שעת לילה מאוחרת במושב בית נחמיה. זוג שוטרים הצמיד את עודד בכוח לדלת המכונית. אחד מהם תקע מרפק בצווארו והשני צעק לו באוזן:
"אתה מתנגד, אה ?" - משפט מוכר של שוטרים שמכין לקראת מצב שעומד להיגמר רע... הרחובות היו ריקים, עודד מילא את ריאותיו באוויר קר, היה זה עניין של שניות, הוא הבין שהוא עומד לחטוף מכות רצח וענה במהירות: "ממש לא, אני קרימינולוג ודווקא מעניין להתבונן בעבודת המשטרה מהצד השני..." השוטר הרפה מיד, ניכר בו שלא ידע מה לעשות עם התשובה ששמע.
זוג השוטרים איפשר לעודד לקחת את המסמכים. הוא קוווה שהמסמכים ישכנעו את השופט בבוקר. שלא להאריך את מעצרו על אי תשלום דמי המזונות.
הניידת עשתה דרכה לבית המעצר בלוד.
השוטרים נראו אובדי עצות. עודד שמע אותם מתלחשים. המשפט שאמר לגבי היותו קרימינולוג נטע בהם את התחושה שהם עומדים מול איש מח"ש סמוי הבודק את התנהלותם. המשך השיחה, כמעט הוציאה אותם מכליהם:
- "אכפת לכם לעמוד פה בצד, אני רוצה לקנות שווארמה ושתייה..."
- "תצ'מע הגזמת, תשמח שלא אזקנו אותך בידיים וברגליים."
- "כ-ו-ל-ה שווארמה. עוד מעט חצות, חדר האוכל בבית המעצר ודאי סגור. אם אתם חוששים שאברח, קחו 30 ₪ וקנו לי בעצמכם".
- "איך זה יראה אם אני, שוטר במדים, אקח מעציר 30 ₪"
- "אם הייתי רוצה לשחד אתכם, הייתי מציע לכם 30000 ₪.
אתם יכולים להזמין אותי למנת שווארמה, ואז גם לא תסתבכו בקבלת כסף מעציר וגם תצאו 'חסידי אומות העולם' " .
שני השוטרים התבוננו בו, לא מאמינים שהשיחה מתרחשת.
אך תוך כמה דקות שלף כל אחד מהם 20 ש"ח...
עודד מעולם לא ראה ניידת מבפנים...
הוא הביט מבעד לחלון מנסה לעכל את המצב ההזוי. בידו החזיק פיתה עם שווארמה וביד השנייה - פחית קולה.
**
החקירה הייתה קצרה.
"אהיה אתך גלוי", אמר קצין החקירות.
התקשרה לפה מישהי עם קשרים, התעניינה אם כבר הגעת וניסתה להשפיע שנחמיר אתך.
אני רואה שאין לך עבר פלילי ואני מאחל לך הצלחה מחר בדיון... עודד מצא את עצמו בתא אחד עם תשעה עצורים, שניכר בהם שבית המעצר הוא ביתם השני. הצחנה עמדה באוויר, הוא לא עצם עין כל הלילה וסימן את הרגעים האלה, כנמוכים בחייו.
לא היה לו ספק שישוחרר למחרת מהמעצר ובזול.
בעודו שוכב על מיטת הברזל שעמדה בניגוד גמור לחוקי הפאנג שווי, מתבונן בשותפיו לתא ובתיקרה המלוכלכת, החל לשחזר כיצד התעלמה גרושתו מהשריפה הפתאומית שאחזה בביתו שבמושב ומהסחרור הכספי שלא אפשר לו עמידה בתשלומי המזונות. שנים שילם את המזונות בזמן ומעולם לא דבק בו אבק פלילי.
בבוקר נפתחה הדלת החורקת של תא המעצר שני השוטרים שהזמינו אותו
בלילה לשווארמה, אמרו לו בחיבה:
"אדוני, אפשר להזמין אותך לארוחת בוקר?"
עודד החל לחבב אותם "לא ידעתי שיש שוטרים מהסוג שלכם, ניראה שאתם
גם עומדים לנפץ את הסטיגמה של השוטרים שהולכים בזוגות".
"אנו בעדך... אבל תדע שנפלת על שופטת מחמירה. אתה עומד
להיפרד מסכומי כסף ניכרים, או שתעדיף להמיר אותם ב"ישיבה"
ארוכה..."
**
- "כן אדוני, למה אתה לא משלם מזונות לילדיך", נזפה השופטת
בעודד.
- "נשרף לי הבית עד כלות. אלה אישורי מכבי האש...
אני גרוש כשש שנים ושלמתי עד כה בזמן. גרושתי, לא מגלה
סנטימטר של רגישות ולכן אני פה. נכנסתי לסחרור בתזרים
המזומנים. איני מתחמק מאחריותי, אך אני צריך מעט זמן..."
- "אדוני, אני מאמינה לך!
כמה אתה יכול לשלם כדי שאשחרר אותך מיד ולא תאבד יום
עבודה ?"
- "2000 ₪"
- "אני פוסקת תשלום של 2500 ₪, יש לך חודש ימים להפקיד את
הסכום. בהצלחה לך".
**
עודד שלרגע לא איבד הביטחון שזו תהיה החלטת השופטת, שמע לפתע
את שיחת השוטרים:
- "עד עכשיו הייתי בטוח, שהוא לא באמת עציר אלא סמוי ושיש פה משוב של
מח"ש לגבי ההתנהלות שלנו"
- "5 שנים אני מלווה עצירים לשופטת הזו, לא ידעתי שיש לה לב "
- "אולי נעשה מגבית בתחנה ונעזור לו..."
- "חברים", פנה אליהם עודד, "יש לכם לב ענק. אני כבר אסתדר. מספיק
הכנסתי אתכם אתמול להוצאות עם השווארמה והקולה ..."
**
יומיים חלפו. בסביבות 8.00 בבוקר צלצל הנייד של עודד וקול מוכר אמר לו בערך כך:
"הי עודד, אפשר להזמין אותך לקפה ?"
"עם מי הכבוד ?"
"אנשים שאתה יקר להם. תוכל להגיע היום בשעה 14.00
ל- Air Cafe במתחם ה-Air port city "
"כן, אבל בכל זאת, מי זה ?"
"כמה שאלות על הבוקר..." הצטחק הקול המוכר, וניתק. קצת אחרי השעה 14.00, נכנסו ל-Air Cafe שני שוטרים לבושים בג'ינס. הם הושיטו לעודד ההמום מעטפה סגורה ואמרו: "נראה שצדקת, לשוטרים בתחנת לוד יש לב ענק..."
** |