כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בשביל הזהב

    מאה הגדולים: מקום 98 - נינוצ'קה

    0 תגובות   יום שלישי, 11/12/12, 15:00

    (פוסט זה הנו חלק מסדרת מאה הגדולים ומכיל ספוילרים חמורים לסרט בו הוא עוסק)

     

    מקום 99

     

    נינוצ'קה (1939)

    בימוי: ארנסט לוביטש

    תסריט: מלכיאור לנגייל, צ'רלס בראקט, בילי ויילדר, וולטר רייש

    שחקנים: גרטה גרבו, מלווין דאגלס, סיג רומן, פליקס ברסארט, אלכסנדר גרנאץ', אינה קלייר

     

    עליית הנאצים לשלטון לא הייתה דבר מצחיק, אבל היא הובילה לכמה מהקומדיות המוצלחות ביותר בתולדות הוליווד. יוצרים יהודים, קומוניסטים וליברלים שהספיקו להימלט, הגרו לארצות ידידותיות יותר, לרוב בצפון אמריקה והפכו חלק מהתעשיה המקומית. נינוצ'קה הוא דוגמה למוצר שנכתב ובויים בידי מהגרים ועוסק ממרחק בטוח בגדולת חופש המחשבה אל מול הפשיזם הגואה. נכון שלא מדובר הפעם בפשיזם האיטלקי, הספרדי או הנאציזם, אבל גם רוסיה הקומוניסטית הרוויחה את מקומה בקרב המשטרים האפלים. היותם של הרוסים בני ברית של ארה"ב ובריטניה, הייתה יכולה לחרוץ את דינו של הסרט בשלב מוקדם, לו היה מיועד להפצה שנתיים או שלוש מאורח יותר. למזלם של יוצריו ושל הקהל, הסרט יצא לפני הצטרפות ארה"ב למלחמה, כך שלא היה שום סיכון בלעג לסטליניזם ולנציגיו.

     

    בזמן מלחמת העולם השניה, שוהים בפריז שלושה נציגים של המפלגה הקומוניסטית. צרפת עודנה חופשית, כך שהשלושה יכולים להסתובב בעיר כאוות נפשם ולהיחשף לאורך החיים הנהנתני של תושביה. הם אמורים למכור תכשיטים שהוחרמו מבני אצולה, אולם הפיתויים של עיר האורות גורמים למשימה להתעכב ולשלושה לסטות לאטם מאורח החיים שהוכתב להם מבית. למעשה, פריז משחיתה את השלושה (לפי התפיסה הקומוניסטית) וגורמת להם להאמין שבזבזנות ורכוש אישי אינם דבר כה נוראי כפי שעליהם לחשוב אם ברצונם להישאר מחוץ לגולג.

    בכדי לפקח על הנעשה ולזרז עניינים, נשלחת לפריז נינה איוואנובה יקושובה, פקידה חמורת סבר המכירה אך ורק תספית העולם הקומוניסטית כצודקת. היא תומכת נלהבת של המשטר, עד כמה שאפשר לזהות התלהבות בפניה החתומות ובנימת דיבורה המונוטונית. הראשון שמבחין בכך שמדובר גם באישה, הוא לאון ד'אלגו, בן אצולה צרפתי וידידה הקרוב של הדוכסית הגולה שאת תכשיטיה מנסים הסובייטים למכור. בין נסיון להפריע למכירה להזמנת פיתויים שיסיחו את דעת השליחים, נתקל לאון בנינה, אותה הוא מכנה נינוצ'קה וכפריזאי גאה, מתחיל מיד לחזר אחריה. הנסיונות כושלים עד שמתגלה הנקודה האחת שנינוצ'קה אינה אדישה בפניה: הומור. מתוך המתיחות הפוליטית, עולה סיפור אהבה שמאתגר את מערכת האמונות הקומוניסטית, אל מול האושר והעושר של צרפת הלא כבושה.

     

    המשפט המזוהה ביותר עם הסרט הוא "גרבו צוחקת". אלה המילים בהן נעזרו בכדי למכור את הסרט לצופים פוטנציאליים. לגרטה גרבו הייתה תדמית של שחקנית דרמתית שלעולם אינה שוברת את רצינותה ובהחלט אינה משתתפת בקומדיות קלילות. היא אפילו כונתה "הקרחון השבדי", לחיזוק התדמית. הסצנה בנינוצ'קה בה גרבו פורצת בצחוק, היא אחת המפורסמות בתולדות הקריירה שלה ומשתווה אולי רק לסצנה ב"גראנד הוטל" בה אמרה בעצב "אני רוצה להיות לבד". למעשה, גרטה גרבו חייכה וקפצה מאושר עוד לפני נינוצ'קה, בסרט "המלכה כריסטינה", אולם ההופעה שלה כפקידה סובייטית הנפתחת בן רגע לתענוגות האהבה ובעקבותיהם, לתרבות הקפיטליזם, זכורה בהרבה.

    את הסרט כתבו ארבעה אנשים, שלושה מהם מהגרים מאירופה. צ'רלס בראקט הוא האמריקאי היליד היחיד בצוות, אליו צורפו וולטר רייש ובילי ויילדר האוסטרים ומלכיאור לנגייל ההונגרי, שכתב את הבסיס לסיפור עליו נבנה התסריט. בעמדת הבמאי הוצב ארנסט לוביטש שעזב את גרמניה עוד בשנות העשרים, לטובת קריירה מצליחה בהוליווד. גרטה גרבו היא, כאמור, ילידת שבדיה ואת שלושת עמיתיה הסובייטים מגלמים שחקנים ממוצא גרמני. גם בלה לוגוסי ההונגרי, המוכר יותר מתפקידו בסרט "דרקולה", זכה לתפקיד קטן בנינוצ'קה, כאשר האמריקאי היחיד בקרב השחקנים הראשיים, מלווין דאגלס, מגלם ארכיטיפ של צרפתי נהנתן ורברבן, המשוכנע כי רדיפה אחר נשים והחיים הטובים, היא המתכון האמיתי לאושר.

    השילוב הזה, של כותבים שהיו עדים להתדרדרות המוסרית והכלכלית באירופה שבין מלחמות העולם, לבמאי שהקפיטליזם הפך אותו לאגדה, יצר סאטירה חצופה על רוסיה הקומוניסטית והתרחקותה מהאידאלים שהיא וכל דיקטטורה אחרת מתיימרת לקדם. בילי ויילדר החריף היה עדיין תסריטאי להשכיר וטרם פרץ לקדמת הבמה כאחד הבמאים הגדולים של אמצע המאה. עם זאת, ניתן להבחין בטביעות האצבעות שמאפיינות גם את סרטיו המאוחרים יותר. הוא מעניק לסרט מגע של חוצפה וציניות מהולות בהרבה רגש ומודעות חברתית. גרטה גרבו היא הליהוק המושלם לשילוב הזה, אף על פי שלאון הוא הדמות שבאמת מדברת בשם הכותבים.

    אפשר לחפור קצת לפסיכולוגיה שהניעה את יצירת הסרט. קודם כל, יצרו אותו בשביל כסף. ככה זה במדינות קפיטליסטיות, עובדים בשביל חשבון הבנק. את היצירה למען המולדת, משאירים למשטרים אחרים, או לעתות מלחמה וארה"ב טרם נכנסה למלחמה. למעשה, הנאצים, שכבר היו באותו הזמן איום גדול על העולם החופשי, כמעט ואינם מוזכרים בסרט. יש בדיחה אחת המתייחסת להתפשטות התורה הנאצית ולחוסר החיבה בינם לבין הקומוניסטים, אולם מושא הביקורת העיקרי הוא הסטליניזם. זו לא רק זריקה לאוויר של ססמאות ריקות אודות אחריות הדדית ושחיתות המערב. הסרט מבקר ישירות את חוסר התועלת של צורת העבודה הסובייטית ואת מערכת הצדק המעוותת המונעת מטעמים פוליטיים ולא בהכרח מנקיפות מצפון. יותר מכל, נראה שהסרט תוקף את ביטול האינדיבידואל אל מול המדינה. הרי איך אפשר להתאהב ולהתפתח כאדם, כאשר כל תשומת הלב מוקדשת למפלגה? הצחוק של נינוצ'קה הוא סמלי לא רק כפתח לסיפור אהבה, אלא גם כשבירה מוחלטת של הרצינות הנדרשת מחברת מפלגה נאמנה. בלי הצחוק, נינוצ'קה הייתה נותרת קרה ונטולת רגשות כלפי חוץ ולאון, כמו הצופים, היה חוזר הביתה מאוכזב מחוסר היכולת לגבור על שטיפת המח הבולשביקית.

    כאשר הסרט יצא, ארצות הברית וברית המועצות טרם נכנסו לעומקה של המלחמה הקרה. היחסים בין המעצמות היו מתוחים, אולם בעיקר בשל אידאולוגיות סותרות שאיימו כביכול על אורח חייהם של תושבי כל מדינה. האויב הנאצי העלה צורך להשארת המחלוקות בצד וחבירה ללחימה משותפת, כך שנינוצ'קה הופק בתקופה בה ביקורת על רוסיה נתפסה יותר כמשועשעת ואולי קצת מתנשאת, מאשר חיונית להצלת תרבות המערב. מוצאם של שלושה מהכותבים והבמאי, מצביע על הצורך העז שלהם בהצבת קו מפריד בין פשיזם וטוטאליטריות, לבין שמחת החיים. הם מציגים את הקפיטליזם כיסוד החופש ואת הצנזורה הסובייטית הכבדה כמכשול בפני האהבה. הם קוראים לכבוש מחדש את לבבות האנשים, לא בעזרת טנקים ותעמולה, אלא על ידי חשיפתם לאמת. זה מה שקורה לשלושת השליחים, הבוחרים לערוק בסוף הסרט ולנהל עסק משלהם. זה גם מה שקורה לנינוצ'קה, המבינה שאין ביכולתה לשוב לקדמותה ברגע שחוותה אושר אמיתי.

    עולה התהיה מה לאון לומד מהחוויה. הסרט עסוק בחינוך הקומוניסטים לאהוב את השוק החופשי, אבל האם הגיבור הצרפתי שלו בכלל עובר שינוי כלשהו? הלקחים שלו קשורים פחות לאורח חייו. הוא מופיע כדובר מטעם הקפיטליזם ונותר כזה עד הסוף. עם זאת, הוא נעשה פחות תאוותן ומגלה בעצמו שיש דברים חשובים יותר מרדיפה אחר תענוגות זמניים. הוא מוצא בחיזור אחר נינוצ'קה אתגר וכנהוג בקומדיה רומנטית, מתבגר דרך החוויה, כאשר רק שינוי פנימי יוביל אותו אל הפרס המבוקש. במקרה הזה, נדמה שהשינוי חל בו באותו רגע שהוא חל בנינוצ'קה. בעוד היא צוחקת לראשונה, הוא נעשה רציני לרגע ומנסה לשמור על פאסון צרפתי, לפני שגם הוא פורץ בצחוק. זה הצחוק המשותף שמקרב את השניים וגורם להם לתקשר לראשונה באותה שפה, מה שיוצרי הסרט מבקשים למסור לכלל האמריקאים והסובייטים ובעצם, לכל מי ששרוי בסכסוך פוליטי עקוב מדיו. הם לא רואים טעם במריבות, כי כולנו בני אדם בסופו של דבר וכולנו יכולים לצחוק מאותם הדברים בדיוק, גם אם לא ממה שמספר הבדיחה התכוון אליו במקור.

     

    ''

     

    פרסים: נינוצ'קה היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר: הסרט הטוב ביותר, השחקנית הראשית הטובה ביותר (גרטה גרבו), התסריט הטוב ביותר והסיפור המקורי הטוב ביותר. ב-1990, הוכנס הסרט לארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית. מכון הסרטים האמריקאי בחר בסרט למקום ה-52 ברשימת מאה הקומדיות הגדולות של כל הזמנים ולמקום ה-40 ברשימת מאה הסרטים הרומנטיים הגדולים של כל הזמנים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין