| אתמול היה המפגש הרביעי במרכז והתמקדנו בתסמינים שהופיעו לאחר התקיפה ומפריעים לנהל אורח חיים בריא כמו הפרעות אכילה, סיוטים בשינה, בעיית שתיה, חרדות ועוד. המטפלת אמרה שבהמשך נדבר ונרחיב על כל אחד מהם ונמצא את הדרך לטפל בזה. זה היה נשמע כל כך פשוט וקל ולרגע אחד רציתי להאמין לה, דימיינתי את עצמי בעולם מתוקן בו עליתי על משקל שהראה 49 והייתי מסוגלת לאכול באותו יום או לישון לילה שלם בלי להתעורר מסיוט... זה היה טוב מכדי להיות מציאותי שאפילו בדמיון לא האמנתי לזה. לקראת סוף הפגישה המטפלת ביקשה שאעלה על דף את החלומות שלי, צחקתי ואמרתי לה שאין לי חלומות, היא התכוונה לסיוטים. בעבר, כשאנשים שמו לב לסימפטומים האלה התגובה הראשונית שלי תמיד היתה להכחיש אותם, היום כשאנשים מגלים את זה אני מרגישה עירומה לידם, כאילו הם חשפו אותי והם יודעים את הסוד הנורא ומה קרה, אז נכון שאני כבר לא מכחישה אותם אבל עדיין אני במבוכה נוראית ומאוד מתביישת. לא יודעת אם יום אחד יעלמו לי התקפי החרדה או אצליח לאכול בריא יכול להיות שאני גם לא מאמינה שזה יקרה או שאולי אני מפחדת שהם יעלמו כי לפעמים נדמה לי שזאת הדרך היחידה של הילדה הקטנה שבי לצעוק את מה שקרה לה. |