- הנסיך הקטן אילף את השועל . אך הנה הגיעה שעת הפרידה...

אהה, קרא השועל, בכה אבכה אם תעזבני.

בך האשם, אמר הנסיך הקטן, כי לא נתכוונתי כלל להרע לך, אתה ביקשתני כי אאלף אותך...

אמת,נכון הדבר- הודה השועל.

אך כעת בכה תבכה- אמר הנסיך הקטן.

אכן...- השיב השועל.

אם כן, אתה נמצא מפסיד!

לא, אני נמצא נשכר בגלל עין הזהב אשר לשיבולים...



אז מדוע אנו מוצאים את עצמנו נקשרים כל פעם מחדש, אם בסופו של דבר אנו כה נעצבים ומצטערים...?

בגלל עין הזהב של השיבולים....?  אולי.

ואולי פשוט משום שאין דרך אחרת.

יש כאלו שאכן יצליחו לאטום את עצמם בפני בעלי החיים, ולו כדי לא לחזות כל פעם מחדש במפח הנפש של פרידה כפויה.

ויש כאלו שעבורם אין דרך אחרת.

גם אם היא דרך מלאה מכאוב וצער, היא עדיין עוברת בתוך שדות זהובים של שיבולים מאופק עד אופק, והרוח מניעה אותן מצד לצד ומזכירה לנו את כל העיניים הטובות, והלבבות האוהבים שפגשנו בהם ונפרדנו מהם לאורכה.