כותרות TheMarker >
    ';

    שיר/סיפור/ציור

    0

    רפואה שלמה

    23 תגובות   יום חמישי, 13/12/12, 10:21



    רפואה שלמה.

     

    "תקשיבי, בובהל'ה, אני לא בשביל זה,  קיבלתי זאת במתנה מהעבודה, יום כיף...מצידי אל תעשי כלום ועוד עשר דקות בין כה וכה אני לא כאן! קבעתי להיפגש עם בעלי, יותר טוב מהשטויות האלה..."


    באלו המילים נכנסה לחדר, הן הצליפו בי אך מיאנו להכנס לתודעתי. סגרתי באיטיות את הדלת, מנסה להרויח זמן ולמצוא משהו נכון לומר. משהו שיטהר את האויר מהמילים החוסמות שכמעט ולא איפשרו לי לבקוע את הביצורים בהם הקיפה את עצמה.

     

    לקחתי נשימה ארוכה ובקול קטן אמרתי שאפשר לנסות ולחוות ואם לא יתאים לה בכלל לא חייבים להמשיך וזה בסדר. חייכתי אליה מנסה לא לתת כלל דריסת רגל ל"אדון עלבון" ומצד שני ניסיתי גם למזער את "אדון אתגר" שצף בתוכי במקביל...הרי אני כאן בשביל לטפל ורוצה לעשות את המקסימום כדי להביא את מי שמגיע אלי לחוות משהו נעים ומשחרר, משהו שמקל על מכאובים מסוגים שונים. ללא שיתוף פעולה הדדי, כל נסיון נידון לכישלון, אעשה מה שיכולה ואנסה להביא אותה למקום טוב יותר, לחשתי לעצמי...

     

    האישה הזרה פשטה בגדיה בתנועות חדות, רגליה הדקות נשאו גוף של אישה הנושק לשנות השבעים. אולי פחות. התקשיתי הפעם להעריך. קלטתי בזוית עיני את גווה שנלחץ אל הסדין בחוסר רצון בולט. מתנגד. לא שיערתי שתוך דקות ספורות המתח שכלא אותה בתוך ים של תיאוריות מגוננות יתפרק לחלוטין...

     

    עיסיתי את גבה קשובה לאדם שהסתתר מתחת לשריון בשר ודם. דמיינתי לעצמי איך אני מזרימה לתוכו את כל הרגש שהאישה אולי לא חשה. רציתי שתחוש, רציתי שתרגיש אותי, רציתי שתבין שאני בשבילה ובאה ממקום טוב החפץ להיטיב. היה לי חשוב להתקרב בזהירות למקום הרך שהיא כה מגוננת עליו ואינה מאפשרת גישה אליו, בעדינות , לא
    בכח, לא להביך. דמותה התחלפה בדמות אימי, שמגע עבורה היה מילה גסה, אמא המתקשה לקבל, וכל הוויתה היא נתינה אינסופית שרק עליה אפשר לכתוב סיפור אחר לגמרי...

    האישה זעה באי נוחות. שאלתי אותה ברוך אם להמשיך גם כשידעתי את התשובה.
    היא לא ענתה מיד. שתיקה חצצה בינינו, שתיקה ששום מילה לא היתה מתארת טוב יותר את מה שהתרחש.


    לפתע היא התרוממה, זקפה ראשה, אמרה בהתנצלות שטוב לה מה שאני עושה ושהיא מצטערת על הדברים שאמרה. קולה רעד והיא מיהרה לטמון במבוכה את ראשה בפתח שבמיטה.

    הקושי והנוקשות החיצונית שנסדקים נוגעים לי בלב יותר מכל.
    לא רציתי להכביד עליה במילים, רק ציינתי שאני שמחה להמשיך.


    חששותי התפוגגו אחד לאחד. יותר מתמיד יכולתי לראות כמה למגע הנכון יש כוחות ריפוי והוא עולה על הרבה סוגים של טיפולים שאלפי מילים לא תוכלנה לגעת. זוהי שפה ראשונית שמחברת ומקשרת בין בני אדם. זוהי תשומת לב אישית שפורטת על מקומות נידחים בתוכנו המתעוררים לחיים.

     

    האישה שעדיין שכבה על בטנה נאנחה מעומק גופה, ישותה. היא סיפרה לי שהיא רופאת משפחה ומעולם לא האמינה ביכולותיה של הרפואה המשלימה לתת מענה למחלות וכאבים, ועיסוי בכלל הוא מחוץ לתחום על פי תפיסתה. מה הוא כבר יכול לעזור? התייחסה אליו כאל מותרות מיותרות, משהו שאינו יצרני ושאינו נותן כלום מלבד עינוג שהוא אם כל חטאת...

     

    לא רציתי להגיב מיד. לא רציתי להגיב כלל. רציתי להמשיך ולעסות ולתת לה תשובות אחרות. נגיעותי בה פרטו על כל מקום שלא הקדישה לו כלל תשומת לב.


    אמרתי לה בחיוך שאני יכולה להבין אותה מהמקום ממנו באה. אולי זה ענין של חינוך. הרי תמיד חינכו אותנו לעשות ולהגיע ולהצליח ולשים מטרות עוד ועוד. מעולם לא ייחסו חשיבות למנוחה, להרפיה, ולא אמרו לנו "שב ואל תעשה"...

     

    ידעתי שהיא כבר מקשיבה. שמעתי זאת בגופה. שמחתי שאינה מתנגדת כבר ושריריה רפויים ומגמישים גם  את מחשבותיה. חשתי שהיא סומכת עלי,  שנוח לה עימי, שאיני מתנצחת איתה, שאיני מאיימת, שאני עושה את עבודתי, והיא כלל אינה יודעת כמה חשוב לי היה שתצא מהחדר עם חוויה אחרת, מתקנת, שלא הרשתה לעצמה בעבר, חוויה שהיתה כה שולית ולא משמעותית עד כה עבורה.


    כשהתהפכה על גבה שאלתי אותה בעדינות אם תרצה להודיע לבעלה שהיא עדיין בטיפול והתשובה שנורתה לאוויר  "שיחכה!" לוותה בפרץ צחוק משוחרר. האם זו אותה אישה שנכנסה רק לפני חצי שעה לחדרי?

     

    בעצם משלב זה היא החלה לחוות את המגע וספגה אותו לתוכה בהנאה של הלך צמא שהגיע לנווה מדבר. בחושי הבנתי שההתערטלות היתה קשה לה מאד, גם בגידת הגוף הפיזי אוהבת לחיות בין קפלי הבגדים. חשבתי בתוכי שאולי לעיתים יותר קל ונוח לשבת בכסא במרפאה, בצד השני של המתרס, לבדוק את החולים ולתת תרופות שידעה לשנן את הרכבן הכימי וידעה מהספרים את סוד האבחון. הבטחון שצברה במהלך שנותיה נותן לה משמעות קיומית בעולם התחרותי כל כך.


    הרופאה כבן אדם פשוט עם צרכים בסיסיים נמצאת גם היא כמו רבים מאחורי מסיכה המכסה חולשות אנושיות. הצורך במגע ובתשומת לב לא פוסח על שום מקצוע, על אף אחד...


    פינקתי את כפות רגליה הזעירות שנשאו שנים את גופה...תיבלתי את העיסוי גם בידע שצברתי על גוף האדם, על הקשר בין גוף ונפש, על שמירת האיזון ביניהם. רציתי שתהיה רגועה והיא אכן הפקירה עצמה בידי ונמנמה קלות. כל מה שהיה לי לתת עבר אליה כבמטה קסמים.
    היא היתה מחויכת. עיסיתי גם את צווארה, את קרקפתה, את פניה ברוך ובאהבה והיא הודתה שמעולם לא לוטפה ורק רוצה שהזמן יעצור מלכת. אמרה שמאותו יום תפנה חולים שלה גם למטפלים מהרפואה המשלימה, לרפואה שלמה.


    המשפט האחרון שאמרה היה כל שכרי.

    הרגשתי כה עשירה ושלמה עם מעס/שה ידי.



     



     

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/1/13 07:23:

      חושבת שזה נפלא חגית, ושיתפתי אותו (הפוסט) גם בפייסבוק ♥

        4/1/13 19:12:

      צטט: sari10 2013-01-04 14:46:52

      חגית!!!

      איזה פוסט חזק ומקסים.

      תיארת נפלא את הסיטואציה, מה שקורה מבפנים, לה ולך.

      יכולת ההכלה שלך והשינוי שהצלת לחולל הם פשוט מעוררים השתאות.

      ~~~~

      אז תגידי, אפשר לבוא אליך לטיפול? ♥ חיוך  

      תודה תודה שרי נבוך  זהו אחד מהסיפורים שאני חווה ביומיום שלי, והם רבים ומגוונים , זו באמת זכות לטפל כשאדם חושף את גופו ונפשו בפני מטפל   והחוויות הנצברות מרתקות!

        4/1/13 14:46:

      חגית!!!

      איזה פוסט חזק ומקסים.

      תיארת נפלא את הסיטואציה, מה שקורה מבפנים, לה ולך.

      יכולת ההכלה שלך והשינוי שהצלת לחולל הם פשוט מעוררים השתאות.

      ~~~~

      אז תגידי, אפשר לבוא אליך לטיפול? ♥ חיוך 

        1/1/13 15:34:

      צטט: yael~ 2013-01-01 13:03:41

      האתגר ניצח את העלבון - גם כן שכר הולם :)

       

      אכן כך יעל:)  תודה רבה וברוכה הבאה ושנה חדשה ונפלאה !

        1/1/13 13:03:
      האתגר ניצח את העלבון - גם כן שכר הולם :)
        21/12/12 23:21:

      צטט: ~@@~ 2012-12-14 07:44:08

      יופי של פוסט :)

       

      תודה רבה! שבת שלום!

        16/12/12 13:29:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2012-12-14 13:55:30

      שילוב מדויק של תנועת ידיים,

      שלווה פנימית שחודרת למוח,

      עוטפת את הגוף מראש עד רגליים

      ומביאה ממקומות נסתרים את הכוח

      תמים

       

      תודה יורם  נבוך  :)

        14/12/12 13:55:

      שילוב מדויק של תנועת ידיים,

      שלווה פנימית שחודרת למוח,

      עוטפת את הגוף מראש עד רגליים

      ומביאה ממקומות נסתרים את הכוח

      תמים

        14/12/12 11:30:

      צטט: דברים- 2012-12-14 09:09:36

      "תקשיבי בובהל'ה!"מגניב
      איזו פתיחה אסרטיבית.

       

       כן..היא בהחלט "עשתה כניסה"...אבל יצאה בשלום:)   שבת שלום!

       

        14/12/12 09:09:

      "תקשיבי בובהל'ה!"מגניב
      איזו פתיחה אסרטיבית.

       

       

        14/12/12 08:01:

      צטט: זאב ערבות.... עאדל 2012-12-14 07:50:13

      קראתי שלוש פעמים !

      לעאדל, אומרת שלוש פעמים תודה!

       

      קראתי שלוש פעמים !
        14/12/12 07:44:

      צטט: kimchid 2012-12-14 00:07:27

      תאור מרתק חגית...תודה!

       

      תודה רבה לך דניאל!

        14/12/12 07:44:
      יופי של פוסט :)
        14/12/12 00:07:
      תאור מרתק חגית...תודה!
        13/12/12 17:08:

      צטט: מרוה אינדיגו 2012-12-13 15:52:09

      מקסים מקסים מקסים.
      מקסים ברמה של הקסם הזה שהמגע , שאת השליחה שלו יוצר.
      זה כל כך יפה איך המגע שלך העדין והמרפא פירק את כל כיסי המרד וההתנגדות.
      באמת ברכה.

      ויכולת ההזדהות שלך, לראות בה את אמא שלך גם זה נוגע כל כך

       

      מקסימה מקסימה מקסימה את...:) המילים שלי שנגעו בך התחבקו עם המילים שלך שנגעו בי...

      את יודעת שבמקרים כאלה צריך לאסוף את עצמנו להיות מי שאנחנו רוצים להיות עם הדברים שבהם

      מאמינים ולולא היכולת לראות את הזולת מי יכול בכלל לטפל? חג שמח ומבורך יקירתי!

        13/12/12 15:52:

      מקסים מקסים מקסים.
      מקסים ברמה של הקסם הזה שהמגע , שאת השליחה שלו יוצר.
      זה כל כך יפה איך המגע שלך העדין והמרפא פירק את כל כיסי המרד וההתנגדות.
      באמת ברכה.

      ויכולת ההזדהות שלך, לראות בה את אמא שלך גם זה נוגע כל כך

        13/12/12 14:37:

      צטט: qi 2012-12-13 12:20:50

      ת ב ו ר כ י...

      מכירה את הרגע המופלא הזה

      שתחת מגע הידיים (הנכונות)

      נופלות כל ההגנות, הלב נפתח,

      ותהליך הריפוי מתחיל.

      תודה תודה :)

      המברכ(ת) י(ת)בורך! 

        13/12/12 12:20:

      ת ב ו ר כ י...

      מכירה את הרגע המופלא הזה

      שתחת מגע הידיים (הנכונות)

      נופלות כל ההגנות, הלב נפתח,

      ותהליך הריפוי מתחיל.

        13/12/12 11:46:

      צטט: מורנינג. 2012-12-13 11:32:43

      כמה טוּב יש בסיפור הזה.

       

      תודה וכל טוב לך... גוד מורנינג!  חיוך

        13/12/12 11:32:
      כמה טוּב יש בסיפור הזה.
        13/12/12 11:32:

      צטט: מטפלת באמנות- איריס 2012-12-13 11:11:37

      הרגשתי והתרגשתי

      מרגש גם אותי הסיפור וגם שהרגשת והתרגשת...תודה רבה איריס!

       

      הרגשתי והתרגשתי

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      HagitFriedlander
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין