הייתי צריכה לקבוע אליו תור חצי שנה מראש. הגעתי חמש דקות לפני הזמן וישבתי בחדר ההמתנה. השלט שעל הדלת הסגורה ציין: דר' אלימלך דן, מומחה לכאבי פאנטום. קולות עמומים נשמעו מתוך החדר, אבל לא הייתי צריכה לחכות הרבה, הפציינט שלפני יצא, והדוקטור שעמד בדלת הזמין אותי להיכנס.

"כן, גבירתי, איפה כואב לך?" שאל תוך שהוא מתרווח על כסאו.

"זה כואב כאן," הצבעתי על נקודה באוויר מול בית החזה.

"אבל אין שם כלום,"

"בדיוק. אין שם כלום. ובכל זאת זה כואב. במיוחד בלילה. ואז הכאב מתפשט על כל הצד של המיטה לידי."

"קרה משהו לפני שהתחלת לסבול מכאבים?"

"היה לי שם חיתוך, חד וחלק. זאת לא היתה האמפוטציה הראשונה שלי, גם לא הכי כואבת. בגלל זה מוזר לי שיש לי שם כאבי פאנטום."

"זה באמת מקרה מיוחד. מעניין. אולי אני אכתוב על זה לירחון הרפואי. תתפשטי בבקשה."

עשיתי כדבריו ועליתי על שולחן הבדיקה. הדוקטור החל להקיש על כל חלקי גופי בזה אחר זה כשהוא שואל אם אני מרגישה כאב. לא הרגשתי דבר.

"כואב לי רק מסביב," הודעתי לו, "רק מסביב."

"או. קיי, את יכולה להתלבש. הדבר היחיד שיש לי להציע, שאולי יכול לעזור לך הוא..." הדוקטור השתעל לתוך אגרופו. "טוב, זהו לא טיפול אורתודוקסי. אבל המקרה שלך מאוד מסקרן אותי. לצורך המחקר, חשוב לפעמים ללכת לכיוון נסיוני. מה דעתך שאבוא לישון איתך בלילה?"

"מממ... אף פעם לא ישנתי עם רופא."

"ידוע שזה מאוד מרגיע. כלומר, ייתכן שזה גם משכך כאבים."

 התלבשתי בתנועות איטיות אבל חשבתי במהירות. אמרתי לו: "אני צריכה לשקול את זה. יש לי כבוד למדע, אבל אני לא בטוחה שאני רוצה להיות שפן נסיונות." 

עכשיו אני מתלבטת. אולי כדאי שאלך לקבל דעה שנייה?