כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    אור לאוֹרִיָה

    53 תגובות   יום שבת, 8/12/12, 02:24

    בספטמבר 2011 לקראת ראש השנה תשע"ב, נקרתה בדרכי בטיילת  - אוֹרִיָה.

    שוחחנו כמה דקות.

     

    אור-יה - איזה שם אירוני לאשה, שלא היה לה עם מי לדבר, כך התוודתה בפניי. כתבתי עליה אז.

    הוודוי שלה העכיר את שלוותי וגרם לי לאחל לעצמי ולחבריי שנה, שבה יהיה לנו אֶל מי לדבר, עִם מי לדבר, עַל מה לדבר, לְמה לדבר, אֶת מה לדבר, ובְעַד מה לדבר.

     

    תוך כדי אחולים  עלה על דעתי,  שכמעט כל מלות היחס בעברית  חוברות לשרש ד.ב.ר., שלא לדבר על דְּבָרִים, דִבּורִים ודִבְּרוֹת,  שהיוו את ראשיתו של המוסר היהודי והמערבי.

    הנה הלינק לרשימה "לדבר" מאז

    http://cafe.themarker.com/post/2360857

     

    העכיר את שלוותי, אמרתי. נכון.

    אבל כמו שקורה עם עוכרי שלווה אחרים , החיים בשלהם,  דבר גורר דבר,  מקרה מתחלף באחר,  שמחה ממירה עצב, עצב מאפיל על שמחה, דבור נגרר אחרי רעהו וכך, איך שהוא, אנחנו נסחפים  בנהר החיים, כשנהר הלתה מזנב בנו ובחיים, ומטביע  במֵי השכחה פעם רגעי עצב ופעמים אחרות שמחה. וטוב שכך.

     

    אף שאני ממשיכה לצעוד בטיילת,  את אוריה לא  פגשתי עוד.

    ואלו פגשתי בה, האם הייתי מזהה את פניה.

     

    בספר "אתיקה והאינסופי", שיחות של עמנואל לוינס עם פיליפ נמו, (הוצאת מאגנס),

    השאלה הראשונה שנמו שואל את לוינס היא:

    כיצד מתחילים לחשוב?

    "המחשבה מתחילה מן הסתם בזעזועים..." עונה לוינס ומוסיף, "זעזועים וגישושים, שאפילו אין יודעים לתת להם בטוי מילולי., פרידה, מראה אלים...".

     

    לפני מספר ימים הכרחתי את עצמי לצאת לצעדה למרות ובגלל יום עמוס של ישיבה שחכה לי והלחיץ אותי לא מעט.

     

    בסוף המסלול, לפני שפניתי לשביל המוביל אותי הביתה, שמעתי מאחורי,

     

    "הלו, אָת מדברת עברית?!"

     

    זיהיתי את פניו של איש צנום ונמוך, שלא אחת הצטלב מבטי במבטו, כשחלפנו זה על פני זו בשבילים.

    מה הוא רוצה ממני. משהו לא הסתדר לי. האיש צעק. קולו היה  נרגש,  כמעט הסטרי. לא התאים לאיש המופנם והבודד, שנצטייר בי מחלופי המבט.

     

    "אני מטלפנתי למגן דוד אדום, אבל יותר טוב, אָתְּ, בעברית", אמר והוביל אותי.

    עדיין לא הבנתי, מה הוא רוצה ממני.

    פתאום נפל מבטי  על ערמת אדם.

    אשה.

    אשה שכבה על אבני השביל ללא ניע, האמת, בפוזה יפה למדי.

    מיד נדבקתי בהסטריה של האיש השתקן , טלפנתי ל-101 וניסיתי כמיטב יכולתי לתאר  במדויק את מיקומו של השביל.

     

    "מה שם הרחוב, גברת?" , שאלה המוקדנית.

