| הבריטים הדרעקים האלה. חודש שלם אני מתחבט מי היה גיבור גדול יותר, סקוט או שקלטון, והנה,כאילו קראו את מחשבותיי,מגישים לי על מגש של כסף מאמר שלם על הנושא: http://news.bbc.co.uk/2/hi/uk_news/magazine/7171417.stm ואם כבר,מה היינו צריכים לגרש את האנגלים מפה? יש להם תחנת שידור מצויינת, אני רואה פרמיירליג(לפחות כל עוד גרנט בצ'לסקי והטמבליזיה אינה על תכנית בישול) ומלחמות האחים אצלנו עדיין נמשכות,אם לשפוט לפי מודעת אבל של הליכוד בנתניה,שניצל את פטירתו של איש אצ"ל שנפצע על האלטלנה כדי לסגור חשבון ולכנות את לוחמי צה"ל שירו בו "אחים בני קיין" (השגיאה במקור). עלינו ללמוד אולי מהמורשת האמריקאית. ב"טרילוגיה אמריקאית" של אלביס,היתה לי כל הזמן תחושה שהיא מבטאת את שאיפות העצמאות של מדינות הקונפדרציה,במיוחד כשהסמל לשעבר מממפיס טנסי מוציא מפיו מעין קריאות קרב בקטע של החצוצרות. אבל לא. מסתבר שהוא היה יותר חכם מסניף הליכוד בנתניה ולצד המנון הדרום, הוא שילב במחרוזת הזו גם שיר מהצפון של היינקים . טוב,גלשתי מספיק . ואם נחזור לנושא,ובהשראת המאמר, לדידי, גיבור הוא זה המשלב ,לנוכח אתגרים עצומים,מיומנות ואומץ לב ברמה הכי גבוהה וגם מצליח לחזור חי . השם שעולה לי בראש זה גיורא אבן (אפשטיין),אלוף העולם בהפלות במטוסי סילון.בסה"כ הפיל 17 כלי טיס ובן אדם-אותי מהכסא -כשרואיין בערוץ 2,כן ערוץ 2,לפני מספר ימים ובחצות הליל. בתעודת המופת שלו נכתב:"הוא נלחם עד הכדור האחרון וטיפת הדלק האחרונה". זה פשוט אינו נכון. הטייסים המצרים היו מופלים או מעדיפים לנתק מגע הרבה לפני שהיה מגיע למצב הזה. חבל היה להם על הזמן והחיים. ועם כל הכבוד,אין מה לקנא בו: ביום האחרון של מלחמת יוה"כ,עם חזרתו מגיחה ,ביום שנכנס להיסטוריה כ"יום של גיורא", התנפל עליו ,ללא בושה, גבר,בני פלד אחד,בחיבוקים ונשיקות. |