כותרות TheMarker >
    ';

    שיר/סיפור/ציור

    0

    נרות

    15 תגובות   יום שישי , 7/12/12, 20:14

    איך כולם מתים לי בחנוכה...אנשים יקרים שהיו הכי אהובים עלי...

    הדוד שלי, האח הגדול של אמי, היה יותר אבא מדוד. אדם משכמו ומעלה.

    היתה לי זכות גדולה לאהוב דוד כזה עד שכבה נרו בנר רביעי.

    הנטורופת שלי שגם עבדתי איתו, מייקל (כתבתי עליו באחד הפוסטים הראשונים) גם הוא נעלם לי בחנוכה בנר שלישי. קולו מהדהד בתוכי ומדבר אלי בשנתי.

    מטופלת יקרה היתה לי, שהיתה עיוורת...תארו לכם...ודווקא להכעיס בחג האורים כבתה לי מול העיניים.

    ישבתי ליד מיטתה שבוע ימים והתפללתי לנס. נס לא היה פה ולא שם. אני זוכרת שסיפרתי לה שבחנוכיה של בית החולים הדליקו כבר את כל הנרות.

     

    והיום, ממש היום, סמוך לערב חנוכה, נפטרה אישה יקרה שאהבתי. היא לא רצתה לראות את מה שקורה לארץ שבנתה ומוזר איך איבדה את מאור עיניה כמעט לגמרי, והיום  דווקא בחנוכה, עצמה אותן סופית. ואני אפילו לא נפרדתי ממנה כראוי ועל כך אני מצרה מאד.

     

    כאן למטה האור מתעמעם לו....וההוא שם למעלה אולי רוצה אותם קרוב אליו ואני צריכה להבין זאת. קטונתי.

     

    השמיים בוכים . גשם זלעפות ניתך ארצה ורוחץ עדויות של חיים. מנביט חדשים.

    רעמים מתגלגלים בין העננים וחושך חושך כאן בהרים. 

    מחר בערב כולם ישירו ויבואו לגרשו. סורה חושך הלאה שחור, סורה מפני האור!

     

     

    ביום זה יכולה להזדהות עם מילותיו של משורר יווני שאני אוהבת, קונסטנדינוס קוואפיס:

     

     

    נרות

     

    ימינו שיבואו עומדים לפנינו

    כמו שורה של נרות דולקים-

    זהובים, חמים, נרות חיוניים.

     

    ימינו שעברו משאירים מאחורינו

    שורה עגומה של נרות כבויים.

     

    הקרובים ביותר עודם עשנים,

    נרות קרים,ממוסמסים, כפופים.

     

    איני רוצה להביט בהם, צורתם מעציבה אותי

    מעציב אותי גם זכר אורם הראשוני.

    אני מביט קדימה אל נרותי הדולקים.

     

    איני רוצה לפנות אחורה פן אראה ואבהל

    כמה מהר מתארכת השורה האפלה.

    כמה מהר מתרבים הנרות הכבויים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/12/12 07:21:
      דניאל תודה רבה לך, הזכרון לתמיד...
        9/12/12 00:50:

      נר זכרון שדולק תמיד..

      והנר הזה לא ייכבה!!

      ''

        8/12/12 23:01:
      תודה לכן איריס ומרוה...
      כל כך עצוב ונוגע :-( שלא תדעי עוד צער
        8/12/12 21:20:
      אותם אורות אותם נרות ולך הם מסמלים עצב.
        8/12/12 21:09:
      עצוב ומצער מורנינג ואחאב ...תודה צ"ה חיבוק בחזרה!
        8/12/12 20:23:

      חיבוק חגית... מרגש ונוגע

        8/12/12 18:52:
      נרות מתים ונשמות ...עצוב.
        8/12/12 11:01:
      מצער.
        8/12/12 10:07:
      חיבוק גדול ממני שולי ,עופר, יורם , עכשיו אתה ו"סלבדור"ולאחרים שקראו. כרגע חשה שכולנו מתהלכים כמו פנסים קטנטנים בשדה של נרות ומוצאים לנו את דרכנו בין הכבים ללוהבים עדיין...תודה לכם!
        8/12/12 08:44:
      ליבי ליבי על אובדן יקירים,איך בשנייה מעגל שלם של חיים דומם ,אך זכרונם עימנו לעד בכל מילה ,מקום ,שיחה ,עולים וצפים לנגד עיננו,אתמול אחי ז"ל היה נוכח איתי בחדר וגעגועים עזים אחזו בי ופרצתי בבכי קורע ,זו המהות להיות בן אנוש או חיית בר,תנחומיי ליעל,ןשלא נדע עוד צער
        8/12/12 08:36:
      אהבתי את האופטימי בתוך העצב. נביט קדימה !
        8/12/12 01:23:
      ואחזור לככב.
        8/12/12 01:22:
      * מאוד כואב לאבד, ובייחוד בחג האורות... אהבתי את האופטימיות בשיר- להסתכל קדימה אל הנרות הדולקים... ולא אחורה אל הנרות הכבים.
        8/12/12 00:59:
      עצוב ובכ"ז, נר הנשמה לא יכבה לעולם.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      HagitFriedlander
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין