כותרות TheMarker >
    ';

    אהוד אמיר

    לא גזעי. לא מחוסן. לא מסורס.
    זקוק לסילוק קרציות, לפירעוש ולתילוע.
    עצבני. נוטה לנשוך.
    מרייר תכופות.

    על חביתה ועל הפחד להיפרד מאמונה

    25 תגובות   יום חמישי, 6/12/12, 22:40

     

     

    השבוע ביקשו בנותי חביתות. לקחתי ביצים, מזגתי שמן למחבת, הדלקתי אש, שברתי את הביצים לתוך המחבת וטיגנתי את החביתות - וכל אותה עת ניקרה בי אי נחת עמומה. ידעתי היטב מה המקור למצוקה הזו, שיורדת אל בני מעי ומכווצת את שרירי הבטן שלי עד פחד, אבל עד כה לא טרחתי לנסח את זה לעצמי במילים.

     

    כשהייתי בן עשר, אמא שלי החלה לחיות עם מקרוביוט. המקרוביוטיקה מציעה תפיסת עולם שמקיפה את כל תחומי החיים ומתמקדת בתזונה. המטבח - כך אמר לי המקרוביוט במשך השנים בהן גדלתי בביתו - המטבח הוא המקדש שבו האוכל הופך לגופנו. לא אכלנו גבינות, חלב, בשר, עוף וביצים, מזון שלעתים הוא כינה "רעל" או "זבל". הוא השתמש בסטטיסטיקות מפחידות של מחלות כרוניות וממאירות כדי להוכיח שמצבה של האנושות חשוך תקווה, ושהמקרוביוטיקה היא התקווה היחידה מבחינה רוחנית וגופנית-תזונתית. הוא היה נלהב וכריזמטי. הוא גילה את האור. לא בדקתי אם משהו מכל זה נכון באופן מדעי. זה לא חשוב. חשובה העובדה שהפכתי לשבוי.

     

    בבית הספר נחשבתי תמהוני. כשכולם הביאו כריכים עם ריבה, גבינה, חמאה ונקניק, הבאתי כדורי אורז וסומסום. הרגשתי נבחר, קדוש מעונה.

     

    "מה זה?" שאלו הילדים.

     

    "מקרוביוטי", עניתי בטון גאה, כאילו אני מחזיק בידי את המפתח לסוד הקיום. הרגשתי מיוחד ונעלה. לא איבדתי את הגאווה אפילו כשהדיאטה הזו הביאה אותי למצב של חולשה פיזית קיצונית.

     

    אבל היה בכך יותר מגאווה. נזקקתי באופן נואש למשמעות, להיגיון, לחוקיות. הייתי חייב להבין מה קורה לי; מה טבעה של התורה שאופפת אותי. הייתי קורא טונות של ספרות בתחום, מנסה להבין את התורה הזו לפרטי-פרטיה, על כל דקויותיה. כל תופעה ניתחתי לאור היין והיאנג, הניגודים המאזנים. המקרוביוטיקה התיימרה לייצג סדר קוסמי עליון והסתדרה לי במוח באופן הגיוני ומושלם. מוחי היה מאורגן ונח בכורסה החמימה והמגוננת של הידיעה והבטחון שבמקרוביוטיקה.

     

    ***

     

    בבלוג של שחר אילן סיפר שלמה ב. על ימיו כצעיר חרדי: "בפעם האחרונה שהייתי בהפגנות הייתי די צעיר (בן שש עשרה וחצי, שבע עשרה). אין לי ספק שהייתי רק בשר תותחים. יומיים קודם הגיעו קציני המבצעים ואירגנו אותנו שנבוא. הכיתה שלנו תהיה ברחוב הזה, בפינה הזו, וצריך לעשות בלגן. איזה נער יסרב? להפוך פחי אשפה, לקרקש במכסי סירים (שהיינו צריכים להביא מהבית) ולעמוד בערב ולצעוק? מי שהשתתף היה פטור מלהכין שיעורי בית. בהפגנה האחרונה שהייתי - זה היה נגד ניתוחי מתים - הרב הסביר לנו על כבוד המת והיסורים הנוראיים שנגרמים לנשמה כשזה קורה. הוא לא חסך תיאורים הגובלים בפורנוגרפיה, עד כמה זה מזעזע. מה שנחרט במוחי היה הקביעה החד משמעית שאפילו אין צורך לעשות ניתוחי מתים לגויים מפני שהגוף של היהודים עשוי בצורה שונה לגמרי."

     

    שחר שאל: "איך הנערים החרדיים מסבירים לעצמם את זה שהם מציתים אש? הורסים רכוש? מקללים? זורקים אבנים? איך זה מתיישב עם החינוך שלהם? ומה אומרים לעצמם נערים חרדים שמיידים אבנים בשבת ומסכנים חיים ומחללים שבת? ואיך יהודי אחד קורא ליהודי אחר נאצי?"

     

    ענה שלמה: "אני אומר את זה במבוכה אמיתית: כשזרקתי אבנים בשבת חשבנו על המסכנים שלא יודעים איזה עונש מחכה להם בגיהינום על חילול השבת. כששרפתי דגלים של ישראל ביום העצמאות חשבנו על זה שהמדינה הציונית מעכבת את המשיח. לחשוב על ציוד, נזק, רכוש או ונדליזם - אלו לא מושגים שהיו קיימים בלקסיקון שלנו מפני ש"להשם הארץ ומלואה" ואין לנו עניין בדברים פעוטים כמו הרס רכוש ציבורי. מצד שני, כל אחד מאלו שהיה נעצר היה נהפך ליקיר הכיתה או הישיבה, מוקף באהבה בבית הכנסת וקריאות "יישר כוח" מעוברים ושבים. למרות שהוא רק בילה כמה שעות במגרש הרוסים כבר עמדנו שם, מתגודדים ואוחזים בספרי תהילים, כאילו הוא היה בחדר חקירות של הגסטאפו. בתוך כל המהומה. אתה לא חושב על השוטר כאדם או כיהודי. הוא מייצג את כל הרוע והחמס שאתה לומד להרגיש. מטפחים בנו את תחושת הקרבן, היהודי המוכה מול הקלגסים. אנחנו דוד, אתם גוליית. אני לא חושב שממש איכפת להם התדמית, בוודאי לא של נפש עדינה ופציפיסטית. יש להם אג'נדה: לשמור על אורח החיים שלהם, לשמור על הלכידות החברתית, למנוע מאנשים לראות את השונה באור ליברלי או הומני - מי שלא איתנו, בהכרח נגדנו!"

     

    "יש פה ענין של מרות אבסולוטית. מי שיוצא החוצה ומגלה שלחילונים אין קרניים או זנב של שטן ושאר דימויים דמוניים, לומד למעשה שהאכילו אותו "לוקשים" לגבי העולם החילוני והממסד - ומאבד את הצייתנות העיוורת שלו. אין פה ענין של אמונה עלובה. הם בכנות חושבים במושגים של "תינוק שנשבה" ואם יש ילד שמושיט את היד לשקע החשמל, חובה עליהם למנוע מהיד מלהגיע לשקע. אנחנו הילדים, כמובן, ושקע החשמל הוא עולם החטא."

     

    "יחד עם כל זאת, קיימת בחברה הדתית קנאה אדירה בהישגים שהציונים החילוניים הגיעו אליהם, גם כחברה וגם כיחידים. הם הרי יודעים שאם הם זקוקים לחשמלאי, למתקן תריסים, או אפילו מפעיל ציוד רנטגן בקופת חולים, כל האנשים הללו באים מלב החברה החילונית. אף אחד מהם לא הדיוט עד כדי כך שיחשוב שההישגים שלהם עולים על ההישגים של החילונים. במיוחד בתחום החומר."

     

    "וקיימת גם קנאה ברמה האישית: אחיותי - נשים שהיו פעם יפות לפני שכלאו את ראשן בשביס וגילחו את שערן - חרדון נראה יותר סקסי מהן. אבל המבטים העורגים שלהן באשתי מסגירים את מה שהם מדמיינים שאנחנו עושים (שום דבר שכל זוג נורמלי לא עושה). כי היא ג'ינג'ית בלי פאה עבורן. בשבילי היא אישה רגילה."

     

    הקשה שחר: "מה כל זה משנה אם אתה רב שמאמין בצדקת הדרך ואם אתה חושב שגם הציבור שלך מאמין בה? העניין הוא שההשקפה החרדית לגמרי לא רלבנטית לעולם המודרני ולחברה המודרנית ואינה מסוגלת להתמודד איתם. והדרך היחידה למנוע מהציבור החרדי לגלות זאת היא למנוע ממנו לגלות איך העולם עובד באמת."

     

    ענה שלמה: "אין להם אלטרנטיבות אחרות והם עסוקים בשכנוע עצמי, שהתפילות שלהם זה מה שמנצח במלחמות, פרקי התהילים מנטרלים פצצות ומטענים חשודים, וזה בתורו פרי של אורח חיים חסר יוזמה ואפאתי כלפי המציאות. מבחינתם, הכל בידי שמיים. אם אנחנו פה - זה רצון האל. אם אנחנו בפתח הכבשנים באושוויץ - זה רצון האל. המוטו העיקרי הוא שהקיום פה הוא זמני, תחנת מעבר לעולם הבא, ומזה נגזרת כל תפיסת המציאות. זיהום אוויר? למי איכפת, לא נהיה פה בקרוב כי המשיח יבוא. כל סקאלת הערכים יושבת על מימד אחר ומבחינתם, שרדנו את פרעה, נשרוד גם את הממשלה הציונית."

     

    ***

     

    בשנים האחרונות הבנתי עד כמה הייתי שפוט; כמה הזיקה לי הדיאטה הזו, מנטלית ופיזית. מזה שנים אני חי הרחק מהמקרוביוטיקה, נביאיה, מזונותיה וספריה. ועדיין נלפתים בקרבי בני מעי כשאני מכין חביתה לבנותי. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/7/13 12:21:

      בתו של כומר נוצרי מספרת על אווירת הלימוד והשינון הדתי שגרמה לה למצוא משמעות בדת.

        11/12/12 04:18:
      מחזקת כל מלה - כמי שגדלה בחינוך הדתי וזוכרת איך התבסס על שלילת החילוניות, לגדול ולראות שגם לחילונים יש ערכים וזוג שמתחבק- לאו דווקא רץ מיד למיטה - היה הלם! מעניינת ההשוואה למקרוביוטיות. בקיצוניות כל התורות דומות כנראה. מאמר מרתק - תמשיך להכין חביתות
        10/12/12 22:47:
      יופי של פוסט, ענין התחושות שלך בזמן הכנת החביתה, הזכיר לי דברים שאמר העיתונאי והסופר ישראל סגל. הוא אמר, שאדם שחוזר בשאלה, תמיד שידליק אש בשבת, יזכור שזהו יום שבת. (לא ציטוט מזכרוני בלבד) . כך שנותרנו באותו ענין של הפוסט...
        10/12/12 21:40:
      משחר נעורי ריחמתי על אנשים שהיו שבויים באמונה אחת, שלא איפשרה להם להכיר עולם ומלואו. אז לא ידעתי מאין באו רחמים אלה. ראיתי את האנשים הללו, כשבויים. כמי שאינם יכולים להיחלץ ממגבלות המוטלים עליהם. בבגרותי, למדתי את האמונות והדעות, ששבו בכוח את מאמיניהם, ולא הניחו להם לחיות כרצונם. ככל שלמדתי יותר, הבנתי שהתורות, האמונות והדעות לא הגבילו איש. מי שעשה זאת היו מנהיגי התורות. והסיבות לכך היו שמורות עימהם. כך התגבשו קבוצות , לא סרו מהוראות הרבנים, מורי-התורה, ושיעבדו גם את צאצאיהם. בודדים היו הפורצים בכוח את החומות שהעזו לבחור בדרך אחרת. חייהם לא היו קלים, במובנים רבים. הוא הדין למי שהשתעבדו לתורות מזון מסויימות ושמרו עליהן בקפידה דתית. אני יודעת שיש מגבלות שאנו מטילים על עצמנו וכאלה מוטלות עלינו. אבל קיים החופש המלא שלנו לבחון אותם. וזה הגורם המשנה את הכל.
        10/12/12 21:31:

      ההתנערות מאמונות ודעות חשוכות

      אינה פשוטה אפילו לאחר שנים...

        10/12/12 21:10:
      יש אלמנט של חרדה ושליטה בשני הסיפורים המרכיבים את הפוסט (שסופרו באופן מעניין ונוגע ללב), הם מביאים להצמדות לדרך אחת, להסתגרות ולשלילת השונה.
        10/12/12 20:50:
      "רק שמור אותי מאוהבי, משונאי אשמר בעצמי..." יפה כתבת.
        10/12/12 20:13:
      הסיפור שלך על התזונה המאקרוביוטית שלך בילדותך די זעזע אותי. טוב שחזרת בשאלה אחרת גם בנותיך לא היו יודעות מהו טעם חביתה...:) אין ספק שכל הקצנה בדעות היא מסוכנת. אשר לקיצוניות הכפייה הדתית - אני די חשופה אליה במשפחתי, שכוללת גם חרדים בנוסף לחילונים כמוני ובאירועים המשותפים אני שמה לב לניתוק של החרדים מכל מה שמתרחש סביבם. כנראה שצריך למצוא את שביל הזהב בין תזונה בריאותית לכפייה מאקרוביוטית ובין שמירה על מסורת יהודית לכפייה דתית. טלי*
        10/12/12 18:33:
      בפעם הבאה שאתה מכין חביתה, חשוב מהיכן היא הגיעה וכמה סבל ושיעבוד אגורים בתוכה. זהו עוד צד לתזונת האנושות
        10/12/12 16:18:
      אחד הדברים היפים בחיים זאת התובנה. נולדנו למשפחה, וגדלנו על אמונות ולכן אדם הוא תבנית נוף מולדתו. התבוננות של מה מתאים לי בעולם בו אני חי ואיך לארגן את חיי, וכיצד לחנך את ילדיי זאת התובנה שכמעט הכול ניתן לשינוי. להבין מהראש לסלוח מהלב...והרשות נתונה . הורינו עשו שגיאות ...מי יודע מה חושבים עלינו ילדינו , אני מאמינה שאמך חשבה שזה לטובתך באותה תקופה. כפי שאתה מעביר אמונות לילדיך לא מתוך להרע. אופטימיות עם חשיבה חיובית אתי
        10/12/12 14:59:
      בפעם הבאה שאתה מכין חביתה נסה מרגרינה או חמאה, לא שמן.
        10/12/12 12:26:
      האמת הפוסט הזה הגיע לי בזמן, אנחנו בבית אוכלים בריא, לא מקרוביוטי חס ושלום,אבל הכל מכינים מחומרי גלם ממעיטים בבשר ומוצרי חלב ,והפוסט שלך הוא פה כדי להזכיר לי מידתיות, לא להגזים בכלום...אז תודה.אצלנו זה עוזר מאוד לסכרת נעורים של ביתי-התזונה.
        10/12/12 11:29:

      אנו גדלים על אמונות שההורים שלנו משרישים בנו מילדות. כשאנו מתבגרים יש לנו את זכות הבחירה.
      הבאת כאן 2 דוגמאות דומות אך שונות.

      באם לא תבחר בדרך זו - יבואו עליך עונשים רעים ונוראיים. ב-2 המקרים המורה והמדריך אכן מאמין בעונשים אלו.
      אך במקרה של החברה החרדית הכל מבוסס על אמת היסטורית ללא הוכחות ממשיות, סיפורי מעשיות על ההוא וההוא.
      נדרשת "מרות אבסולוטית" וכל עיסוקם הוא ב"שכנוע עצמי" והפחדה. במה זה שונה מהאיסלאם?
      באם תנטוש את הקהילה החרדית - תנודה ממכריך, מהוריך, משפחתך!!


      ברור שזה לא המקרה במיקרוביוטיקה.

      פוסט נהדר :)

        10/12/12 10:34:

      מה שחשוב הוא המינון הנכון.

      אני מאמינה שיש אמת בתזונה בריאה

      אך אין צורך להיות קיצוני.

      דת הטבעונות/מיקרוביטיקה/אנתרופוסופיה וכד'

      כמוה כדת החרדים.

        10/12/12 10:27:
      קשה כל כך לבדוק ולהטיל ספק בכל מה שאומרים לך היום אולי יותר קל שמישהו פנאטי מספר לך חצאי עובדות חיפוש באנטרנט מסדר לך את הראש אולי בגלל זה רבנים שונאים אנטרנט
        10/12/12 09:12:
      לפעמים המוח מצליח לשחרר ממקום בו הנפש עדיין שבויה-למחצה. כתבת יפה.
        7/12/12 23:19:
      יפה שהבאת את שני הסיפורים זה ליד זה - רק מראה שהמנגנון שלנו פועל באופן זהה - הכמיהה לסדר, ללוגיקה, לשליטה (שלנו או של מישהו אחר) - זו רק האמונה שמתחלפת...
        7/12/12 19:03:
      כאתאיסט, אני חושב שיש הרבה אתאיסטים שמגינים על העמדות שלהם בלהט ובעוורון כמו החרדים ופוסלים את כל מי שחושב אחרת מהם כאינפנטיל או נבער - רק הם לשיטתם חזו באור. קיצונים בשני הצדדים מפחידים אותי. אחד הולך בעיניים עצומות אחרי הרב השני אחרי ריצ'ארד דוקינס... ועם שניהם אי אפשר לנהל דיאלוג פורה - רק שינון של מנטרות.
        7/12/12 17:22:

      גם החרדים, גם הטבעונים, ובעצם כל מי שבטוח שהוא אוחז בכל האמת וכל השאר טועים, מבסס את כל השקפת העולם שלו על דברים שמעולם לא היו (או שלפחות אי אפשר לדעת אם היו).

      אי אפשר לדעת מה הייתה התזונה של בני האדם לפני החקלאות (כמו גם מה היו האמונות שלהם, מה היה הארגון החברתי, ומה הייתה מידת האלימות בחברה), פשוט כי אין עדויות ואין ממצאים ארכיאולוגיים חד משמעיים.

      מספיק לראות את ההבדלים בין שרירי הלסת, מבנה השיניים וגודל הקיבה שבין בני האדם ובין בני הדודים הקרובים שלהם כדי להבין עד כמה התורה מבוססת מדעית. הבעיה היחידה היא שצריך גם להכיר את (וב) התיאוריה האבולוציונית.

      לגבי החרדים, הם ממש בבעיה, מאוד קשה לסגור לחלוטין את זליגת המידע מבחוץ. אחת הדרכים היא להקצין את דמותו של כל מי שאינו משתייך אליהם. החרדים כמו הטבעונים, לא מסוגלים לחיות עם העובדה שיש אנשים שמכירים את האמת שלהם אבל לא בחרו בה.

      אחת הדרכים לחיות עם הדיסוננס הקוגניטיבי שבין מה שמלמדים אותם למציאות היא האמונה שהחיים האלו הם רק הכנה לעולם הבא. ד"א, ביהדות של לפני חורבן הבית השני לא קיים מושג העולם הבא, גן העדן והגהינום. את התפיסה שצריך לסבול בחיי העולם הזה כי הצדיקים הולכים לגן עדן והחוטאים יסבלו ייסורי נצח בשאול העתיקו החרדים מהנוצרים, ובעיקר הפרוטסטנטים.

      וחוצמזה, (כמו שאמר הרצה שלי לסוציולוגיה) כל אחד והסטייה שלו, יש אנשים שמקבלים יותר אנדורםינים (הורמונים של הרגשה טובה), מלאכול סטייק ויש כאלו שמקבלים יותר מהימנעות מלאכול את הסטייק. הבעיה היחידה היא שמי שאוכל סטייק ונהנה ממנו מרגיש מרוצה. מי שנהנה יותר מלא לאכול סטייק לא מרגיש מרוצה אלא אם הוא ימרר את חייהם של כל מי שכן נוגעים בבשר. ומילא כשזה מבוגרים אבל להשליך את כל המטען הזה על הילדים?

      לדעתי כל המיסיונריות הזו נובעת מכך שאותם אנשים צריכים לשכנע את עצמם באותפן תמידי שכל כך טוב להם עם הבחירות שלהם. מי שבאמת מגיע למצב של השלמה לא צריך ולא מעוניין להטיף לכלל האנושות, אלא אם הוא צריך לשכנע את עצמו או שהוא רוצה רווח (כלכלי, פוליטי וואטאבר) מעדת מעריצים שוטים.

        7/12/12 14:22:
      איזה יופי שהבאת. ציטוט של תיאור חד ומדוייק של "תינוק שנשבה" בהפוך על הפוך. והחביתות.... זה הבונדינג שלך עם הילדות.... יש הרבה משמעות למה שאנו מאכילים בו את ילדינו......
        7/12/12 13:37:
      יפה כתבת. לכאורה, המשותף לשני הסיפורים הוא- דת. למעשה המכנה המשותף הוא קיצוניות. כל דבר טוב, אם עושים אותו יותר מדי, הופך לרע. ספורטאים מקצועניים מגזימים ומקצרים את חייהם או לפחות את חיי מפרקיהם, דתיים מקצועניים מגזימים והופכים לזורקי חיתולים על שוטרים ומקנאים בחילונים, ומקרוביוטיים מקצוענים מגזימים ומסיימים ככותבי בלוגים :-) בקיצור, חביתה זה טוב, אבל לא להגזים עם המלח. :-)
        7/12/12 12:48:
      היתה לי חברה שהאמינה בלהט שהאגזמה שיש לה ברגל תעלם אם היא רק תתמיד באכילת אצות ונבטים, מקרו ביוטים, כמובן. החברות נעלמה, האגזמה, לא בטוח...
        7/12/12 07:27:
      אין לי מה לומר אלא ציטוט של כוכב נולד אחד: "יש לי חביתה והיא תנצח".
        7/12/12 01:34:
      מרגש, יפה שלא איבדת את היכולת להתבונן, להתנסות ולשנות את אמונותייך
        7/12/12 00:07:
      אז בגלל זה אתה סמולני?

      ארכיון

      פרופיל

      אהוד אמיר.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין