כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    הדייר

    0 תגובות   יום חמישי, 6/12/12, 16:33

    http://cafe.themarker.com/image/2500989/

     

    http://cafe.themarker.com/music/1986722/

    בתום סעודת הצהרים נפרדו הזאטוטים מהוריהם ואף עם שץ החליפו נשיקות, ובתום תהליך מייגע זה העלתה אותם הילה לחדרם בקומה השנייה לשנת אחר הצהרים.

    שץ שהחל לחוש בעייפותו ביתר שאת, לאחר הסעודה הכבדה, התקנא בהם – מייחל לבוא הערב.

    מיד לאחר שחזרה ושבה לשבת מולו, העיפה בו הילה מבט בוחן. 'איך אתה מסתדר עם עברון לאחרונה, עוד לא נתקלתם?' שאלה בסקרנות גלוייה, מחליפה חיוך עם בעלה.

    'היו אי אלו אי-הבנות מזעריות,' השיב שץ בחיוך מתנצל. 'לא משהו שכדאי להרחיב עליו את הדיבור. נכון, לא קל לחיות אתו.' מיהר לתקן עצמו משנוכח בצל מעיב על פניה של הילה כתוצאה מהסתייגותו. 'מה אומר? אני משתדל, עושה מאמצים וגם ההרצה הולכת לגמרי לא רע.' צחק לעומתם, מצליח לבסוף להצהילם. 'איך הוא בעצמו אומר: זה מה שיש.' צוטט שץ את אמרת השפר של ראש המשלחת, שהם עצמם שמעו בוודאי מפיו, פעמים רבות לאין ספור.

    'התואר האקדמי הוא פוליסת הביטוח שלך.' ציין פריאל מציץ ברעייתו, ממתין לאישורה.     

    'אתה יודע שהוא ניצול שואה?' שאלה הילה את שץ, מתעלמת מבעלה.

    'מי, עברון…?!?' קרא שץ בתימהון.

    'כן, מה שאתה שומע! הוא התחנך כנוצרי לכל דבר, בזמן מלחמת העולם השניה. הוריו מסרו אותו למנזר, הם עצמם נספו באחד ממחנות הריכוז. המנזר הזה שבו הוא התחנך כילד, נמצא בדרום בצרפת סמוך למרסי. 

    'ברצינות, בחיי שלא הייתי מאמין!' השיב שץ נרעש כולו.

    'אני לא יודעת כיצד נחשפה זהותו האמיתית ומי יצר אתו קשר, בכל אופן הוא עלה ארצה עם עליית הנוער, עוד לפני קום המדינה והשלים את חינוכו באחד הקבוצים במרכז הארץ. את הפרטים האלה שמענו ממנו.' הוסיפה משלימה את ספור עברו המקוצר של ראש המשלחת.

    'זה מסביר הרבה דברים,' החל שץ מהרהר בקול רם. 'הקרבה הזו שלו לצרפתים, הלהיטות הקיצונית שלו להתבלט בכל מחיר.  ממש קשה להאמין, הייתי משוכנע שהוא יליד הארץ כמוני.'

    'גם אנחנו חשבנו כך בתחילה,' ציין פריאל. הילה נשאה אליו עיניים מחייכות בלא שטרחה להוסיף דברים. 'טוב,' אמרה מתנערת מהרהוריה. 'צריך לתכנן את היציאה מחר.' פנתה לשניהם. 'אני רוצה שנעזוב מוקדם ככל האפשר.'    

    'בסדר גמור נצא מוקדם,' השיב לה בעלה. 'נראה כבר…'

    'לא ולא, בלי: "נראה כבר"!' התרעמה מרימה את קולה מעט. 'אני רוצה שנצא בתשע מקסימום, אתה מבין? ואם תתחיל למזמז את כל היום בלי שתגמרו שניכם את מעט הסידורים שיש עוד לגמור עד לצהרים, אז תשאיר אותי ואת הילדים בבריכה של האקס, ומצדי אתה יכול לבוא לאסוף אותנו בערב!'

    'אבל קבענו עם עברון שבאים ישר אליו, בבוקר…' נחרד פריאל, מטה את גופו לפנים – מתגונן, משחר במבט מתחנן למעט הבנה.

    'אין לי שום חשק לשרוץ שם עם הילדים בזמן ההכנות, אתה לא יודע איזה תחנת רכבת תלך שם? אתה יכול לצפצף עליו פעם, אתה לא חושב!?!'

    'בסדר אז קבענו מחר בתשע זזים.' הזדרז שץ לשים קץ לגערותיה. 'ברשותכם אני מקדים לצאת היום.' הצהיר שץ באדיבות מופלגת, שאף לו עצמו לא הייתה מובנת, כמו רגיל היה לחברתם מזה שנים, ולא ימים מספר.

    'לאן אתה רץ?' תהתה הילה. 'לא התכוונתי להבריח אותך.'

    'אני צריך לקנות כמה דברים, כדורי טניס ומחבט, וגם בגד ים חדש.'

    'לא נעכב אותך יותר מדי.' צחקה הילה קוטעת דבריו. 'פשוט רציתי שתשב אתנו עוד שתי דקות, ותנוח, אתה נראה לי עייף.' הסבירה לשץ שחזר והתיישב במקומו. 'משה תמזוג לו קצת ויסקי, שיתחזק קצת ויתאושש. לא ניתן לו לצאת מכאן תשוש, לא כן?'

    'אני לא תשוש, נו באמת?' התמרד שץ.

    'אל תעשי ממנו מסכן, בחייך.' צחק פריאל וניגש למלא את בקשתה של רעייתו.

    שץ הגניב בה מבט כשצל של חיוך מבצבץ על שפתיו, היא נענתה לו במבט מלא ערגה, נטלה אוויר מלוא ריאותיה ומיד השתנו תווי קלסתרה מהמבט בו זכה להבחין במעומעם במהלך ליל האתמול, עת התמסרה לו כליל חבוקה בזרועותיו. 

     

    © חיים קדמן 1989 – כל הזכויות שמורות.

    דרג את התוכן: