מזה שנים שאני מטפל ונקשר לבעלי חיים, הן במסגרת עבודה והן באופן אישי. מצאתי את עצמי לאורך השנים נפרד בפתאומיות מכל מיני חתולי רחוב שליוו אותי לאורך שנים ומצאו את מותם באופן כזה או אחר, חלקם בגיל צעיר מאוד, חלקם הצליחו להגיע לגיל מבוגר יחסית. חתולים יפים,חתולים משעשעים, חתולים שחורים וחלושים, כולם נקשרו, כולם חיכו בכיליון עיניים ובגרגור ליד המלטפת. חלקם נקברו,חלקם פשוט נעלמו.

כאחראי על קבוצות רבות ושונות בפינות חי ובגני חיות ראיתי עד כמה מוות של חיה יכול להשפיע על ילד, או על קבוצה של ילדים, ואפילו ומדובר בחיה קטנה ולכאורה שולית. אך ברגע שאותם ילדים טיפלו בה ונקשרו אליה גם הם חוו את המוות שלה בעצב רב ולאחר מכן יכלו להיזכר בה בגעגועים, גם זמן רב אחרי.

ילדים עליזים,ילדים שקטים,ילדים ממשפחות קשות,מבתים הרוסים, ילדים עם התנהגות בעייתית, ברגע שנוצר הקשר וברגע שלצערם הוא הגיע לפתע לסיומו הגיבו בדיוק באותו האופן.

אנו כבני אדם, בין אם ילדים,מבוגרים או קשישים, ברגע שקשרנו את נפשנו בנפשו של יצור אחר נהיה עשויים להגיב למותו אף באותו האופן בו היינו מגיבים למותו של אדם קרוב. 

זה אולי חסרונה, ויתרונה, של הנפש. היא אינה מבדילה. היא מסוגלת להיקשר לכל נפש אחרת במידה שווה, ואין זה משנה עם מדובר באדם,כלב,סוס או ציפור.

לכן הכלב ממתין לבעליו ליד הדלת גם לאחר שזה כבר נפטר, ולכן חיילים שנאלצו לירות בסוסם הפצוע לאחר הקרבות של מלחמת העולם הראשונה התאבלו עליו כאילו והתאבלו על חבר.

לאורך השנים,במסגרת העבודה שלי נקשרתי לחמוס, נקשרתי לצבועה כבדת ראייה (שאהבה ליטופים בצוואר) וגם לקופת שימפנזה שהכרתי כחמש שנים ושהייתה נרגשת לראות אותי כבר מרחוק ומשמיעה קולות של שמחה גם כשכבר לא עבדתי באותו מקום ורק הייתי מגיע לבקר אחת לכמה חודשים. גם מאותה קופה נאלצתי אגב להיפרד לאחר שהועברה ביחד עם משפחתה למרכז גידול בצד השני של העולם. אומנם פרידה מסוג שונה ולא קשה כמו מוות, ובכל זאת פרידה עצובה.

והנה מעולם לא חשבתי שאקשר כך גם לתרנגול. כן,תרנגול לכל דבר. תרנגול שהובא ע"י ילדים כאפרוח בפינת חי שהייתה לי בשכונת מצוקה, פינת חי מיוחדת במינה שלצערי נסגרה לאחר שבית הספר בו פעלה נסגר גם הוא.

האפרוח נותר אצלי וגדל אצלי לתרנגול שככל הנראה היה מוחתם, או לפחות מאוד מורגל אליי. הוא הגיב לשמו ושמח בכל פעם שהיה שומע אותי חוזר...

בסופו של דבר נמצאה לו פינה חי אחרת, פינת חמד בלב העיר, ואני עדיין דאגתי לבקרו  כמעט מדי יום ביומו, כך במשך חודשים, והוא מצדו דאג להראות את שמחתו אליי בקריאות רמות, כבר כשהבחין בי מרחוק, ובריצה נרגשת מצד לצד כאשר התקרבתי ונכנסתי למתחם שלו. תרנגול שאוהב ליטופים כמו כלב או חתול.
50 מיליארד תרנגולות נשחטות בעולם מדי שנה... כמעט כולם גדלים בתנאים מזוויעים. והנה גם הם מחפשים יד מלטפת ולב אוהב...
אפילו תרנגולת דאגתי להביא לו ובכל זאת הנאמנות שלו נותרה אליי...

אתמול באתי לבקרו כבשגרה, גם מזון הבאתי, אבל כאשר נכנסתי בישר לי אחד העובדים בצער שגם הוא וגם בת זוגתו נטרפו, אולי על ידי נמייה שעשתה חור נרחב ברשת.

מי היה מאמין שאפשר להיקשר כך אל תרנגול ולהתעצב כל כך על מותו. אולי כי הוא היה המזכרת שנותרה לי מאותה פינה מיוחדת שנסגרה לי באותה שכונה קשה, ומאותם ילדים יקרים שכל כך נעצבו על הפרידה. ואולי כי באמת נפשנו לומדת להיקשר לכל נפש שנקשרת אלינו, ויהי זה סוס,חתול אשפתות או תרנגול...