    "אין פה רחוב, זאת טיילת, טיילת כך וכך, פינה זו וזו, משמאל לחניה, בירידה אל צור בכאר, אחרי המזרקה, סמוך לחפירה של מערות החשמונאים, בחורשת האורנים..." ניסיתי לתת סימנים, בלי לאבד את עשתונותי.

    "מה שם הרחוב?" שנתה המוקדנית.

    "תשמעי, אין פה רחוב, זה לא רחוב, עד שאמצא שם לרחוב, האשה תמות", צרחתי.

    אחרי דין ודברים נדברנו שאצא לכביש הקרוב, שם אחכה לאמבולנס ומשם אוביל את הנהג לאשה שעל השביל.

     

    ציפיתי לאמבולנס לבן, והנה צהוב, לא זכור לי שראיתי קודם שכמותו. לבן, צהוב, מה זה משנה, במה אני מתעסקת עכשיו. נופפתי בידיים, שיבחין בי הנהג, ומהר ככל האפשר.

     

    הפראמדיקים רצו בעקבותיי.

    תנוחתה של האשה לא השתנתה. עיניה היו עצומות. פניה שלוים, רגל אחת פשוטה, האחרת כפופה, יד אחת מורמת, השניה צמודה לצד גופה. כמעט פוזה, הבזיק בי שוב, ומיד נתביישתי, איזה מח יש לי, למה דווקא זה עולה על דעתי.

    עוברי אורח התקהלו סביב הנופלת.

     

     

    "אָת שומעת אותי, תפתחי את העיניים, את שומעת אותי,"  נסה הפארמדיק לדבר אליה. פארמדיק אחר בדק את הלב, את הדופק, את לחץ הדם.

    "אולי היא לא מבינה עברית", זרקתי.

    "אָת מכירה אותה?"  עט עלי הפארמדיק.

    אני לא מכירה אותה, אבל אולי מישהו יכול לנסות, אולי ברוסית, הצעתי.

    מישהי מהמתקהלים אמרה, שהיא מההוסטל.

    "תיירת?" שאל הפארמדיק

    "לא, היא גרה בהוסטל" העידה אחרת.

    הוסטל, חזרתי בלבי, לא, לא יכול להיות,  הייתי מזהה את פניה.

    "היא בסדר?" שאלתי.

    "בסדר,"  אמר הפארמדיק, מנסה להרגיע, "מישהו מכיר אותה?" חזר על שאלתו.

    "כן אני מכירה אותה", ענתה הראשונה, "היא שכנה שלי בהוסטל, השם שלה אוֹרִיָה".

     אוריה, חזרתי ואמרתי בליבי,  אוריה

    "היא בסדר?" חזרתי ושאלתי את הפארמדיק

    "אני חושב שכן, אני חושב שזה נפשי, אולי מתח." ענה.

     

    בטח לא מצאה מאז מישהו לדבר אתה, חשבתי, כשאני מתרחקת מהשביל, אור, אלוהים,  אַמת את שמה, עכשיו תן. תן אור לאוריה.

      

    "הו אחיי בני התמותה," אני נזכרת בשם ספרו הקטן  של אלבר כהן, הו אחיי בני התמותה, (ההפצעה, כדברי יאן פטוצ'קה, ההתקרבות לסופי, היא שמאפשרת לנו לגלות אנושיות.), חג אורות שמח!

     

    ''

    בתצלום למעלה: חנוכיה, עיצוב: יעקב גרינוורצל 

     

    למטה: הדלקת חנוכיה בידי רובוט ובעזרת  תלמידי הטכניון


    http://www.cbsnews.com/8301-504784_162-57556874-10391705/awesome-rube-goldb erg-machine-makes-robot-light-hanukkah-menorah/

    דרג את התוכן:

      תגובות (53)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/12/12 15:27:

      צטט: תמר קפואנו 2012-12-08 10:46:36

      אורות נפלאים שזרת כאן :)

      צריך בחנוכה, לא? תודה רבה

       

        15/12/12 15:25:

