

      אמרנו - מוסלמים קושרים את האיסלם עם עוצמה פוליטית וצבאית, בסיס לזהות קבוצתית, סולידריות וייחודיות, לגיטימיות וסמכות, עקרונות קליטים, כבוד ומשמעות לחיים אפורים. אלוהים הוא הריבון העליון של המדינה האיסלאמית, ומפקד  צבאו של האל. לשיטתם, הזרוע הצבאית של האל תפקידה להפעיל כוח ולנסות לשחרר כל אדמה שנשלטה אי פעם על האיסלאם... כולל יפו ובאר שבע. אנחנו קוראים לזה טרור.

        6/12/12 13:07:

      צטט: נויאור 2012-12-06 12:50:38

      תודה הישכלתי

      תודה שבחרת להתייחס

        6/12/12 12:50:
      תודה הישכלתי

      פרופיל

      רפי הג'ירפי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון