את צורחת מהחדר השני, בחלומי אני נער מרדן מאוד, אין לי הרבה ברירות מקללת, לך לגיהינום ברגל, בוכה אין לי הרבה ברירות.
גאוותך תחובה בפי, את עדינה ומנומסת את יפה מדי בשבילי, זה השריר שאת תוחבת לפי, מובלעת הגרב אין השפלה רבה מלדמיין אותך.
שמש תזרח ותשקע, אין לי הרבה ברירות אני זוחל לגיהינום עקב, בצד אגודל את יודעת להיות שקטה ולקלל, מקללת אותי שלא אשכח, תדבק לשוני לחכי, היא צורחת מהחדר השני.
גיא בן עשן, כלום תעלה בחיקך זיכרון אנוס, נשיכות אדנות בתככי ארשת פנים קשה, אני עוד חי למרבה ההפתעה, רק כשזיכרונך מכה בי שוב.
שמש תזרח ותשקע, אין לי הרבה ברירות אני מוביל את מלכתי איתי, מגיש לה לשון דבוקה, דמעות לילה ודמיון מביש. אם אשכחך אדע נחת, אבלע מוות, למרבה ההפתעה אני עוד חי. |