כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    דברים שרציתי לאמר לָך

    על מה שקורה מסביב

    תגובות (8)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      23/3/14 13:07:
    לעיתים שתעקה מביעה הכל, קראתי התרגשתי ולא אוסיף מילה, כי כל הוספה תגרע והשתיקה חזקה כאן היא מכול. אבל לברך תמיד זה טוב, שאור הנרות יעטוף את בנך באור יקרות, וישמשו לו כאור גם בימי מחשך. ודבר אחד בטוחני, ההשקעה שהשקעת בבנך, הינה דרך בטוחה וסלולה לנחת.
      21/12/12 18:59:

    ז'ני יקרה - חיפשתי במיוחד בשבילך:


    http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/baruh-2.htm

     

    וגם:  לפי המסורת, אביו של בר המצווה מברך ואומר "ברוך שפטרני מעונשו של זה" בסיום טקס העלייה לתורה של בנו בבית הכנסת. מסורת זו מבוססת על מדרש אגדה וזו לשונו: "צריך אדם להיטפל (=לטפל) בבנו עד י"ג (=13) שנה. מכאן ואילך צריך שיאמר: "ברוך שפטרני מעונשו של זה".  הפירוש המקובל למנהג זה: עד גיל שלוש עשרה - הילד נחשב לקטן ואינו בר עונשין: האחריות לחינוכו והעונש על כישלון חינוכו - חלים על האב. אך כאשר הבן מגיע לגיל בר מצווה - הוא מקבל אחריות על מעשיו ומתחייב בעצמו בקיום מצוות, ואילו אביו נפטר מן האחריות לבנו, ומן העונש על מעשי בנו. עדות ראשונה למנהג זה - במסורת אשכנז מן המאה ה-11: תלמידו של רבנו גרשום מאור הגולה מוורמס (וורמיזה) אמר בטקס העלייה לתורה של בנו בר המצווה את הברכה "אשר פדאני מעונשו של זה."  נראה שמנהג זה היה מקובל באשכנז בעקבות מדרש האגדה, שהיה מסורת ארץ ישראלית שלא נזכרה בתלמוד הבבלי ולפיכך לא הייתה ידועה ליהודי בבל או ספרד. לפי מנהג קהילות מרוקו, אומר האב ברכה זו כאשר הבן מניחתפילין בפעם הראשונה. עד לימינו לא נהגו לומר ברכה זו על בנות שהגיעו למצוות, אבל פוסקים ספרדים בני זמננו קבעו כי יש לומר אותה גם על בת שהגיעה למצוות.  

     

    מסתבר  שבבית הכנסת הרפורמי מצאו לנכון לעדן גם את הניסוח הזה (אפשר להבין למה....)

      14/12/12 18:22:
    מזל טוב חג אורים שמייח והרבה נחת:)
      9/12/12 12:40:
    מזל טוב לרן. שיזכה לאושר ושמחה. שיהיה לכם חג חנוכה מלא באור ושמחה.
      9/12/12 08:19:
    פליטת פה? לא אמור להיות "מעולו של זה"? הרב הבסיר לנו שלא לעול לגדל את הילד מדובר אלא העול להביא אותו למצוות. רציונאליזציה שכבר יותר מתקבלת על הדעת. הרבה מזל טוב לרן
      9/12/12 07:12:
    רונית - תודה על השיתוף מזלטובים הרבה חג אורים שמח
      8/12/12 23:20:
    מזל טוב!!! נחת ורוב שמחות!!!
      8/12/12 20:56:

     אני מקווה להוסיף השבוע, תמונה עם תפילין מהכותל קריצה . חנוכה שמח!

    0

    שתזכה למצוות

    8 תגובות   יום שבת, 8/12/12, 20:54

     

    ''

     

     

     

    עליה לתורה בשבת, נר ראשון של חנוכה, בית הכנסת הספרדי בכפר הדר. 


    הגענו עם הרכב עד לחניון הסמוך לבית הכנסת. בית הכנסת הקטן היה עמוס מתפללים ובני משפחה שהגיעו לחגוג שלוש שמחות – שבת חתן, תינוק שנולד, ובר המצווה שלנו. רן שלח מבטים לעבר עזרת הנשים, ושמח לראות אותנו וחייך כשנעמי וסיון נופפו לעברו בהתרגשות. הוא נראה דואג, ורק חברו הטוב מהמושבה הרחוקה, שהגיע כמה דקות אחרינו, הצליח להעלות חיוך על פניו.

     

    צהלות השמחה וההמולה שהקימו בני המשפחות שהתקבצו בעזרת הנשים הקטנה, גרמו לחזן להפסיק את התפילה ולנזוף בקהל (החילוני) – "זהו בית כנסת אורתודוקסי, ואנחנו מנסים לקרוא בתורה, אתם מתבקשים לא להפריע !"  מה לעשות נשים - דעתן קלה...

     

    הברכות התארכו והחזן בירך את החתן והכלה ואת החמות (האמא של הכלה....) בסה"כ ניכר היה שהקהל הקבוע שמח על האורחים שגדשו את בית הכנסת. החזן חזר ובירך את כל מי שעלה לתורה  - "אנחנו מקווים שתמשיך להתפלל פה"...

     

    סוף סוף הגיע תורו של בר המצווה. הפרשה – פרשת יוסף שאחיו מכרו אותו לישמעאלים. ראובן האח אשר דאג ליעקב אביו הזקן, ביקש להשיבו, הגיע אל הבור אליו הושלך אחיו, ומצא שם את כותנת הפסים מוכתמת בדם.  הוא מבין כי יהיה עליו לבשר לאביו כי "טרוף טורף יוסף", ואומר לאחיו "אנה אני בא".  

     

    רן עטוף בטלית, קרא יפה, בקול רם וצלול עם הטעמה מדוייקת. אחר כך כשהחמאתי לו, הוא התלונן "אני לא רציתי בכלל לעלות לתורה... כולם עושים את זה, עשיתי את זה רק בגלל שאני לא רוצה להיות שונה". סיפרתי לו שכשנולד, אמא שלו (ז"ל) ואני נמלטנו מהחדר, כשהמוהל הכניס אותו בבריתו של אברהם אבינו בזרועות הסנדק (אחי) – "למה את מסכימה שיעשו לו את זה?" שאלתי אותה, ואחותי אמרה – אני לא רוצה שיהיה שונה מכל הילדים. (התגובה של רן היתה כצפוי – "כבר סיפרת לי את זה").

     

    בחוץ ניתך גשם זלעפות, ובפנים הוטחו סוכריות בחתני השמחה. החתן לעתיד וגם רני השתמשו בטלית כבמגן מפני מטר הסוכריות...  גם סבא קשיש שעלה לתורה לברך את נכדו זכה למטח והחזן ביקש עליו רחמים... בורא עולם הוריד גשם, ואני הזלתי דמעות. אבא של רן אמר "ברוך שפטרני מעונשו של זה", ואני מלמלתי "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

     

     

    בערב הדלקנו נר ראשון של חנוכה, ושרנו "על הניסים ועל הנפלאות"  ובירכנו שוב "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

     

    ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


    ''

     

    הביקור בכותל, נר שישי של חנוכה.  חג אורים שמח! 

    דרג את התוכן: