כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מאמינה באמנות

    אמנות רב תחומית מזוויות מגוונות

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    אז והיום / דרורית סן

    0 תגובות   יום ראשון, 9/12/12, 12:45

    האם מודל הממלכה החשמונאית משמש כדגם נכסף - יעד להשגה?

    בתודעה הלאומית נחרטו סיפורי הגבורה

    של ההצלחה המדינית-צבאית משולבת בנצחון דתי-לאומי

    באמצעות תפילות מיוחדות כמו: 'על הנסים והנפלאות'

    והלל מלא - כאידאל נשגב.

    בהשוואה מעמיקה בין היום לאז אולי נגלה כמה הפתעות

    נעימות ופחות נעימות. חכמינו ידעו היטב

    שהמצב הרוחני והמדיני בתקופת החשמונאים

    היה רחוק מלהיות מושלם,

    ובכל זאת אנו חוגגים את חנוכה

    ומודים בהלל ו'על הנסים והנפלאות'.

     

    ''

     

     

    שילוב התורה במדינה היהודית עצמאית בתקופה החשמונאית

    ידע המון עליות ומורדות.

    בתקופות שלטונם של הדור הראשון, האחים בני מתתיהו,

    עדיין תפסה התורה והלאומיות העצמאית היהודית מקום מרכזי.

    הם הבינו את חשיבות האירועים לגיבוש לאומי

    ולכן קבעו את מצוות החנוכה

    אנו עד היום משבחים אותם בתפילותינו על כך.

     

    אך, מותר גם לעביר בקורת בונה  ולחלק על דרכם ושיטות עבודתם הדיפלומטית.

    לדעת הרמב"ן ורבים אחרים - חטאו החשמונאים

    בעצם לקיחת השלטון בידם ככוהנים כי אסור לערב מלכות וכהונה,

    וכן טוענים שמעד יהודה המכבי בהליכתו לכרות ברית מדינית עם מדינת האויב.

     

    בתקופות אח"כ השילוב בין הרוחניות וחומריות הפך ליותר ויותר בעייתי.

    אפילו יוחנן כהן גדול שתיקן תקנות חשובות (מעשר שני) נעשה צדוקי בסוף ימיו (ברכות כט, א).

    ינאי המלך נהג בתחילה כצדוקי ואף התנכל לחכמים. 

    רק בזכות אשתו החכמה שלומציון המלכה - השתפרו היחסים.

     

    המלכים האחרונים של ימי המלוכה החשמונאית הזמינו את השליט האזורי

    וקנו בכסף את הכהונה הגדולה.

    כך שאפילו החלק המהותי של הקודש לא היה תמיד בידיים המתאימות בתקופה זו.

    לפעמים חשדו בכהן הגדול שהוא צדוקי ולכן השביעוהו שיקיים ההלכה (מסכת יומא)

    או שהחליפוהו מיד לאחר מינויו.

     

    היבט חברתי - הרבה פילוגים וכתות היו בתקופה:

    מתייוונים, צדוקים ובייתוסים, וכתות ים המלח.

    כל אלה פרשו מדרך המלך של הקבוצה השלטת שנקראה 'הפרושים'.

     

    רצף העצמאות המדינה בתקופה זו הסתכם רק בכמה עשרות שנים.

    אפילו בימי בני מתתיהו, היו שנים שבהן הם שלטו בצל השלטון היווני.

    ואח"כ היו תקופת חסות הדרגתית תחת השלטון הרומי.

    לפנינו  מצב בהחלט לא מושלם של שילוב תורה במדינה יהודית.

     

    אף על פי כן, רואה הרמב"ם בתקופה זו סיבה לאמירת ההלל בחנוכה.

    וכך כותב הרמב"ם:

    בבית שני כשמלכי יוון גזרו גזרות על ישראל וביטלו דתם

    ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות,

    ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטימאו הטהרות,

    וצר להם לישראל מאוד מפניהם ולחצום לחץ גדול

    עד שריחם עליהם א־לקי אבותינו

    והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום

    והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכוהנים

    וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן השני.

     

    האם באמת חזרה מלכות ישראל במלוא עוצמתה הרוחנית

    או המדינית במשך יותר ממאתיים שנה?

    כנראה שלא, אלא שהרמב"ם רואה גם במצב החלקי של מלכות ישראל

    סיבה לאמירת הלל והודאה.

     

    היבטים רוחניים חיוביים שהיו בתקופה זו:

    התקופה הייתה תקופת הזוגות, הלל ושמאי ואחר כך תלמידיהם.

     

    מבחינה מדינית - לאורך מרבית תקופת מלכות החשמונאים –

    מעלייתו של מתתיהו הכהן (167 לפנה"ס) ועד מותו של אחרון מלכי בית חשמונאי,

    אנטיגונוס השני בשנת 37 לפנה"ס – גם אם לא באופן רציף,

    הייתה יהודה ממלכה עצמאית שבה שלט שליט חשמונאי, כמלך או ככוהן גדול.

    בתקופה זו הורחבו גבולות הממלכה לראשונה מאז מות צדקיהו, אחרון מלכי בית דוד.

     

    ומכאן לתקופתנו.

    ב"ראשית צמיחת גאולתנו" החלה נהירה של תלמידי הגר"א והבעש"ט,

    ולאחר מכן של אנשי חיבת ציון והעליות השונות, לארץ ישראל.

    יחידי סגולה שהמבט החיובי והחזון שלהם סיפק התעוררות מלמטה,

    אף על פי שההמונים ובהם גם חלק מההנהגה הרוחנית התקשו לראות את ניצני הגאולה.

    הרבנים אלקלעי, קלישר וגוטמכר, ולאחריהם הרבנים מוהליבר, ריינס והראי"ה קוק,

    חיו בגישה הרואה למרחקים וחשה את פעמי הגאולה,

    גם אם שותפים לה ואף מובילים אותה יהודים שאינם שומרי כל המצוות.

    מי שראה את תהליך ההתפוררות של יהדות הגולה מחלחל מבפנים,

    יכול היה להבין כי "הניצנים נראו בארץ",

    ושעם ישראל הולך לקראת חזרה לבניינו המדיני והרוחני.

    כמה גדולים היו אנשי "המרד הקדוש" שרצו לקדש חייהם בתורה ובעבודה

    או שאר החלוצים ששירתו את עמנו במחתרות ובשאר תחומים,

    כשהם נאחזים בציפורניהם לשמור על הצביון הקדוש של עמנו בכל תחום שבו עסקו.

     

    לקראת הקמת מדינת ישראל היו גורמים שהתנגדו למהלך,

    מחשש שהמדינה לא תושתת על אדני התורה ולא תובל ע"י אנשי תורה.

    ואכן, לאחר הקמתה, לא הגענו לשילוב המלא בין תורה ומדינה.

    חלק יאמרו שהתורה - המשפט העברי עוד לא חלק ממערכת המשפט,

    הנשענת על חוקים זרים ועם ישראל שומר תורה ומצוות באופן חלקי.

     

    אך במבט הבוחן את ההספק מהעבר והצופה לעתיד,

    עולם התורה פורח ומגיע לשיאים שלא זכה להם מאז ימי הבית השני.

    יהודים שומרי תורה ומצוות משולבים בכל תחומי החיים וקולם התורני נשמע.

    גם בתחום המדיני עוד לא הגענו לעצמאות מוחלטת ללא תלות בעמים אחרים,

    אך ברוך ה' אנו יכולים להגן על עצמנו.

     

    העמים מבקשים מאיתנו שלא נפגע באיראן,

    ואיננו זקוקים להתחנן אליהם שיפציצו את המשרפות

    באושוויץ לעצור את גיא ההריגה המסיבית.

     

    בתחום המדעי והכלכלי - עם ישראל ניכר לטובה וגם תורם את חלקו לעמים.

    התקדמנו מאוד ממצב של "ראשית צמיחת גאולתנו" לעומק שלבי הגאולה,

    שהרי חלק ניכר מסימני הגאולה כבר התקיימו ומתקיימים בימינו.

    על כך נודה בהלל הגדול בחנוכה ואף ביום העצמאות,

    ואולי שנזכה שתורה ישראל ואדני המדינה ישכנו יחד במלוא גדולתן.

     

    ''

    היבט דיפלומטי - לאומי   - דרורית San שטסל השבת העטרה לירושלים:

    ========================================================

    יונתן החשמונאי, מנהיג שעלה מן המחתרת והקים ביהודה מדינה איתנה

    שזכתה להכרה בינלאומית

     לוחם אמיץ,‎ טקטיקן מבריק בשדה הקרב ואסטרטג מוכשר בשדה הדיפלומטיה.


    בשנת 160 לפסה“נ היה מצבה של משפחת החשמונאים בכי רע.

    יהודה נפל בקרב וצבאו הצטמצם וכלל תומכים מעטים בלבד.

    נראה היה שהמרד חוסל.

    בראש הממלכה הסלווקית עמד דמטריוס הראשון, מלך נמרץ וחזק,

    ולצדו פעלו מצביאים מוכשרים ועטורי ניצחון.

    בירושלים עצמה התנהל בית המקדש פחות או יותר כסדרו.

    גזרות הדת בטלו ואלקימוס שימש בקודש ככהן גדול.

    רוב החוקרים מזהים את אלקימוס עם יקים איש צרורות – אחיינו של החכם יוסי בן יועזר איש צרידה,

    מראשוני הזוגות, שכונה ‘חסיד שבכהונה‘. למראית עין לא הייתה סיבה להמשיך את המרד.

    הלוא יהודה עצמו הגיע להסכם פשרה עם הממלכה הסלווקית,

    והרעיון של שלטון זר לא נראה לרוב תושבי יהודה בעייתי.

    גם הגזרות בטלו והכהונה חזרה למקומה – אז על מה נותר להילחם?

     

    עד מהרה התברר כי אלקימוס גרוע אף מקודמו מנלאוס,

    וכי השלטון הסלווקי אינו משענת איתנה לחסידי יהודה.

    אם אכן אלקימוס הוא יקים, כי אז רשומה על שמו ההוצאה להורג של דודו, יוסי בן יועזר.

    על כל פנים, המקורות מדווחים על כך שהוא הוציא להורג עשרות חסידים,

    למורת רוחו של העם.

    על פי המדרש (בראשית רבה ס“ה, כ“ב) התאבד יקים,

    ואילו לפי ספר מקבים (א‘, ט‘) אלקימוס מת כתוצאה מאירוע מוחי.

    כך או כך, מותו בעיצומה של פעולת בינוי במקדש

    הותירה שוב את ירושלים ללא כהן גדול,

    והמתייוונים נותרו ללא הנהגה וללא תמיכה עממית.

     

    בירושלים שלטה קבוצת מתייוונים שאיבדה את הנהגתה,

    את נציגה כלפי השלטון ואת בסיס התמיכה העממי שלה.

    במקדש לא היה כהן גדול, וחלק משמעותי מעבודת הקודש חדל מלהתקיים.

    ואילו בהרים ישבה קבוצת גרילה שהייתה אהודה על שכבות רחבות בעם

    אבל נרדפת עד צוואר על ידי השלטון לאחר מות מנהיגה הנערץ בשדה הקרב.

     

    המצב הגלובלי - באנטיוכיה שבסוריה ישב מלך צעיר ונמרץ, דמטריוס,

    שאיבד גם הוא את תמיכת עמו, וגרוע מזה, הוא היה שרוי בסכסוך עם הרפובליקה הרומית,

    המעצמה העולמית העולה.

     

    איננו יודעים מדוע בחרו המורדים ביונתן על פני שמעון אחיו.

    אם צוואתו של מתתיהו הנזכרת בתחילת ספר מקבים היא אכן אמיתית,

    הרי שהוא הועיד מלכתחילה את השלטון לשמעון ואת הפיקוד ליהודה,

    ויונתן לא נזכר בה כלל.

    אבל העתיד הוכיח שבחירת המורדים הייתה נבונה.

     

    יונתן בן מתיתיהו ניחן בשילוב של סבלנות ויכולת לזהות הזדמנויות ולנצלן.

    הוא התברך גם בקסם אישי שהצליח פעמים אחדות להטות אליו את לב המלך

    ולהפוך את כעסו לתמיכה.

    יונתן התגלה כמנהיג זהיר, שקול ופיקח, שידיו רב לו גם בשדה הקרב

    אבל בעיקר בשדה הדיפלומטיה.

    את ערכה של זו למד מאחיו יהודה, שחתר להגיע להסכמים הן עם המצביא הסלווקי ליסיאס והן עם רומי.

    ממנו למד יונתן גם כי הסכמים עם האויב יש לגבות בתמיכה של מעצמה חזקה,

    שאם לא כן לא יהיה להם ערך.

    אבל מהניסיון המר למד גם שערכם של הסכמים כאלה מפוקפק

    ועליו להתייחס אליהם רק כבסיס להתקדמות אל ההסכם הבא.

    אפשר לומר כי יונתן הוא שקבע את הכלל שלפיו מה שהובטח במסגרת משא ומתן,

    גם אם לא הוסכם, משמש בסיס לכל משא ומתן עתידי.

     

    לוחמת גרילה - בתחילה, כשעוד היה במחתרת, נמנע יונתן ממפגש צבאי גלוי עם הסלווקים

    בשדה הפתוח והעדיף לוחמת גרילה שבעזרתה הלך והתחזק כוחו במרחב הכפרי של יהודה.

    סבלנותו השתלמה. בשלב מסוים הבין בכחידס – המצביא הסלווקי

    שניצח את יהודה המקבי ושימש נציג השלטון הסלווקי בארץ –

    כי המרדפים הבלתי פוסקים אחרי כוחות המורדים הם חסרי טעם

    וכי התמיכה העממית ביונתן גדולה מהתמיכה העממית במתייווני ירושלים.

    בכחידס העדיף את הנציג האותנטי של העם על פני הממסד המושחת,

    למרות שאותו נציג אותנטי היה למעשה לוחם מחתרת.

    יונתן הורשה אפוא לפעול רשמית ממכמש.

    כפי שהתברר מאוחר יותר, זו הייתה נקודת המפנה עבור המשפחה החשמונאית,

    ומאז ואילך דרכה אל הנהגת העם הייתה סלולה.

     

    ''

    ניצול הזדמנויות - מלבד כשרונו הטבעי, אין ספק שגם השעה שיחקה ליונתן המכבי.

    מערך הכוחות במזרח התיכון עבר בדיוק בתקופה זו זעזועים שהרעידו את יסודותיו

    וסיפקו ליונתן שעת כושר להוכיח את כישוריו ואת חושיו הפוליטיים המחודדים.

     

    מעקב אחר תמרוניו, זיגזוגיו ותככיו של יונתן גורם לסחרחורת כבעת נסיעה ברכבת הרים.

    לשם הבנת סחרחרת האירועים כדאי להכיר קודם את הנפשות ואת הכוחות הפועלים

    בזירה הבינלאומית באותם הימים.

    באגן הים התיכון הלכה רומא והתחזקה. כבר בימי אנטיוכוס השלישי, ‘הגדול‘,

    הכתיבו הרומים לסלווקים תנאי כניעה ואף החזיקו ברומא בני ערובה משושלת השליטים הסלווקים.

    בשונה מממלכות המזרח ההלניסטיות פעל הסנט הרומי כקבוצה ולכן לא היה נתון

    להשפעת שינויים פרסונליים.

    בינתיים החריבה הרפובליקה הרומית המתעצמת את קורינתוס ואת קרתגו במלחמות שזעזעו את העולם העתיק.

    לא הייתה ממלכה באזור הים התיכון שלא התחשבה בדעתה של רומא בכל התחומים, לרבות המלכת מלכים.

    מנגד, מאז מותו של אנטיוכוס השלישי שררה בממלכה הסלווקית אי יציבות.

    לאנטיוכוס השלישי היו שני בנים, יורשו הראשון סלווקוס הרביעי,

    ואחיו הרשע אנטיוכוס הרביעי שמלך אחריו.

    קורותיו של הדור הבא הושפעו הן ממלחמות הירושה שהתנהלו באנטיוכיה בין שני ענפים אלה של בית סלווקוס,

    והן מצִלה של רומא שעשתה את חישוביה שלה.

    דמטריוס, בנו של סלווקוס, הרג את בן דודו, אנטיוכוס החמישי, למורת רוחה של רומא,

    ובד בבד הצליח להסתכסך עם כל גדולי ממלכתו.

    מולו עמד אלכסנדר באלאס שטען לכס המלכות בשל היותו ב

    נו של אנטיוכוס המת – טענה המוטלת בספק רב עד עצם היום הזה.

     

    לאחר ניצחונו של אלכסנדר באלאס ומותו של דמטריוס, יצא נגד אלכסנדר באלאס דמטריוס השני, בנו של דמטריוס הראשון, וגבר עליו. אז יצא אנטיוכוס השישי, בנו של אלכסנדר באלאס, נגד דמטריוס השני, ובסופו של דבר הוא נהרג בידי מצביאו שלו, טריפון. כך נמשכה בממלכה הסלווקית טלטלה ובמהלכה נערפו ראשים מלכותיים בזה אחר זה.

    מן הצד בחש בקלחת תלמי השישי פילומטור מלך מצרים ההלניסטית, שהעביר את תמיכתו מצד לצד, ויחד עם התמיכה העביר גם את בתו קליאופטרה תאה, שנישאה פעם לזה ופעם לזה.

    אירועים אלימים אלה נמשכו לא יותר מ־15 שנה, וחפפו את תקופת שלטונו של יונתן.

    יונתן תמרן ולהטט בין הכוחות הנצים, כשהוא מנצל את המצב ומביא הישגים נוספים

    לטובת עמו וארצו, וגם לטובתו שלו כשליט המדינה.

     

    עם הופעתו של אלכסנדר באלאס מיהרו שני הצדדים להתחרות זה בזה בהטבות שהעניקו ליונתן כדי להעבירו לצדם. וכך הסתובב לו הגלגל: הטרוריסט שאמש נרדף עד צוואר והורשה אך בקושי לצאת מהמחתרת, הפך ב־152 לפסה“נ לכוח שאי אפשר בלעדיו. תרמו לכך כשרונו ומעמדו, שהוכרו על ידי כל, אבל גם מיקומה הגאוגרפי האסטרטגי של יהודה על הציר מהמזרח למצרים, שלפתחה שיחרו שני הצדדים.

     

     

    יונתן הרוויח מהתחרות הזו שוב ושוב.

    תחילה הרשה לו דמטריוס לחזור לירושלים ולאסוף נשק;

    אחר כך מינה אותו אלכסנדר באלאס לכהן גדול;

    ובשלב הבא פטר אותו דמטריוס ממסים.

    אמנם יונתן שב ונתן את תמיכתו לבאלאס, אך את הזכויות שקיבל כבר אי אפשר היה לקחת ממנו.

    בזכות התמיכה בבאלאס הועלה יונתן למדרגת ‘רע המלך‘,

    השתתף כאורח כבוד בחתונתו של באלאס והפך לשליט הרשמי של יהודה,

    בעוד אחיו שמעון מונה רשמית לשר הצבא.

     

    יונתן לא הסתפק בבריתות עם הסלווקים ודאג לגיבוי רומי של מעמדו

    על ידי חידוש הברית שכרת עמם אחיו יהודה.

    כך הימר יונתן שוב ושוב על הסוס המנצח, 

    מעביר את תמיכתו מצד לצד – ותמיד מנימוקים ראויים

    כמו אי עמידת הצד השני בהבטחותיו – ובא על שכרו בעין יפה כל פעם מחדש.

     

    יונתן היטיב לנצל את הקרבות שבהם השתתף מעת לעת לצד אחד מהצדדים הלוחמים לצורכי מדינתו,

    שעדיין לא נחשבה ממלכה.

    הוא כבש את יפו, את אשדוד ואת עזה וצבאו הלך והתעצם.

    בעוד שיהודה ניהל את מלחמותיו כשלצדו אלפי לוחמים בודדים,

    וכשהותקף על ידי כוח גדול משלו הפסיד בקרב,

    הרי שיונתן הביא עמו לשדה הקרב עשרות אלפים.

    בשלב מסוים הוא אף שלח לסוריה חיילים שנלחמו נגד צבאו של דמטריוס השני

    ותרמו תרומה משמעותית לניצחונו של אנטיוכוס השישי.

     

    זו הייתה הפעם הראשונה שבה נשלח צבא יהודי למלחמה לא לו, והרווח המדיני מצעד זה היה ברור.

    דומה שצעד זה היה אופייני ליונתן.

    המלחמה כשלעצמה, בארץ כמו מחוצה לה, וכן הבריתות שכרת והפר חליפות,

    לא היו אלא אמצעים בדרך אל המטרהשחרורה המלא של יהודה מעול המעורבות הזרה.

    השם שבו הוכתרה פעילותו, ומעמדם הרשמי שלו ושל מדינתו היו משניים בעיניו,

    וכך גם הזהות השלטונית המוצהרת של הנוכרים על הארץ.

    אם לצורך עצמאות מעשית יש להיקרא ‘רע המלך‘

    או לקבל מינוי רשמי מהשלטון הסלווקי, מה בכך?

    בעיני יונתן העיקר היה שיהודים ינהלו את ענייניהם בארץ ישראל כראות עיניהם,

    ושהמקדש יתנהל על פי מסורת האבות שנפגעה קשות.

     

    בסוף ימיו, שאת קצם לא צפה יונתן נכונה,

    הוא יכול היה לסכם את פעילותו ולומר כי השיג את שרצה.

    יהודה שוחררה ממסים; עצמאות כלכלית!

    משפחתו זכתה בכהונה הגדולה והוכרה כנציגת העם וכשליטה ביהודה;

    הזרם הדתי שאליו השתייך – שכונה ‘חסידים‘ או ‘פרושים‘ – הנהיג את החברה היהודית;

    מעמדו הבינלאומי כידיד של העם הרומי וכשליט לגיטימי גם בעיני הסלווקים היה איתן.

    בארץ ישראל הייתה הלכה למעשה

    מדינה יהודית עצמאית שהתנהלה על פי חוקי התורה

    ובראשה משפחת כהונה מוכרת.

     

    ''

     

    במשך שמונה עשרה שנים – יותר מתקופת הנהגתם של שני אחיו, יהודה ושמעון, גם יחד –

    הנהיג יונתן החשמונאי את אנשי יהודה.

    בתחילת התקופה הוא נרדף על ידי הסלווקים ונאלץ להימלט,

    ובהמשך היה הכהן הגדול,

    שר חשוב במערכת האימפריה הסלווקית,

    וגורם מדיני וצבאי בינלאומי שכל מלכי האזור – כולל ממלכות רחוקות יותר –

    שיחרו לפתחו והתחשבו בכוחו.

     

    המצב הבינלאומי:

    יונתן הציב את יהודה כגורם משמעותי בזירה הבינלאומית בתקופתו,

    התגבר סופית על המתייוונים בירושלים, והחל להרחיב את גבולות יהודה.

    למרות שיונתן לא זכה להיות מייסדה של שושלת המלוכה החשמונאית –

    שהחלה רק בתקופת שמעון, אחיו הגדול ממנו שמלך אחריו –

    הרי שלולא פעילותו לא היה הדבר אפשרי,

    ושמעון לא היה זוכה להכרה מוחלטת וסוחפת של זקני העם ואספתו.

     

    מנהיגות - מתיאור חייו של יונתן עולה דמות של אדם מתוחכם ומבריק

    שכל האמצעים כשרים בעיניו לצורך השגת מטרתו הגדולה –

    השבת עטרה ליושנה בירושלים וביסוס השלטון היהודי בעיר תחת הנהגת בית חשמונאי.

    אבל מעשיו של יונתן היו גדולים ממנו.

    לא כל מה שאדם מתכנן יוצא אל הפועל,

    ויש שאדם מתכנן ופועל אך אינו יכול לחזות מראש את תוצאות מעשיו.

    ניצחונותיו, שפתרו בעיה אחת, עוררו אחרות.

    הסכנה האלילית חלפה, אך מתחים פנימיים – אלה שהביאו בסופו של דבר את קִצה –

    החלו לצמוח בממלכת יהודה הצעירה.

     

    היבט חינוכי - סיפורי הגבורה הם חומר חינוכי רב ערך

    סמל מנהיגות ודאגה לכל העדר

    ''

     

    מהיבט פמיניסטי - מגדרי -

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      .D.S
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין