אתם ילדים המשחקים באור וחושך, משחירים כיעור בבוץ, או אותי, נסיך הגיבנים. אין לכם מושג חלוש - באפלה, רק זיו דל מתדלדל בשפתותיכם, אורה של בדיחה גסה.
לבושים היטב, ממלמלים פטפוטים, מלאי חשיבות עצמית וענייני עבודה, אתם רציניים יותר ממני, יותר מארשת האבן שאני לובש כל בוקר.
עיר מקלט מתפוררת, דלילות המחשבה, תשוקתכם לחיים היא עלבון למילה. אינני יודע אם לצחוק או לבכות, ממה שאת מתעקשת לכנות מציאות.
בלהט עורגים על משחקי זוועות באור וצל, בכפייה, בחדווה גדולה, עם לעג מרשים - משחירים את פניי, מבלי לדעת מהי באמת אפלה. בואו ואספר לכם. |