| הסופר האמריקאי בן אלטון כתב ספר שתורגם גם לעברית הומחז והוצג כבר כמה פעמים בארץ הן בתיאטרון מקצועי והן בבית ספר למשחק.המחזה שהנו למעשה מחזה מתח דן כבדרך אגב בשאלות של רייטינג,תרומת הטלויזיה לריבוי הפשיעה,כבוד מקצועי,יחס החברה אל נערת שער,האם פושעים מחקים את שרואים בטלויזיה וכו'. נקודות אלו אינם העיקר במחזה כפי שבויים והוצג ועוסק בשני רוצחים סידרתיים גבר ואישה הבאים לביתו של במאי ידוע-ברוס--אלעד רביב בליל קבלת האוסקר בכוונה להתפרסם ולהטיל את האשמה עליו שעוסק בסרטיו בצורה מסוגננת ואמנותית בפשע ובסקס. חלק מהנפשות הפועלות נופלים קורבן לעקשנותו של ברוס לשמור על כבוד סרטיו ומקצועו. המחזה בויים ע'י משה נאור כמחזה מתח בצורה שמחזיק אותך דרוך לאורך כל ההצגה ומתרכז בעללה המרכזית מבלי להבליט יתר על המידה את הבעיות בהן הוא עוסק.דבר זה גרם לכך שההצגה זורמת,קולחת סוחפת ומענינת גם קהל שאינו מתענין בבעיות בהן מנסה המחזה לדון. התפאורה-לילי בן נחשון שהצבע האדום שולט בה נאה רעננה אסטטית כיאה לבעל בית עשיר . משחקם של כל השחקנים טוב מאוד.נהנתי במיוחד ממשחקו של ויין-הרוצח-גלעד אבנת.הוא סקס מניאק רוצח אכזר סרקסטי בלתי צפוי במעשיו ותנועותיו ומגלם את תפקידו על הצד הטוב ביותר.הוא חי אותו ותנועותיו ודיבורו מחושבים.מורגש שהוא נהנה ממשחקו ויש לו אתגר להראות את כשרונו .הוא ושותפתו לרציחות-מופרעים,ילדותיים הרוצחים ללא הבחנה, טיפוסים שליליים המתחבבים בכל זאת במקצת לאור משחקם הטוב. ברוס-היה שחצן, בעל עקרונות המוכן להקריב את הקרובים לו ביותר למענן.לא היתה לו התלבטות מה עדיף האם האמת האמנותית שלו או הקרובים לו ביותר. יש לו היגוי ברור ורהוט.נהנתי מאוד גם ממשחקה של ילדתו -פארה-ימית קשביץ.בהתחלה התנהגה כילדה מפונקת צוחקת שובבה אך ידעה גם להיות רצינית כשהיה צורך בכך.ברוק-אנדריאה שוורץ היתה סקסית ערמומית המוכנה לכל לצורך תפקיד בסרט.סקאות-שותפתו של ויין הרוצח-אלינור פכט עברה בכשרון רב ממצב אחד לשני, מצחוק לבכי ומהתרגזות לרוגע.וולווט-הילה טוביאן-אשתו של ברוס היתה אנוכית שונאת את בעלה. לראות או לא לראות:הצגה מעולה המשוחקת ומבוימת בכשרון רב.מומלץ נכתב על ידי elybikoret , 7/1/2008 09:23 |