מלטפת לך,

מיוחדת שלי,

בעדינות את הפנים

סוקרת לאט לאט

מרפרפת

כמו פרפרים לבנים

דרך הריסים

החום של הלחיים...

שומעת אותך,

מסבירה לי בקול רם,

למה כן,

למה היא טובה לך,

הסבלנות השקטה הזאת...

או שלא...

לא ממש בטוחה אם את משמיעה לי

כדי שאקשיב

או כדי שאת בעצמך...

שאנסה להלהיב...

את יודעת שאת פה לבדך,

כדי לבחור,

רק במה שילטף,

שיגביר את האור...

תיראי,

מיוחדת שלי,

כמה שאתאמץ,

יהיה ממש שונה

לחוות אותך, כך,

במודע,

מחליטה,

סבלנות שקטה...

הרי זאת הסיבה,

האמת לאמיתה,

שאת כל כך

מיוחדת שלי...

שאת כולך לבושה

גלימת פנטזיות ותחושה,

עשויה אדרנלין ושמחת ילדים...

כי המילים שלך

זורמות בוורידים

כי השצף הזה

גורם לך לפרוח,

לגדול,

גם אם אחרים יחשבו שמספיק...

שבגרת...

וכדאי

לגזום את אפונת הפלא

שמשתוללת בלי שליטה

להשאיר את ג'יימס

שרוקד לך בלב

במציאות...

בסבלנות שקטה...

ברור לי לגמרי,

מיוחדת שלי,

שאין מקום

שיהיה גבוה מדי בשבילך

כדי להגיע,

הסולם שלך לא נגמר,

לא גורם לך אפילו להזיע,

הטיפוס הזה

התמידי

האנושי

העל-חושי

והכי מוחשי

במגע

באור

בטעם

בצלילים...

מסתחררת כמו קרוסלה

בגן השעשועים של הגדולים...

תנסי להפסיק לרגע

לנפנף לי

עם האדום הזה בשיער

כמו מדורה מול הפנים...

האש הזאת

גורמת לך להכיר

בדיוק את הנתונים...

סבלנות שקטה...

עיצמי לרגע עיניים

תתרכזי בעלטה

שרועה על המיטה

זה רק תת המודע שלך

שנמצא בקליטה...

את יודעת,

מיוחדת שלי,

אולי כדאי לנסות אותה

ולו לזמן קצר

שלא יותיר בך חרטה,

ולו רק כדי שלא תגידי:

"היא אפילו לא ניסתה"...

תרגישי אותי,

מיוחדת שלי,

ברור שרק את מחליטה...

כמי שהמציאה את הקוד לשיטה

להישאר פיטר פן לנצח,

להתאהב בשריטה,

ועדיין להיות נוצצת כמו שאת

להעניק

באהבה

בחלום

במבט

ותמיד תישארי

שלמה עם עצמך

גם אם תנסי

תישארי במקומך...

נישפי בריס שנפל,

בקשי משאלה,

הכי ברורה...

בשקיפות...

את קוסמת,

הפיות יתנו לך עדיפות...

ותנוחי...

מבטיחה לך

יותר שלוות נפש

ודאגה מועטה

תנסי מעתה

רק לזמן קצר

ואולי רק בשבילי...

קצת סבלנות שקטה...