      צטט: Eschilly 2012-12-15 13:13:08

      תודה באבא

      תודהרבה לך, הרבה זמן לא ראיתיך במקומותי

       

        15/12/12 13:13:
      תודה באבא
        14/12/12 00:19:

      צטט: קביאר 2012-12-13 23:47:24

      הפכת לי את הבטן שהרי כל כך מעט צריך לעשות כדי לשמח משהו, לתת לו תחושה שהוא חי ומשמעותי. ועד שאין לנו עם מי לדבר אנחנו לא מבינים כמה זה חשוב וכמה זה לא מובן מאליו אני באמת מקווה שהיא בסדר

      כן, זה נכון. גם אני מקווה שהיא בסדר . חג שמח

        13/12/12 23:47:
      הפכת לי את הבטן שהרי כל כך מעט צריך לעשות כדי לשמח משהו, לתת לו תחושה שהוא חי ומשמעותי. ועד שאין לנו עם מי לדבר אנחנו לא מבינים כמה זה חשוב וכמה זה לא מובן מאליו אני באמת מקווה שהיא בסדר
        13/12/12 07:30:

      צטט: דליהו 2012-12-12 23:19:12

      המחשבה מתחילה מזעזועים....מעניין. הטיילת שלך מעניינת כל הזמן קורים שם דברים. צוחקת:} ראיתי אתמול את הסרט פריחת הדובדבן ראיתי בעבר הרחוק אבל עכשיו הרגיש חזק. על יחסים הורים ילדים זוגיות יצירה אומנות וחיים אם יצא לך תיראי. מעניין והזכיר לי. בענין הלדבר אני כשלעצמי מדברת גם כשאין עם מי לדבר.צוחקת:}

      כן הטיילת שלי שווה! את פריחת הדובדבן ראיתי לפני כמה שנים, תודה על ההמלצה, וחוץ מזה הפטנט של לדבר עם עצמך, - מצוין, בתנאי שתה מבין את השפה!לשון בחוץ

      שיהיה רק טוב

       

        12/12/12 23:19:
      המחשבה מתחילה מזעזועים....מעניין. הטיילת שלך מעניינת כל הזמן קורים שם דברים. צוחקת:} ראיתי אתמול את הסרט פריחת הדובדבן ראיתי בעבר הרחוק אבל עכשיו הרגיש חזק. על יחסים הורים ילדים זוגיות יצירה אומנות וחיים אם יצא לך תיראי. מעניין והזכיר לי. בענין הלדבר אני כשלעצמי מדברת גם כשאין עם מי לדבר.צוחקת:}
        9/12/12 20:59:

      צטט: נועהר 2012-12-09 19:31:24

      לפעמים זאת הדרך של אנשים בודדים לקבל קצת חום אנושי..

      כן, זה נכון, אני מסכימה. חג שמח

       

        9/12/12 20:58:

      צטט: shabat shalom 2012-12-09 17:17:32

      צטט: באבא יאגה 2012-12-08 19:00:38

      צטט: shabat shalom 2012-12-08 15:58:22

      מי שלא מדבר מתמוטט מכובד המילים שנכלאו, או מכובד הזעזועים שלא נבלמו... ולכן, ההוסטל הכי טוב הוא זה המספק דיבור. (כמו הארקה של עמוד החשמל....)

      נכון מאד, אלא שזו רצתה לדבר ולא היתה לה אוזן קשבת. ואפרופו, איפה יש הוסטלים כאלה, תפרסם כתובת!

      חג אור ודבור

       

       בארץ שבה בני האדם הם הוצאה כספית למישהו לא מחפשים הוסטלים "מדברים".

      כן, זאת האמת

       

        9/12/12 20:57:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2012-12-09 13:15:27

      באמת חג שמח, מלא אור!

