רובכם מכירים אותי כרווק המושבע. קוראים לי בשתיים בלילה ואני בא..

פוחד ממחוייבות, אוהב את החופש, רומנטיקה בשבילי זה עונש..

בליין אמיתי, זאב בודד, ממיטה למיטה נודד..

עד שהגיע האחת והיחידה.

זו שמלבי מחסירה פעימה.

שבשתיים בלילה כבר נוחרת בחן, אחרי שערב רומנטי בילינו לפני כן,

שגרמה לי להבין ש"ביחד" זה לא בית כלא, שבחנוכה באמת יכול לקרות איזה פלא..

אז הנה אני פה במעמד מרגש, טיפ טיפה מבייש,

שלוש שעות בערך אחרי שכרעתי ברך,

אחרי שהוצאתי את היהלום

אחרי שהיא אמרה כן!

חברים - אני מתחתן!!!