      תודה שוש, גם לך

       

        9/12/12 19:31:
      לפעמים זאת הדרך של אנשים בודדים לקבל קצת חום אנושי..
        9/12/12 17:17:

      צטט: באבא יאגה 2012-12-08 19:00:38

      צטט: shabat shalom 2012-12-08 15:58:22

      מי שלא מדבר מתמוטט מכובד המילים שנכלאו, או מכובד הזעזועים שלא נבלמו... ולכן, ההוסטל הכי טוב הוא זה המספק דיבור. (כמו הארקה של עמוד החשמל....)

      נכון מאד, אלא שזו רצתה לדבר ולא היתה לה אוזן קשבת. ואפרופו, איפה יש הוסטלים כאלה, תפרסם כתובת!

      חג אור ודבור

       

       בארץ שבה בני האדם הם הוצאה כספית למישהו לא מחפשים הוסטלים "מדברים".

      באמת חג שמח, מלא אור!
        9/12/12 06:26:

      צטט: ron-coaching 2012-12-09 06:20:53

      חג שמחחח.!

       גם לך, רון, תרון

        9/12/12 06:25:

      צטט: Benj 2012-12-09 00:21:49

      מילים יכולות ללבות את האור.

       

      ללא ספק, אז "באנו חושך לגרש"

        9/12/12 06:24:

      צטט: bonbonyetta 2012-12-08 21:41:00

      * זה נורא כשאין עם מי לדבר

      אכן, צ'כוב הגדול כתב על זה ספור נפלא

       

        9/12/12 06:23:

      צטט: Shimon Rosenberg 2012-12-08 21:37:44

      אופס...משום מה חשבתי שיובן מיהו מולידו של הפתגם... הוא נברא ברגע כתיבת התגובה.קריצה

      אגב, עלי נאמר "איש באי-אמונתו יחיה".

      לצערי לא אוכל להשתתף בכנס. אלא אם הוא יועבר לפריס. 

       

       שמעון,

      אהה, אמנם באחור ואמנם עם הסבר, אבל הבנתי!

      ולענין הכנס, גם אני לא אוכל להשתתף בו, אין לי מושג עדיין אם לצערי או לשמחתי. אני צריכה שיועבר למינכן

      הייה נא באי-אמונתך  ( שהיא אגב גם כן אמונה)  ובטוב!

       

       

      צטט: באבא יאגה 2012-12-08 18:51:22

      צטט: Shimon Rosenberg 2012-12-08 11:12:36

      אלאונורה יקירה. אהבתי את כל מילותיך.

      לצערי אנו נתקלים במקרים כאלה או דומים כמעט בכל יום. 

      ויפה במיוחד גילוי הלב על המחשבות ה"לא יפות" שחלפו במוח השתלטן לנוכח המראה המר. 

      "גיליתי" פתגם עתיק ב"פולנית" לפיו:

      "אל תשאל מה השם עושה לנו, אלא מה אנו עושים עמו" (או - "מה אנו עושים לו", או "בשבילו").

      ואפשר לתרגם את "השם" גם ל"ה-שם". 

      ואז אולי נגלה מי אשם

      (כל הזכויות שמורות לפולני) 

      ראשית,שמעון, תודה על הפתגם. מודה שאינני מכירה אותו, הייתי רוצה לשמוע אותו בפולנית. אם אפשר.

      שנית , אפרופו פולנים, יש כנס של עליית גומולקה ב22 בפברואר 2013, אם מענין אותך, אפשר להרשם בפייסבוק.

      אילונה קוזין מארגנת, אריה גולן ינחה.

      שלישית, כיוון ששוחתי עם אוריה לפני כשנה, נדמה לי שהיא שייכת למשני השם, אלא שלצערי השם החדש והשם לא הועילו לה הרבה, כמדומני.

      רביעית, איש באמונתו יחיה בענין זה ובאחרים.

      חמישית: חג אורות שמח

       

        9/12/12 06:20:
      חג שמחחח.!
        9/12/12 00:21:
      מילים יכולות ללבות את האור.
        8/12/12 21:41:
      * זה נורא כשאין עם מי לדבר
        8/12/12 21:37:

      אופס...משום מה חשבתי שיובן מיהו מולידו של הפתגם... הוא נברא ברגע כתיבת התגובה.קריצה

      אגב, עלי נאמר "איש באי-אמונתו יחיה".

      לצערי לא אוכל להשתתף בכנס. אלא אם הוא יועבר לפריס. 

      צטט: באבא יאגה 2012-12-08 18:51:22

      צטט: Shimon Rosenberg 2012-12-08 11:12:36

      אלאונורה יקירה. אהבתי את כל מילותיך.

      לצערי אנו נתקלים במקרים כאלה או דומים כמעט בכל יום. 

      ויפה במיוחד גילוי הלב על המחשבות ה"לא יפות" שחלפו במוח השתלטן לנוכח המראה המר. 

      "גיליתי" פתגם עתיק ב"פולנית" לפיו:

      "אל תשאל מה השם עושה לנו, אלא מה אנו עושים עמו" (או - "מה אנו עושים לו", או "בשבילו").

      ואפשר לתרגם את "השם" גם ל"ה-שם". 

      ואז אולי נגלה מי אשם

      (כל הזכויות שמורות לפולני) 

      ראשית,שמעון, תודה על הפתגם. מודה שאינני מכירה אותו, הייתי רוצה לשמוע אותו בפולנית. אם אפשר.

      שנית , אפרופו פולנים, יש כנס של עליית גומולקה ב22 בפברואר 2013, אם מענין אותך, אפשר להרשם בפייסבוק.

      אילונה קוזין מארגנת, אריה גולן ינחה.

      שלישית, כיוון ששוחתי עם אוריה לפני כשנה, נדמה לי שהיא שייכת למשני השם, אלא שלצערי השם החדש והשם לא הועילו לה הרבה, כמדומני.

      רביעית, איש באמונתו יחיה בענין זה ובאחרים.

      חמישית: חג אורות שמח

       

        8/12/12 21:26:

      צטט: Gitele 2012-12-08 21:11:46

      באבא, היית שם 'אז' ועכשיו וזה לא במקרה. יש בך משהו שמזמין אנשים לגשת, להיעזר. זה נפלא.
      חג מואר ושמח לך.
      ד.

      תודה רבה על יכולת ההבחנה.

      חג אורים שמח, שהאור יחדד עוד את כשר ההבחנה. 

        8/12/12 21:11:

      באבא, היית שם 'אז' ועכשיו וזה לא במקרה. יש בך משהו שמזמין אנשים לגשת, להיעזר. זה נפלא.
      חג מואר ושמח לך.
      ד.

        8/12/12 19:01:

      צטט: mezra 2012-12-08 18:12:15

      פוסט יפה ומרגש- חג חנוכה שמח

      תודה רבה, עזרה, שמחת אותי

       

        8/12/12 19:00:

      צטט: shabat shalom 2012-12-08 15:58:22

      מי שלא מדבר מתמוטט מכובד המילים שנכלאו, או מכובד הזעזועים שלא נבלמו... ולכן, ההוסטל הכי טוב הוא זה המספק דיבור. (כמו הארקה של עמוד החשמל....)

      נכון מאד, אלא שזו רצתה לדבר ולא היתה לה אוזן קשבת. ואפרופו, איפה יש הוסטלים כאלה, תפרסם כתובת!

      חג אור ודבור

       

        8/12/12 18:58:

      צטט: גילהסטחי 2012-12-08 13:52:57

      בצעדה של חיינו נקרים בדרכינו אנשים שונים, ולכל אחד מהם משמעות סמלית או גלויה. אנו יכולים לדחוק את זיכרון משמעותם, אך ההצטלבויות של חיינו, מעלות את הערך שנשאו עימם.

      כל מלה שכתבת, חתומה בסלע. אכן כך. תודה רבה

       

        8/12/12 18:57:

      צטט: עמי100 2012-12-08 13:18:17

      פוסט יפה ומיוחד....חג שמח לך.

      תודה רבה, עמי וחג שמח גם לך

       

        8/12/12 18:57:

      צטט: Tuli Gilai 2012-12-08 13:11:28

      תודה על פוסט רגיש זה, וחג אורים שמח

      תודה לך על הקריאה וההתיחסות

       

        8/12/12 18:56:

      צטט: כורך דברים 2012-12-08 13:10:57

      שזרת דברים יפים עם שקט מאד דרמטי.

      אוסיף ואכרוך מה שעלה לי בראש.

      האסון של האשה,

      החנוכיה המיוחדת הזו, מעוצבת כשקועה שמגיחה בכיוון למעלה.

      ''

      זו המזרקה של הספינה הטבועה של ברניני ברומא.

      נמצאת למרגלות המדרגות הספרדיות.

      היא שקועה, המזרקה כולה והספינה הקטנה שבמרכזה,

      דולפת מים. היה שם שיטפון לפני שהאפיפיור ביקש שם פונטנה חדשה.

      כשנסוגו מי הנהר טיבר בחזרה מן העיר,

      התגלתה שם ספינה טבועה.

      כמה אנשים טבעו ?

      ''

      .

      כך החנוכיה השוקעת והאשה לחוף הים מזכירים לי את הספינה הקטנה שעדיין טובעת,

      זיכרון למה שהיה.

       

      תודה רבה על הכריכות והכריכים שלך, כשמך כן עתה, כורך יפה מין בשבמינו ומין בשאינו מינו - ותמיד אני משתאה מול מלאכת הכריכה היפה שלך.

      חג כריכות שמח.

        8/12/12 18:51:

      צטט: Shimon Rosenberg 2012-12-08 11:12:36

      אלאונורה יקירה. אהבתי את כל מילותיך.

      לצערי אנו נתקלים במקרים כאלה או דומים כמעט בכל יום. 

      ויפה במיוחד גילוי הלב על המחשבות ה"לא יפות" שחלפו במוח השתלטן לנוכח המראה המר. 

       

      לגופו של שם:

      "גיליתי" פתגם עתיק ב"פולנית" לפיו:

      "אל תשאל מה השם עושה לנו, אלא מה אנו עושים עמו" (או - "מה אנו עושים לו", או "בשבילו").

      ואפשר לתרגם את "השם" גם ל"ה-שם". 

      ואז אולי נגלה מי אשם

      (כל הזכויות שמורות לפולני) 

      או כמו שאמר שייקספיר באמצעות קסיוס: האשמה ברוטוס יקירי אינה בכוכבים אלא בנו.

      וזה מזכיר לי שרבנים מסוימים, לא בכל העדות, מציעים לבעלי צרה להחליף את שמם, כסגולה לצרות, בדרך כלל לשם בעל משמעות יהוֹוִית וסגולות מרפא. 

      יעיל במיוחד לנשים שלא מצליחות להינשא ו/או ללדת ילדים. 

      בהקשר זה חביבים עלי גם נומרולוגים העושים שָמות משמותינו. 

      (בהנחה שדברי נשמעים...)

       

      לסיכום - איני מאלה שסבורים שיש לייחס חשיבות, משמעות, קדושה (או אפילו סימבוליות) לשם פרטי, קולקטיבי, או אלוקי. ולא תולה בהם את גורלנו.

      לעתים יש התאמה בין שמנו לגורל ולעיתים לא. עניין מקרי. כך, אני מכיר כמה אנשים ששמם לאון (כולל אחי) ולא כולם "אריות". וכמה נשים בשם נעמה או נעמי, חלקן נעימות וחלקן לא, או לאה - ורק מיעוטן יגעות. 

      ראשית,שמעון, תודה על הפתגם. מודה שאינני מכירה אותו, הייתי רוצה לשמוע אותו בפולנית. אם אפשר.

      שנית , אפרופו פולנים, יש כנס של עליית גומולקה ב22 בפברואר 2013, אם מענין אותך, אפשר להרשם בפייסבוק.

      אילונה קוזין מארגנת, אריה גולן ינחה.

      שלישית, כיוון ששוחתי עם אוריה לפני כשנה, נדמה לי שהיא שייכת למשני השם, אלא שלצערי השם החדש והשם לא הועילו לה הרבה, כמדומני.

      רביעית, איש באמונתו יחיה בענין זה ובאחרים.

      חמישית: חג אורות שמח

       

        8/12/12 18:44:

      צטט: תמר קפואנו 2012-12-08 10:46:36

      אורות נפלאים שזרת כאן :)

      תודה לך, תמר, חברה חדשה

       

        8/12/12 18:42:

      צטט: KLGERY סוכן נדל 2012-12-08 08:35:13

      אור לאור-יה חג אורים שמח לכל עם ישראל מלא אור

      תודה רבה ואור גם לך, ידיד 

        8/12/12 18:42:

      צטט: דוד בובטס 2012-12-08 08:29:42

      אמבולנס לבן ,צהוב ,כך או כך וכך ,משתאים מול השפע ומנסים ללכדו...תודה באבא יאגה. עיצוב המנורה מדליק גם כן

       כן, השפע אין סופי וכל עוד אנחנו חיים... אגב, מעצב החנוכיה הוא אחי,

        8/12/12 18:40:

      צטט: זירעונית קוסמית 2012-12-08 06:57:53

      אמן תן אור לאוריה,, תודה לשיתוף,,,חג אורים שמח לכולםםםם:)) שבת שלום:))

      כן יהי רצון. וחג אורים שמח     גם לך, דבי

       

        8/12/12 18:39:

      צטט: esther K 2012-12-08 06:40:56

      מקווה שאוריה מרגישה יותר טוב..חג חנוכה שמח

      מקווה גם כן, לצערי, אין לי מושג 

        8/12/12 18:38:

      צטט: הלנה היפה 2012-12-08 06:19:26

      אלאונורה יקירתי, "... לכל איש יש שם שנתן לו..." זלדה ידעה לדייק יפה כל כך. ואוריה שלך, הצל של כולנו ניתן לה שםכה חזק וכמה מעט אור יש לה ובכל זאת כמו רמזור היא מכוונת את תנועת המחשבות. חג אורים שמייייייייח יקירתי

        "זאת כמו רמזור היא מכוונת את תנועת המחשבות." - יפה כתבת, לאה, ונכון.

        8/12/12 18:36:

      צטט: אסתר רבקה 2012-12-08 05:48:02

      עצוב סיפורך

      נכון, חברתי

       

        8/12/12 18:35:

      צטט: טלי פרי 2012-12-08 05:31:35

      על זה נאמר:"המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו" חג חנוכה מואר טלי*

       תודה רבה, טלי וחג שמח גם לך

        8/12/12 18:12:
      פוסט יפה ומרגש- חג חנוכה שמח
        8/12/12 15:58:
      מי שלא מדבר מתמוטט מכובד המילים שנכלאו, או מכובד הזעזועים שלא נבלמו... ולכן, ההוסטל הכי טוב הוא זה המספק דיבור. (כמו הארקה של עמוד החשמל....)
        8/12/12 13:52:
      בצעדה של חיינו נקרים בדרכינו אנשים שונים, ולכל אחד מהם משמעות סמלית או גלויה. אנו יכולים לדחוק את זיכרון משמעותם, אך ההצטלבויות של חיינו, מעלות את הערך שנשאו עימם.
        8/12/12 13:18:
      פוסט יפה ומיוחד....חג שמח לך.
        8/12/12 13:11:
      תודה על פוסט רגיש זה, וחג אורים שמח
        8/12/12 13:10:

      שזרת דברים יפים עם שקט מאד דרמטי.

      אוסיף ואכרוך מה שעלה לי בראש.

      האסון של האשה,

      החנוכיה המיוחדת הזו, מעוצבת כשקועה שמגיחה בכיוון למעלה.

      ''

      זו המזרקה של הספינה הטבועה של ברניני ברומא.

      נמצאת למרגלות המדרגות הספרדיות.

      היא שקועה, המזרקה כולה והספינה הקטנה שבמרכזה,

      דולפת מים. היה שם שיטפון לפני שהאפיפיור ביקש שם פונטנה חדשה.

      כשנסוגו מי הנהר טיבר בחזרה מן העיר,

      התגלתה שם ספינה טבועה.

      כמה אנשים טבעו ?

      ''

      .

      כך החנוכיה השוקעת והאשה לחוף הים מזכירים לי את הספינה הקטנה שעדיין טובעת,

      זיכרון למה שהיה.

        8/12/12 11:12:

      אלאונורה יקירה. אהבתי את כל מילותיך.

      לצערי אנו נתקלים במקרים כאלה או דומים כמעט בכל יום. 

      ויפה במיוחד גילוי הלב על המחשבות ה"לא יפות" שחלפו במוח השתלטן לנוכח המראה המר. 

       

      לגופו של שם:

      "גיליתי" פתגם עתיק ב"פולנית" לפיו:

      "אל תשאל מה השם עושה לנו, אלא מה אנו עושים עמו" (או - "מה אנו עושים לו", או "בשבילו").

      ואפשר לתרגם את "השם" גם ל"ה-שם". 

      ואז אולי נגלה מי אשם

      (כל הזכויות שמורות לפולני) 

      או כמו שאמר שייקספיר באמצעות קסיוס: האשמה ברוטוס יקירי אינה בכוכבים אלא בנו.

      וזה מזכיר לי שרבנים מסוימים, לא בכל העדות, מציעים לבעלי צרה להחליף את שמם, כסגולה לצרות, בדרך כלל לשם בעל משמעות יהוֹוִית וסגולות מרפא. 

      יעיל במיוחד לנשים שלא מצליחות להינשא ו/או ללדת ילדים. 

      בהקשר זה חביבים עלי גם נומרולוגים העושים שָמות משמותינו. 

      (בהנחה שדברי נשמעים...)

       

      לסיכום - איני מאלה שסבורים שיש לייחס חשיבות, משמעות, קדושה (או אפילו סימבוליות) לשם פרטי, קולקטיבי, או אלוקי. ולא תולה בהם את גורלנו.

      לעתים יש התאמה בין שמנו לגורל ולעיתים לא. עניין מקרי. כך, אני מכיר כמה אנשים ששמם לאון (כולל אחי) ולא כולם "אריות". וכמה נשים בשם נעמה או נעמי, חלקן נעימות וחלקן לא, או לאה - ורק מיעוטן יגעות. 

        8/12/12 10:46:
      אורות נפלאים שזרת כאן :)
        8/12/12 08:35:
      אור לאור-יה חג אורים שמח לכל עם ישראל מלא אור
        8/12/12 08:29:
      אמבולנס לבן ,צהוב ,כך או כך וכך ,משתאים מול השפע ומנסים ללכדו...תודה באבא יאגה. עיצוב המנורה מדליק גם כן
      אמן תן אור לאוריה,, תודה לשיתוף,,,חג אורים שמח לכולםםםם:)) שבת שלום:))
        8/12/12 06:40:
      מקווה שאוריה מרגישה יותר טוב..חג חנוכה שמח
        8/12/12 06:19:
      אלאונורה יקירתי, "... לכל איש יש שם שנתן לו..." זלדה ידעה לדייק יפה כל כך. ואוריה שלך, הצל של כולנו ניתן לה שםכה חזק וכמה מעט אור יש לה ובכל זאת כמו רמזור היא מכוונת את תנועת המחשבות. חג אורים שמייייייייח יקירתי
        8/12/12 05:48:
      עצוב סיפורך
        8/12/12 05:31:
      על זה נאמר:"המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו" חג חנוכה מואר טלי*

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין