כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    צהובים הם זה לזה - או המרדף אחר הכתם הצהוב *

    42 תגובות   יום חמישי, 13/12/12, 20:47

    צהובים הם זה לזה *

    או המרדף אחר הכתם הצהוב

     


    *הביטוי "צהובין זה לזה" לקוח ממדרש (שמות רבה יב'). הביטוי השלם הוא "אֵשׁ וּבָרָד צְהוּבִין זֶה לָזֶה". שם הכוונה הא לומר שהן שרויים ברוגז. זהו מדרש שמדבר על מכות מצריים, ועל המצב שבו אש וברד ירדו על המצרים והם נכוו גם מהברד וגם מהאש "נס בתוך נס". אני שאלתי את המשפט המוכר הזה, אך כאן אין אני משמשת בו על פי הוראתו המקורית. אין אני מדברת על מצבי ברוגז או ניכור זה לזה, אלא להיפך אני משתמשת בביטוי זה ומכוונת אל צבעי הצהוב שמהדהדים זה לזה.


     

    מומלץ להתבונן בסרטון לפני קריאת הרשומה


    ''



    כבר ימים שאני מתכננת לכתוב כאן רשומה שמתארת את המשך הפרוייקט שלו קראתי ברשימה מקדימה  'ראיתי את הקולות' – שיתוף פעולה בין הרדיו 'קול המוסיקה' וה 'ערוץ הראשון' – מה שנקרא תכנית רדיוויזיונית. כבר צילמתי, כבר ציירתי, כבר הכנתי סרטונים, כבר עזרתי באוצרות התערוכה שמתקיימת עכשיו בימים אלה בבניין החדשות ברוממה, כבר הייתה פתיחה, כבר נשאתי שם דברים והכול מתועד ויש המון מה לכתוב על זה. ימים שאני מתכוונת לעשות זאת.

     

    אבל בינתיים, הכתם הצהוב השתלט על חיי.


    צהוב, זה המון אנרגיה. אז הוא לוקח לי אותה וגם נותן.


    וכך בעוד אני מתכננת בקפידה, בראשי, ובמעשי רשימה אחת. רשימה אחרת תובעת את חלקה. ואני הרי ידועה כשפחה חרופה של רעיונותיי, שעליהם אני נוטה לומר, שהם קמים שעתיים לפני בבוקר (או לפנות בוקר) ואחר כך כל היום אני רצה להדביק אותם. הם קובעים, ואני סרה למרותם.


    כך ארע, שהרשימה המתוכננת תחכה בתור. כי בינתיים הצהוב תובע את חלקו.


    אז מה הצהוב?


    ומה עניין צהוב לכאן?


    ומה זה המסע הזה שלו אני קוראת – 'המרדף אחר הכתם הצהוב'?


    לפני 'עשר שנים' קפצה עלי רוח, שרק היא יודעת את עצמה. את התשובה לכך עדיין לא קיבלתי, או יותר נכון עדיין לא חיפשתי (וגם זה יגיע). החלטתי שאני רוצה ללכוד את ה 'כתם הצהוב'. כך, בכל מקום שבו הייתי, בכל רגע נתון, בכל ארץ ובכל סביבה קפצו אלי צהובים למיניהם. אלה הצהובים שכולם רואים, הם הצהובים שנמצאים בכל מקום, אבל אני רואה אותם אחרת. לא רק רואה אותם אחרת. אני גם לוכדת אותם.


    למשל זה.

     

     

    ''


    אני מוציאה אותם מהקשרם, בכלל לא מעניין אותי מה הם בעצם (פרח, או בית, או בגד, או מפה או סתם חתיכת נייר או ניילון זרוקים). הם תמיד נמצאים באיזו סביבה. החלטתי שאני מביאה כל צהוב שנקלט על רשתית עיני, אל עדשת המצלמה. מייצרת לו סביבה, בונה לו את הפריימינג, ממרכזת, מבליטה, מקטינה, חותכת – במילים אחרות, העין שלי היא זו שקובעת מה הוא יהיה. אני תמיד מתחילה ממה שהוא כפי שהוא, ולוקחת אותו למקום שאני רוצה לראות אותו.


    למשל זה.

     

    ''

     


    הכתם הצהוב מבחינתי, הוא לא רק וגם כוכב בשמיים. הוא הפך להיות במשך 10 שנים הכוכב הכמעט ראשי בדימויים המצולמים שלי. תמיד מצוידת במצלמה שעוזרת לי לשמר את מה שהעין שלי קלטה. ומבחינתי קלה כבחמורה. הנושא הוא לא 'מה זה'? כלומר מה הדבר שראיתי. הנושא הוא 'הצהוב' – וכשאני קובעת לו את המקום בתוך מסגרת התמונה, הוא הופך להיות הנושא המרכזי.

     


    למשל זה.


     

    ''


    כבר כשהתחלתי לעשות זאת, הבנתי את הכוח הרב שיש לאוסף של צילומים כשזה הנושא המלווה אותו , כחוט השני. חוט שני שהפעם אין הוא אדום, אלא צהוב. וכך במשך שנים, אוסף הדימויים שלי הולך וגדל, ואני יודעת כדרכי, שאוסף זה הוא רק ההתחלה. בעבורי זה חומר ליצירה. ובדרכים שונות ורבות הוא משמש אותי.

     


    בשנים הראשונות לקחתי את זה גם כנושא לסדנא ליצירתיות בינתחומית – סדנא שאותה כתבתי ועליה הרציתי  בפני סטודנטים של 'המרכז הבינתחומי ללימודי אמנות'- מוסד להשכלה גבוהה  שעמדתי בראשו ובו גם לימדתי. פיתחתי קורס וסדנא מעניינים ביותר, כשהנושא המרכזי היה 'הכתם הצהוב'.


    הסרטון הנ"ל מראה קטעים מתוך הסדנא. פרויקט מעניין והסטודנטים שיתפו פעולה בצורה מרשימה. שווה צפייה.


    עברו שנים, וכתבתי ערכה לימודית שמתבססת על ה'כתם הצהוב' – קצת ממה שנוגע לערכה זו אפשר להתרשם ולראות כאן באתר שלי 'נורית ארט – סדנא ליצירתיות בינתחומית – הכתם הצהוב-

    ועוברות שנים נוספות, והכתם הצהוב הוא בלתי נלאה, וכשכך אז גם אני בלתי נלאית. הוא עדיין צץ לי בכל מקום. כששואלים אותי איפה את מחפשת את כל הכתמים הצהובים האלה, אני עונה (כמו שגם פיקאסו אמר פעם) "אני לא מחפשת, אני מוצאת".


    למשל מתחת לביתי בדרך לסטודיו שלי

    ''

     

    או בחצר אחורית אחת במסגרת הפרויקט שאני עושה עם סטודנטים שנקרא 'החצר האחורית'. הם מחפשים 'חצר אחורית' ואני מחפשת אחר הצהוב, שיש שיגידו מסתתר שם, ואני אומר, בולט שם במלוא זוהרו. תלוי בעין המסתכל כמובן.

     

     

    ''
     


    לימים כבר נדמה לי שהם 'הכתמים האלה', הם אלה שכבר מחפשים אותי. לפעמים כבר היה נדמה לי, שהם שמעו, שמועה עברה חרש בין כל הכתמים הצהובים בעולם, שכדאי וראוי להם להיכנס לאוסף שלי. שכדאי לככב שם. ולכן בכל מקום בין אם זה באיזו חצר אחורית, בין אם מתחת לחלוני, בין אם בדרך לסטודיו, ובין אם בחוצות פריז, הכתמים הצהובים זורחים אלי, מסמנים לי את נוכחותם, צהובים אלי וגם זה לזה, ואני לוכדת אותם במצלמה שלי.

     


    כמו האישה הזאת שנפלה לי במלוא צהובותה בסימטאות אי יווני

    ''

     

    או כמו האברך הזה שנגלה אלי בירושלים

    ''

     

    כידוע, לכל מי שחי ברשת, מתחרה רציני יש לו ל'קפה' הוא ה 'פייסבוק'. שם אני מפרסמת מדי פעם, (למה מדי פעם? מוטב שאודה באמת, מדי יום) עבודות שלי, יצירות שלי, הגיגים שלי וכו'. ויודעת, שיום אחד גם הכתם הצהוב יפרוץ אל המרחב הזה שם, ויאיר אותו בדרכו. אני חיכיתי, והוא חיכה גם.

    עד שהגיע היום.

     

    תמיד ידעתי שיום אחד אפציץ את 'ציר הזמן' שלי, ואת 'דף האוהדים ' שלי בדימויים מתוך האוסף ומתוך 'המרדף אחר הכתם הצהוב'. ידעתי שיבוא היום. אבל, לא ידעתי מתי, לא ידעתי  גם למה עוד לא, לא ידעתי איך, ובעצם לא הקדשתי לכך מחשבה מודעת. אבל, צריך לדעת שכאשר משהו נשתל במחשבה, הוא יושב לו בצל קורתו של 'תת המודע' ומחכה בערנות לרגע שלו. לשעה שלו. כשימצא לו פתח המילוט שלו, הוא יפרוץ.


    כך קרה, שבשבוע שעבר, הכתם הצהוב שלי הפציע אל המרחב הווירטואלי, ומאז הוא לא נח. זוהר, דולק, מסקרן, מעצבן, מטריד, ועוד ועוד – ותיכף אביא גם דוגמאות לכך.


    בשבוע שעבר הוא פרץ ומאז לא אני ולא הוא, לא שוקטים ולא נחים. זה מסביר מצד אחד מדוע רשימה זו דחקה את רגלי הרשימה המתוכננת (שעליה אני מספרת כאן בתחילת דבריי). אבל זה מעלה שאלות אחרות.


    מדוע דווקא עכשיו?


    ולמה לא קודם לכן?


    וכשיש שאלות, זה סימן הכי טוב שיש כנראה גם תשובות (לא תמיד).


    די בהתחלה כאשר נכנסתי ל 'פייסבוק'  - עולם זר מלא חברים, שאף אחד לא באמת חבר שם, הם לא מכירים אותי, אני לא אותם - הלכתי על בהונות. מדי פעם הכנסתי דבר אחד קטן (ציור, פסל, אמירה קלה). משהו קטן, ובדקתי. מי מתייחס? מי האנשים? מה הם שמים שם?


    ברור שבעבורי (וזאת עלי להדגיש כאן) השימוש ב 'פייסבוק' הוא לא לצרכים חברתיים, הוא ליצירת קשרים על רקע תרבות אמנות ושירה. ולכן גם רשימת החברים שלי (שהולכת וגדלה) מורכבת מאנשים שזה תחום העניין שלהם. ובכן, אני מתחילה להיות נוכחת שם, ובכל פעם מכירה אנשים ועבודותיהם. לאט לאט מזהה כתב יד, מזהה סגנונות, מגיבה למה שאכן נראה בעיני ראוי, או במילים אחרות שבאמת 'אהבתי' ובמקביל מתחילים להכיר אותי.


    הקשרים מתהדקים, במובן של גילוי עניין זה ביצירותיו של זה. נכון שלפעמים הכול מתחיל ונגמר ב'אהבתי', או 'מקסים', או 'נפלא' – אבל במקרים רבים וטובים מתפתחים גם דיונים. אני חייבת להודות שכאן ב'קפה' התגובות יותר עמוקות, יותר לגופו של עניין ואדם, יותר מעניינות. שם זה קליל, חפיפי לפעמים, מזדמן וכו'. אבל, לאחר שנה ויותר שאני ב 'פייסבוק' – אנשים מכירים את יצירתי, יודעים לזהות אותה, ולא פעם מייצרים דיון קטן ומעניין. זו כבר סביבה מוכרת ודי מוגנת.


    עתה, כאשר אני מוכרת על מגוון היצירה שלי, ראיתי עצמי בטוחה יותר להתחיל להשתולל עם הכתם הצהוב. עתה משיודעים שאני אמנית פעילה, שעוסקת בציור, פיסול, מיצג, מיצב וחוקרת – יש מקום להכניס גם את הפן הזה. ובמילים אחרות, חשבתי שהממד הזה, שאותו אני מציגה בימים אלה, הוא מאד דומיננטי. לא רציתי שהוא ישתלט עלי ועל יצרתי, או על הדימוי של כיוצרת, בטרם יכירו את מרחב ומגוון העשייה שלי.


    כלומר, הגיע זמן החשיפה. אני מרגישה כבר בבית, וכשאני מרגישה בבית אני מוכנה לפתוח בפני החברים שלי עוד דלת לחדר צדדי, עוד ארון שיש בו אוצרות חבויים. זה אומר, שמבחינתי הגיעה השעה הנכונה ומתאימה לחשוף את "הסודות הצהובים " שלי.


    אבל, זו לא הייתה הסיבה היחידה. סיבה נוספת היא העיתוי. אמת, הקרקע כבר הייתה בשלה אבל צריך עיתוי. ומצאתי לי עיתוי. ושוב, לא שתכננתי. פשוט, כל כך פשוט, כשהזמן מגיע אז יודעים. הוא מתגלה באחת. והעיתוי חשף את עצמו כמו אומר, אין ברירה. אין מנוס.


    והנה אני מפרסמת ב'ציר הזמן' שלי הזמנה לתערוכה וירטואלית שבה אני משתתפת. התערוכה של גלריה 'גלרינה' 'שחור ולבן'. ועשיתי לי מנהג. למדתי להרחיב את גבולות התצוגה. כאשר אני מציגה בתערוכה מסוימת – קבוצתית. אני ממשיכה ומרחיבה אותה, באותו זמן, על ידי כך שאני מוסיפה ומציגה עוד יצירות באותו נושא בדיוק, במרחבים הווירטואליים שעומדים לרשותי. למשל, בפייסבוק, ב'קפה', באתר שלי, ובאתרים אחרים. כל עוד התערוכה באוויר או בגלריה, היא מתפתחת אצלי במרחבים שלי. הוא אשר אמרתי, אין גבולות במרחב הוירטואלי, ואני מרחיבה את האין גבולות האלה.


    כך יצא שכאשר פרסמתי את ההזמנה ל'שחור ולבן' – הוספתי מדי יום עוד עבודה ב 'ציר הזמן' שלי- בשחור ולבן. למשל את הסרטון שלי מתוך התערוכה 'כן, לא, שחור, לבן' (תערוכה משנת 1990) .

     

    וכך, בעוד אני עוסקת בקצוות, בשחור ובלבן, נזכרתי בעבודה אחת שלי מתוך אותה תערוכה. עבודה אחת ויחידה שבה הרשיתי לעצמי להוסיף עיגול אחד צהוב גדול במרכז העבודה, למרות שהתערוכה עסקה כולה רק בשחור ולבן.

     

    http://cafe.themarker.com/image/2340031/

    'הסירה אשת את הלוט' - מתוך התערוכה 'כן, לא, שחור, לבן' - נורית צדרבוים 1990

     

    וזה היה לפני עשר שנים לפני שהתחלתי לרדוף אחר הכתם הצהוב. מה שאומר שהכתם הצהוב היה עמוק עמוק רדום בתוכי, שנים רבות לפני שהפציע אלי באופן שהפציע. ובכן, גלרינה. שחור לבן. יצירות שלי בפייסבוק. ופתאום אני אומרת, נשבור קצת את הקצוות האלה. נשבור את השעמום הזה – של שחור לבן בלבד. אולי אכניס קצת צהוב? התערוכה כאן היא שלי, אוכל לעשות בה כרצוני.


    זה היה הרגע שבו 'הכתם הצהוב' שלי פרץ אל העולם. פרץ אל התודעה הציבורית. יצא ממחשכי האוספים שלי (קבצים במחשב), וקבע נוכחות. זה היה רגע, אותו רגע, שכל התנאים התאימו לו להתגלות. אני כבר בשלה לספר עליו. החברים שנמצאים אתי ברב שיח אמנותי ברשת כבר מכירים אותי, ומצוקת השחור והלבן זועקים אלי כמו מבקשים "הבי לנו קצת אור צהוב".


    באורח פלא ומבלי שתכננתי זה גם נפל בדיוק בחג האורים, חג האור הצהוב של הנרות. מה שאומר שוב ובפעם האלף באופן די קלישאתי ש"כשהמורה מוכן התלמיד מגיע".


    זהו. זה הזמן לחשוף.


    וכך התחלתי להגיש בכל יום מנה צהובה אחת בלבד. צילום, וכמה מילים שמספרות מיהו ומהו. ועוד צילום. ועוד יום. אלבום התמונות של ב 'פייסבוק' שכותרתו 'המרדף אחר הכתם הצהוב' – הולך ומתמלא. תמונה שמתפרסמת נאספת גם אל האלבום. הסקרנות של החברים גדלה ואז ביום אחד פרסמתי גם את האלבום שכבר היה מלא.


    הנה האלבום – ניתן לצפות ממנו בשלמות 'כאן' ,צפו באלבום זה להנאתכם וראו מה שהחברים שם זכו לראות. וריאציה אחרת של האלבום זה הסרטון, ומי שלא היה מספיק סבלני לצפות בו בראש הרשימה יכול לעשות אתנחתא קטנה גם כאן ולשטוף את העיניים באור יקרות צהוב.


     

    ''


    כשרואים את האלבום המלא, מבינים את הרצף. מבינים את הכוח של הצהוב הזה, כשהוא מנותק מהקשרו, ומככב בסביבה אחרת. הניטרול של הצהוב ממה שהוא היה ומאיפה שהוא היה, יצירת הסביבה החדשה, מביאה לו הילה, מייצרת לו חשיבות ומשמעות שעומדת בפני עצמה, נותנת לו כוח. ואז הוא הופך להיות לא סתם כתם צהוב, לא סתם עוד צבע מתוך מעגל הצבעים, לא רק צבע יסוד, אלא גם מטאפורה שיש לה הרבה מאד משמעויות (על המשמעויות לא אדבר כאן, זה יהיה בהקשר אחר).


    פתאום אנשים החלו להתלהב. פתאום לאנשים קרה משהו. נפתחו להם העיניים, הראייה שלהם בדברים השתנתה. ואנשים הגיבו לי, ואפילו ביקשו להצטרף ולשלוח אלי דימויים צהובים משלהם.


    החיים של הכתם הצהוב התרחבו עוד הרבה יותר ממה שתכננתי בשבילו בעת שנוסד אצלי, והרבה יותר ממה שהוא עצמו ציפה (או שמא ציפה וידע, אלא שאני עדיין אינני מכירה על בוריה את כל רזיה של שפת הצהובים – ואני לומדת).


    בינתיים אני מבינה כבר לאן זה הולך. חברים התחילו לשלוח לי עבודות.


    למשל – תמי חברתי שלחה לי עבודה יפהפייה, וכדבריה הקדישה אותו לי ולרעיון. רבים הגיבו על צילום מעולה זה, ומכאן החל להתפתח רעיון, שבו אני מזמינה חברים לשלוח אלי עבודות.


     

    ''

     

     

     

    אבי רוזן הידוע בכינויו המרקיז שלח לי עבודה מדהימה של אבי רוזן האחר הידוע בכינויו אבימדיה ( את שניהם ,אגב, אני מכירה עוד מהמרחב הממשי, מימינו במכללה ).

     

    http://cafe.mouse.co.il/thumbnails/t/239/560/7/file_0_b.jpg 

    ואז הוא שלח לי עבודה של האמן החברתי האקטיביס הידוע משנות ה- 70 , ג'וזף בויס

    http://cafe.mouse.co.il/thumbnails/t/239/730/3/file_0_b.jpg  

     

    תמונה מעולה בעיני, יצירה מעולה ומשמעותית. אבל השאלה אם היא מתאימה לרעיון שאני מציגה כאן. שלא נדבר על כך שזו יצירת אמנות, ואני בשלב זה, עדיין לא עוסקת כאן, בכתם הצהוב 'באמנות' , כלומר בתולדות האמנות. אלא יוצרת אמנות מהכתם הצהוב. עוד אני מהרהרת. כותבת שם בתגובות,  תמי, אחת החברות, זו שהקדישה לי את התמונה עם התריסים "לדעתי הכתם הצהוב לא צריך להיות מבויים" ואני קוראת, מחייכת לעצמי בסיפוק רב וחושבת. יפה אנשים קלטו את הרעיון. מבינים , משתפים פעולה. השיח שאותו אני רוצה לקיים, אכן מתקיים. ומה אמנות צריכה, אם לא זה?

     

    והתחיל להתנהל דיון סביב עבודות אלה. לא אלאה אתכם בדיונים, אבל נהיה מעניין בסערת המרחב שהצהיב לפתע.


     

    'רונית הכישרונית' כתבה לי "יפה לאללה אחשוב על משהו" , זה בתגובה על כך שהזמנתי חברים לשלוח אלי דימויים שמתאימים לרוח הדברים. ואני עונה לה בתשובה "מה תחשבי? כבר כמה ימים אני מסתכלת על התמונה שלך עם הבגד הצהוב הזה. וזה נכון, הדמות שלה עם החולצה הצהובה קורצת אלי ומציצה, לרגע נסחפתי. והיא עונה לי "חחחחח, אבל את צריכה כתם לא בגד". ואללה, אני חושבת לעצמי, התלמידים מלמדים את המורה. נכון. היא צודקת היא הבינה את מה שאני לרגע שכחתי. ושוב ציינתי לעצמי בסיפוק רב, שאנשים לא סתם עושים 'לייק' כדי לצאת ידי חובת יחסי ציבור וליקוקים. אנשים באמת מקשיבים. אנשים באמת חושבים. לפחות, אני מסיקה זאת, מהנסיון הזה שלי. והיא צדקה והחברה למדו.

     

    כי למה?


    כי יום אחד זאבי שלח לי צילומים מרהיבים של משאיות צהובות וכלי רכב. אני מתבוננת ואני יודעת שזה אמנם אובייקט צהוב, צהוב מאד. אבל זה לא הכתם הצהוב שאליו אני מכוונת. זאבי יקר ללבי מאד, התרגשתי שהוא בכלל הרים את הכפפה, כי מה לו ולאמנות? אבל, אני חייבת להסביר לו, ואני חייבת שגם כל האחרים יבינו שתמונה של טרקטור צהוב, זה עדיין לא הכתם הצהוב שאליו אני מתכוונת.

     


    ''

     

     

    ואז אני כותבת 'פתק' ב 'פייסבוק' כשהכותרת שלו היא 'מה ההבדל בין טרקטור צהוב לבין כתם צהוב'. ואנשים קראו, ואנשים הבינו. הם הבינו את הרעיון, שלא החפץ הצהוב הוא הנקודה, אלא איך את ממקם אותו בסביבה שאתה מסמן, איך אתה מוציא אותו מהקשרו, איך אתה נותן לו את המקום בתוך אובייקט צבעוני שקוראים לו צהוב, ולא משנה את מה הוא צבע.

     

    אנשים גם התדיינו בינם לבין עצמם ולקחו את זה ברצינות. באותה רצינות עצמה שאני מתייחסת לזה. וכך התחילו אנשים להזהר ולחשוב פעמיים לפני שהם שולחים ( לא כולם אגב. יש כאלה שאם רק יש להם הזדמנות לדחוף ולהדחף, הם עושים זאת. ולפיכך הודעתי לכולם, שאינני מרשה לתלות דברים על הקיר שלי. לשלוח אלי בדואר פנימי, ואני אבחר. הרי אני היא האוצרת של התערוכה הוירטואלית שהקמתי באופן פיראטי, בדף שלי.....)

     

    וכדי להבין עד כמה העניין החל לתפוס תאוצה, ואפילו מבלי ידיעתי הנה סיפור נוסף.

     

    כאשר הייתי באולפן השידור של כל המוסיקה, קצת לפני שהמופע החל, עמדתי לצלם את האווירה באולפן, בלי קשר לכתם הצהוב. צילמתי את כלי הנגינה, את נגנים, וכל זאת כחומר שאחר אשתמש בו בעבודות שלי שבהם אני משלבת שכבתית צילום ורישום. לפתע ראיתי בפינה סולם שעון על קיר. הלכתי לצלם אותו. המפיק, משה פרלמן, אמר לי "מה את מצלמת את זה? עוד מעט מוציאים את זה מכאן, זה לא יהיה כאן". עוד לא הספקתי לענות לו, ושמעתי אותו אומר, "הא, זה צהוב". ליבי ניתר משמחה. לא דברנו על זה בכלל. הבנתי שהוא בעניינים, הכתם הצהוב הפך להיות מושג מובן ומוכר. ובאמת, לא שוחחנו על כך קודם לכן, אף לא מילה.


     

    ''

     

    חיזוק יתר קיבלתי כאשר, תלינו את התערוכה וצילמתי את העוסקים במלאכה. בשלב מסוים אמרתי לאריה יאס, מנהל קול המוסיקה, שנתן לנו יד במהלך העבודה, "אריה חבל שאתה לא לובש משהו צהוב". הסתכל עלי כלא מבין מה אני רוצה ממנו, ושנייה אחרי זה אמר "הא, הכתם הצהוב". וגם איתו לא החלפתי מילה בעניין זה. ושוב לבי גאה, ואני אמרתי לעצמי, הטמעתי מושג, תופעה, עניין, וכולם יודעים כבר על מה אני מדברת.


    יותר מאוחר באירוע הפתיחה, לא ויתרתי. תפסתי את יאס על "חם" עם צהוב לוהט בעוד שהוא עסוק בלדבר.

     

    ''


    וכן, הודעתי לחברים החרוצים, אלה שהעניין הזה עם הצהוב מאד גירה את דמיונם ואת יצירתיותם, שהם מוזמנים לשלוח אלי דימויים שמתאימים להגדרות שלי את ה'כתם הצהוב'. וכך מבלי שהתכוונתי הפכתי להיות אוצרת של תערוכה. לאט לאט אני אוספת את החומרים שמגיעים אלי. כמובן שהודעתי לכולם שאני לא מרשה לתלות אותם אצלי על הקיר (בפייסבוק) ללא רשותי ( שהרי זה המרחב שלי, הפרטי, עד כמה שהעולם הווירטואלי יכול להיות פרטי). ביקשתי שיישלחו אלי בדואר פנימי. ואני אוספת, מסתכלת, בודקת וממיינת. מדי פעם אני משחררת משהו, ונותנת קרדיט לשולח, והתגובות ממשכיות לזרום.


    כך הנחתי את עבודתה של ליאת (מורה לאמנות שעובדת תחת הדרכתי)  שכתבה לי

    "נורית מה עשית לי? אני כבר לא יכולה ללכת ברחוב בלי לראות צהוב".

    כך היא כתבה לי ושלחה תמונה, ונשבעה שזה לא מבויים.

     

    ואני אומרת, "כשהמורה מוכן התלמיד מגיע" - וברוח זו, "כשהעיניים פתוחות הצהוב מגיע".....

    כלומר, כשמסתכלים אז רואים. כי הכל כבר נמצא שם ממילא. צריך רק לדעת לראות

    והנה מה שהיא שלחה אלי.

     

     

    ''

     

     

    ולי נראה שהבן אדם והרהיטים רק התארגנו להם סביב הצהוב שכבר היה שם מזמן......


    ובינתיים הראש לי עובד צהוב. אני נמצאת בפתיחת התערוכה בירושלים, בבניין החדשות, מק"א הוא נקרא. לא פחות ולא יותר, אבל הוא רק נשמע כמו מכה (וזו גם הייתה הכוונה). בעצם זה ראשי תיבות של 'מרכז קשר ארצי'. בכל אופן, במקום לצלם שם כוכבי תקשורת ידועים, שאכן היו שם, אני צילמתי את הכוכב הצהוב שלי.

    למשל זה,

     

    ''

     


    ואפילו זה, שאמר לי בדרך מאד מטאפורית שמה שאני עושה הוא כשר בהחלט למהדרין.

     

     

    ''


    וכך נוצרה לה על 'ציר הזמן' שלי ב 'פייסבוק' סוג של תערוכה. במושגים של תערוכה אפשר לומר שיש תוצרים, יש קונספט, יש צופים ומבקרים, ואפילו רב – שיח. ואם כך, אז צריך לעשות מעשה. כך הבנתי שהצהוב שלי צריך באמת לקבל מרחב משלו. מרחב תצוגה שיעסוק אך ורק בנושא הזה. כלומר, בתוך המרחב הגדול הזה שנקרא 'פייסבוק' – 'ציר הזמן' של נורית צדרבוים – יצרתי מרחב מדויק יותר שגם הוא במונחים של 'פייסבוק' נקרא 'דף אוהדים'. אני בונה דף, ואני נותנת לו אופי ייחודי משלו. כך נולד, הבוקר הדף החדש שלי ב 'פייסבוק' שנקרא 'הדף הצהוב – נוריתארט'

     

    ריכזתי בו את החומרים שהצטברו ואשר פרסמתי עד כה. הכול שם, נקי ומדויק. הצהוב שלי קיבל מרחב משלו, דף משלו. שם הוא מככב, שם הוא זורח, שם הוא מתווסף אל כל הכתמים שכבר נמצאים שם, ואל אלה שעוד יגיעו. וכפי שנהוג הזמנתי חברים להצטרף כאוהדים לדף זה. כך זה עובד במערכת הזאת. רבים הרימו את הכפפה. וכדי שתהייה לו משמעות ב 'פייסבוק' – צריך שיהיו שלושים לפחות. בתוך יום, נמלאה הרשימה ל- 30. תהיה חגיגה ב'דף הצהוב' – אקרין שם סרטים צהובים.....


    ולסכום. כחוקרת אני יודעת שכל דבר גלוי אוחז עמו את הנסתר. וכל טקסט מרובד ויש בו את מה שרואים, את מה שגלוי וגם את מה שסמוי בו. הסמוי (אומר מרלו פונטי – פילוסוף וחוקר חשוב) הוא חלק מהגלוי.


    אז מה כל העסק הזה עם הצהוב?


    למה בחרתי בו?


    מה הוא אומר?


    מה הוא מייצג בסמלים שלו?


    מהו הטקסט הסמוי שנמצא כאן בין ובתוך שפע הצהוב הזה?


    משהו חייב להיות כאן.


    ואת זה אני עומדת לחקור ולגלות. יש שיטות ואת זה אעשה בהמשך.


    וכשיהיו לי תובנות, אשתף.


    בעוד זמן, אוציא בכל יום דימוי אחד (תמונה אחת) ואזמין את החברים לתת כותרות. כל אחד יוכל לתת את הכותרת של מה שהוא רואה-מבין-חושב- רוצה ביחס לדימוי המוצג. כי יצירה, בנוסף לעובדה שהיא צמחה ממני ומתוך עולמי שלי, אמורה להיות שגרירה לכל צופה, חייה וכוחה של היצירה הם באופן שבו גם הצופה מוצא שם את עצמו.


    גם כאן ב'קפה' אציג גלריה של עבודות צהובות. מדי כמה ימים אפרסם דימוי אחד ואזמין אתכם חברים לתת כותרת לדימוי. כי לא מספיק, וזה לא די מה שאני חושבת. חשוב ביותר גם מה אתם חושבים. היצירה ממשיכה את חייה מעבר לרגע שבו היא נוצרה על ידי האמן. ואת החיים האמיתיים שלה נותנים לה דווקא המבקרים והצופים.


    אוסף הכותרות עם הדימויים יהיה תערוכה בפני עצמה.


    תתכוננו, ואשמח אם תשתפו פעולה.

     


    והערה אחרונה, חשובה מאד, לקוראים המתעניינים, הסבלניים שמגיעים תמיד לרשימות שלי. אמנם אני מדברת כאן כל הזמן על מה שקרה שם ב'פייסבוק'. אבל חשוב שאציין, ולא אקפח את הבלוג שלי כאן ב'קפה' – רשימה מהסוג הזה לא התפרסמה שם. זו כבודה במקומה מונח רק כאן. וחברי ב 'פייסבוק' רק יקבלו קישור שיעיף אותם באחת, לכאן, אלינו ל'קפה'. כי אם חנוכה עכשיו אז שיהיה גם איזה נס.

     

    כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

    דרג את התוכן:

      תגובות (42)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/12/12 01:01:

      דברים מעניינים קורים ב'דף הצהוב' שלי בפייסבוק.

      מדי יום אני מפרסמת שם תמונה אחת מתוך האוסף שלי שנקרא 'המרדף אחר הכתם הצהוב' ומבקשת מהחברים לתת כותרת לתמונה. והם נותנים. והשמות יצירתיים מאד.

      למשל לתמונה הזאת

      ''

      רונית - מן הפח אל הפחת

      רונית - צינוב

      נורית ו. - השיבר של המדינה

      נורית ו. - צוללת צהובה

      נורית ו. כל כל הצהוב - נוצץ

      דודי - פח לעיוור צבעים

      ישראל - העיתונות הצהובה למקומה הטבעי

      ישראל ב. - שקית צהובה מבקשת אהבה ...ממרזב מים עם חלודה

      נירה - הכול מתכלה. השקית, טיפת המים על העלה שאינה טל והברז בברז מעל.

      אלונה - חבל על כל טיפה צהובה

      יוסי - זה עוד הולך וזה כבר בא.

      ואלה הן רק חלק מהדוגמאות

       

       

       

       

        23/12/12 00:50:

      צטט: rutpal1 2012-12-20 09:50:51

      צטט: נורית-ארט 2012-12-19 18:04:47

      צטט: rutpal1 2012-12-19 09:55:00

      רעיון מבריק נורית. הטקסט ארוך ואעיין בו ברגע שיהיה לי פנאי. אולי הערב.

      תודה רות.

      היי נורית,

      קראתי חלק מדברייך (הגעתי  אליהם דרך הקישור לפייסבוק). דרכך הדידקטית כחוקרת  מרשימה אבל שונה  מדרכי שלי, אע"פ שאנו עוסקים ושמים את הדגש על אותו נושא, והוא בניית קומפוזיציה. מנסיוני רב השנים הגעתי  למסקנה כי עם כל לימודי הטכניקות ,שחלקן עתיקות וחלקן התפתחו בעשורים האחרונים, מה שקובע את טיב ורמת היצירה הוא הקומפוזיציה. תדע לצייר בצורה מבריקה ככל שתהיה, אם האובייקטים המרוחים על הרקע לא מסתדרים זה עם זה, הרי שהתוצאה לא תהיה ראויה. בנוסף לכך, כל הזזה של אובייקט תשנה את המסר המתקבל .

      בענין הצבע, תלוי באישיותו של היוצר. יש אחד ששם לב לצהובים ויש ששם לב לאדומים ויש שעוסק רק בשחור לבן. אותי מרנינים בעיקר הגוונים הנוצרים עקב עירבוב הצבעים והגוונים הרוטטים המתקבלים .

      תודה,נורית, על ההשקעה הרבה  וכל טוב,

      רות

      תודה לך רות. את צודקת, כאן 'המרדף הזה אחר הכתם הצהוב' עיקר עניינו הוא קומפוזציה. הבחירה בצהוב, מצד אחד כאילו מקרית, מצד שני היא מאד משמעותית. ולא רק ולא דווקא בגלל המשמעות של הצהוב בסימבוליזם, אלא דווקא בגלל האיכויות שלו כצבע. הצהוב , כשהוא בציור, למשל, לא ניתן להתעלם ממנו. בין אם הוא גדול, כתם, מוחבא, בולט - כשצהוב שם, הוא ממקד את תשומת הלב. ומשכך, החלטתי לעשות זאת בהגדרה. זה סוג של ניסוי ושל התבוננות. ובאשר לבחירות צבעוניות. יש שחושבים שאת הצהוב אני הכי אוהבת. לאלה אני אומרת שאני הכי אוהבת את כל הצבעים. ושוב תודה לך על הביקור ועל הקריאה המתמסרת.

        20/12/12 12:09:

      צטט: נורית-ארט 2012-12-19 23:23:47

      צטט: זיוה גל 2012-12-19 22:48:02

      כבר הכותרת אוצרת בחובה דו-משמעות: המרדף אחר הכתם הצהוב. האם את ערה לכך ש'כתם' הנו לא רק רבב כי אם גם זהב, פז

      נכון, יפה הבנת. כבר בכותרת נמצאת הדואליות.

      ואם אני ערה לכך שהכתם לא רק רבב.

      ועוד איך ערה. אני בכלל מתכוונת ל'כתם' במובן של 'צבע/סימן - המילה 'כתם' הוא מושג שלקוח משפת האמנות.

      והוכחה עד כמה אני ערה לכך תוכלי למצוא כאן

      https://www.facebook.com/photo.php?fbid=398348990241423&set=a.397058633703792.91226.397010450375277&type=1&theater

      ותראי שם איך הדואליות באה לידי ביטוי בקשר ובניגודיות בין המילים ובין הדימוי.

      כל העסק הזה עם הצהוב - הוא מאד מורכב ולא פשוט. כבר ראיתי שרבים לא ממש יורדים לסוף דעתו/י.

      עכשיו קיבלתי החלטה, לכבוד 'חגיגת הצהוב' - שלכל תגובה שלי אני מצרפת דימוי צהוב מתוך האוסף שצילמתי.

       

      הצילום הוא 'פירמידה' - מרכז אמנות ואמנים בחיפה. מישהי דברה על כחול וצהוב. אז הנה. ובתור כתם (במובן של צבע וסימן) הוא בהחלט שולט במרחב.

       

      ''

      עסקתי גם אני שנים במוטיב הצהוב.

      ורדיפה אחר הכתם הצהוב - העליתי קובץ שירה

      את יכולה למצוא שם

      שיר או שניים העוסקים בנושא.

      מה שרציתי לומר - מאוד מדבר אליי ואת בדרכך המופלאה.

      תודה.

       

        20/12/12 09:50:

      צטט: נורית-ארט 2012-12-19 18:04:47

      צטט: rutpal1 2012-12-19 09:55:00

      רעיון מבריק נורית. הטקסט ארוך ואעיין בו ברגע שיהיה לי פנאי. אולי הערב.

      תודה רות.

      היי נורית,

      קראתי חלק מדברייך (הגעתי  אליהם דרך הקישור לפייסבוק). דרכך הדידקטית כחוקרת  מרשימה אבל שונה  מדרכי שלי, אע"פ שאנו עוסקים ושמים את הדגש על אותו נושא, והוא בניית קומפוזיציה. מנסיוני רב השנים הגעתי  למסקנה כי עם כל לימודי הטכניקות ,שחלקן עתיקות וחלקן התפתחו בעשורים האחרונים, מה שקובע את טיב ורמת היצירה הוא הקומפוזיציה. תדע לצייר בצורה מבריקה ככל שתהיה, אם האובייקטים המרוחים על הרקע לא מסתדרים זה עם זה, הרי שהתוצאה לא תהיה ראויה. בנוסף לכך, כל הזזה של אובייקט תשנה את המסר המתקבל .

      בענין הצבע, תלוי באישיותו של היוצר. יש אחד ששם לב לצהובים ויש ששם לב לאדומים ויש שעוסק רק בשחור לבן. אותי מרנינים בעיקר הגוונים הנוצרים עקב עירבוב הצבעים והגוונים הרוטטים המתקבלים .

      תודה,נורית, על ההשקעה הרבה  וכל טוב,

      רות

       

        20/12/12 04:43:

      צטט: נורית-ארט 2012-12-19 22:46:19

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-12-18 23:15:15

      בעיני התריסים הכי.

      ובעיני דווקא זה.

      ובעיני דווקא העיתוי שזה התגלה לנו.

      קבלי כאן מישראל את הצלחות שלך שהם בעצם במיאמי.

      ומי שלא יודע, זה הכתם הצהוב שרונית 'כשרונית' שלחה אלי וניסתה בכל מאודה להוציא אותו מהקשרו.

      הצליחה, אני אומרת.

       

      ''

       

      (:

      נורית יקרה, אהבתי שכתבת שרצית ללכוד את הכתום הצהוב הזה. הכתום הצהוב הזה העלה לי אסוציאציה של חלמון. הפוסט מואר בצבע צהוב שמשי- בצהוב לימוני, בצהוב חרדלי. וכל הצהובים במרדף אחר האור, אחר המפגש עם עינייך. המרדף עליו את כותבת איננו סתם מרדף, אלא זהו מרדף של כתם אור. במילים "כתם", "כתום" מסתתר עיגול השמש ואנו רואים זאת במשפט הגלוי שאת אומרת "צהובים זה לזה", כמרקם צבע יש שלמות בצבע, אחדות והרמוניה, אך לפי מדרשי חז"ל הביטוי מביע שנאה. הם צהובים זה לזה. נשאלת השאלה, האם הצבעים במפגש עם הבד שונאים זה את זה או שהצבעים שנוצרו בהנף מכחול של צבע משלימים זה את זה? כך או כך אהבתי את הפוסט המושקע
        19/12/12 23:28:

      שימו לב החגיגה בעיצומה.

      ב'דף הצהוב' שלי בפייסבוק קורים דברים יפים ומעניינים.

      מוזמנים להכנס לשם ולשטוף את העיניים בצהובים האלה.

      https://www.facebook.com/pages/%D7%94%D7%93%D7%A3-%D7%94%D7%A6%D7%94%D7%95%D7%91-%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA%D7%90%D7%A8%D7%98/397010450375277

        19/12/12 23:23:

      צטט: זיוה גל 2012-12-19 22:48:02

      כבר הכותרת אוצרת בחובה דו-משמעות: המרדף אחר הכתם הצהוב. האם את ערה לכך ש'כתם' הנו לא רק רבב כי אם גם זהב, פז

      נכון, יפה הבנת. כבר בכותרת נמצאת הדואליות.

      ואם אני ערה לכך שהכתם לא רק רבב.

      ועוד איך ערה. אני בכלל מתכוונת ל'כתם' במובן של 'צבע/סימן - המילה 'כתם' הוא מושג שלקוח משפת האמנות.

      והוכחה עד כמה אני ערה לכך תוכלי למצוא כאן

      https://www.facebook.com/photo.php?fbid=398348990241423&set=a.397058633703792.91226.397010450375277&type=1&theater

      ותראי שם איך הדואליות באה לידי ביטוי בקשר ובניגודיות בין המילים ובין הדימוי.

      כל העסק הזה עם הצהוב - הוא מאד מורכב ולא פשוט. כבר ראיתי שרבים לא ממש יורדים לסוף דעתו/י.

      עכשיו קיבלתי החלטה, לכבוד 'חגיגת הצהוב' - שלכל תגובה שלי אני מצרפת דימוי צהוב מתוך האוסף שצילמתי.

       

      הצילום הוא 'פירמידה' - מרכז אמנות ואמנים בחיפה. מישהי דברה על כחול וצהוב. אז הנה. ובתור כתם (במובן של צבע וסימן) הוא בהחלט שולט במרחב.

       

      ''

        19/12/12 22:48:
      כבר הכותרת אוצרת בחובה דו-משמעות: המרדף אחר הכתם הצהוב. האם את ערה לכך ש'כתם' הנו לא רק רבב כי אם גם זהב, פז
        19/12/12 22:46:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-12-18 23:15:15

      בעיני התריסים הכי.

      ובעיני דווקא זה.

      ובעיני דווקא העיתוי שזה התגלה לנו.

      קבלי כאן מישראל את הצלחות שלך שהם בעצם במיאמי.

      ומי שלא יודע, זה הכתם הצהוב שרונית 'כשרונית' שלחה אלי וניסתה בכל מאודה להוציא אותו מהקשרו.

      הצליחה, אני אומרת.

       

      ''

        19/12/12 22:37:

      צטט: גליתוש. 2012-12-19 22:32:41

      מרוב שאני נפעמת מכל העושר הזה המרתק, אני אפילו לא יכולה להגדיר אותו ספציפית את כולו. כי כולו מאד מאד מאד מאד יותר מנהדר. איזו עשייה נורית- שאפו ענק!

      תודה גליתוש, איזה כיף. קבלי פרח צהוב ממני במתנה.

      צולם על ידי ביום שמש אי שם באיזה אי יווני

       

      ''

        19/12/12 22:32:
      מרוב שאני נפעמת מכל העושר הזה המרתק, אני אפילו לא יכולה להגדיר אותו ספציפית את כולו. כי כולו מאד מאד מאד מאד יותר מנהדר. איזו עשייה נורית- שאפו ענק!
        19/12/12 22:26:

      צטט: sari di 2012-12-19 18:33:13

      צהוב גדול היה פה:) ואני ישר חושבת על הכחול המשלים...כל הכבוד על העבודה היסודית המרתקת והמיוחדת.

      תודה שרי,  ( וכדברייך בהשראת חנוכה, והנס) נכון גם אני חושבת על זה.

      ואפילו עושה את זה.

      זה גורם לי להביא לכאן, בהדהוד לדברייך עבודה שעשיתי בשנת 87 - והיא כמובן כחול וצהוב, ואף כתבתי על כך איזו רשומה פעם.

      http://cafe.themarker.com/image/2341499/

        19/12/12 18:33:
      צהוב גדול היה פה:) ואני ישר חושבת על הכחול המשלים...כל הכבוד על העבודה היסודית המרתקת והמיוחדת.
        19/12/12 18:04:

      צטט: rutpal1 2012-12-19 09:55:00

      רעיון מבריק נורית. הטקסט ארוך ואעיין בו ברגע שיהיה לי פנאי. אולי הערב.

      תודה רות.

        19/12/12 18:04:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-12-18 23:14:38

      את בראש שלי כל הזמן עם הצהוב הזה שלך (: אבל עוד לא מצאתי שכלום מושלם. מקסים אצלך כל הצהוב הזה כעת ולא היכרתי את המשפט הנפלא הזה צהובין הם זה לזה. תודה על ההחכמה אצלך תמיד.

      תודה רונית. ואני לא שוכחת את 'המקרה הצהוב' של ליל אמש...........

        19/12/12 09:55:
      רעיון מבריק נורית. הטקסט ארוך ואעיין בו ברגע שיהיה לי פנאי. אולי הערב.
        18/12/12 23:15:
      בעיני התריסים הכי.
        18/12/12 23:14:
      את בראש שלי כל הזמן עם הצהוב הזה שלך (: אבל עוד לא מצאתי שכלום מושלם. מקסים אצלך כל הצהוב הזה כעת ולא היכרתי את המשפט הנפלא הזה צהובין הם זה לזה. תודה על ההחכמה אצלך תמיד.
        18/12/12 18:18:

      צטט: ~בועז22~ 2012-12-14 00:23:51

      ''

       

      אצלי "צהוב" מתקשר כמעט מייד לעץ מכנף נאה

      שבחצר ביתנו. פריחתו הצהובה היא מקור בלתי

      נדלה של יופי רחב היקף, אך גם..., מקור לנשירה

      אשר מוצאת את דרכה גם אל פנים הבית...

      מעניין שבעברית "צהוב" מסמל קנאה או שנאה, ובהיבט

      הרפואי "צהוב" פירושו מחלה מדבקת. באנגלית מתייחס

      הצבע הצהוב לפחדנות.

      מעניין המרדף אחרי הכתם הצהוב. לי יש מרדף תמידי

      אחרי, סגול. אגב, בז'רגון האומנותי (ציור...) הסגול הוא

      צבע משלים ל..., צהוב.

      (-:

        18/12/12 17:22:

      מקסים 

      יסודי כמו תמיד !!!!

        18/12/12 16:42:

      בדף הצהוב - שלי בפייסבוק - שמחה והמולה.

      אנשים שולחים, לי כותבים ומתעניינים וגם טועים.

      לפעמים הם מעצבנים אותי כשהם פתאום תולים על הקיר שלי תמונות משלהם בלי לבקש רשות.

      נכון מרחב וירטואלי. אבל גם בו יש גבולות, וצריך קצת נימוס. גם במרחב שם יש רשות הרבים ורשות היחיד( שגם הוא ברבים).

      לפעמים הם מעצבנים אותי כי הם בכלל לא מבינים את הכוונה שלי בכל העניין הזה של 'הכתם הצהוב'. מחפשים בטירוף באינטרנט משהו צהוב ושולחים ומדביקים.

      לפעמים שולחים לי בדואר פנימי דברים נפלאים ואני מפרסמת.

      ולפעמים מתפתח דיון, שהוא חוויה בפני עצמה, והוא מאפשר לי להרביץ את תורתי ברבים.

      אם מעניין אתכם הנכם מוזמנים לקישור הבא - לדעתי שווה.

      הצהוב הזה?כן. הצהוב. הזה.!!!!!!!

        18/12/12 16:36:

      צטט: הנוקד 2012-12-17 20:30:29

      נורית קראתי את תגובתך, שהיא ראויה לפוסט בפני עצמו. ובכלל במאמר מוסגר, אני שואל את עצמי, מהיכן את שואבת כוחות נפש כה נדירים, לתת מענה לכל אחד בכזו תשומת לב. נו הלוואי עלי, ורק על כך אני צריך להודות, שיצא לי להכיר את הבלוג שלך.

       

      אבל מכל התגובה המפורטת אני רוצה להתייחס למשפט אחד בו, שצד את עיני "ולרוב באמנות הסיבות לבחירת הסימנים השונים הן סיבות תת הכרתיות". ומדוע משפט זה צד את עיני תשאלי, ואשיבך, כי אני מאמין שבחיים כמו בציור, אנו פועלים ועושים מעשים מתוך התת מודע שבנו, וזה בדומה למה שהגדרת "תת הכרתיות".

      כמובן שאני מסכימה אתך מלכתחילה ובדיעבד. תת ההכרה או תת המודע מנהלים אותנו ברבים מן המקרים. האמנות היא אחת ההזדמנויות הטובות והמברוכות של תת המודע.

      ובאשר לעובדה שאתה כל כך מוקיר את מה שאתה קורה לו התייחסותי הרצינית. ובכן, ראשית, צריך לדעת שאני מקלידה מאד מאד מהר, יותר מהר מאשר בכתב יד, ובערך בקצב המחשבה שלי. כך שאם קראתי תגובה וחשבתי עליה באותו זמן אני כבר מקלידה אותה. שנית, וזה אולי ראשית, אם אדם טרח לקרוא את מה שכתבתי, וטרח להגיב, אני לא רואה שום דרך אחרת מלבד להגיב לו. מה שאני רוצה שיעשו לי, אני עושה לאחר. אני מפרסמת במטרה לעניין אנשים, אני שמחה שהם קוראים. אני חושבת שאמנות צריכה פרסום והבנה, ולפיכך מי שקרא וכותב לי מגיע לו תגובה ואני עושה זאת בכיף, ובקלות רבה מאד. ( חוץ מזה, מזל שאין לי כל כך הרבה אוהדים ומככבים, כי אז באמת לא היה לי זמן............קריצה. ואני מודה לך בחזרה על כך שאתה מודה שיצא לך להכיר את הבלוג שלי.

      אגב , באמת. איך הגעת אליו?

        17/12/12 20:30:

      נורית קראתי את תגובתך, שהיא ראויה לפוסט בפני עצמו. ובכלל במאמר מוסגר, אני שואל את עצמי, מהיכן את שואבת כוחות נפש כה נדירים, לתת מענה לכל אחד בכזו תשומת לב. נו הלוואי עלי, ורק על כך אני צריך להודות, שיצא לי להכיר את הבלוג שלך.

       

      אבל מכל התגובה המפורטת אני רוצה להתייחס למשפט אחד בו, שצד את עיני "ולרוב באמנות הסיבות לבחירת הסימנים השונים הן סיבות תת הכרתיות". ומדוע משפט זה צד את עיני תשאלי, ואשיבך, כי אני מאמין שבחיים כמו בציור, אנו פועלים ועושים מעשים מתוך התת מודע שבנו, וזה בדומה למה שהגדרת "תת הכרתיות".

        17/12/12 20:19:

      צטט: הנוקד 2012-12-17 19:52:31

      ואו נורית אפתח ראשית בכבודה של אכסניה, לקחת נושא "כתם צהוב" ולהופכו לרשומה כהה רבת הודף, אין לי אלא לעמוד נפעם, ואף לקנא. חס וחלילה קנאה המביאה לשנאה, אלא בבחינת "קנאת סופרים תרבה חוכמה".

       

      עכשיו נשוטה אל עבר ה"כתם הצהוב"., נאמר כך, כי הצהוב מייצג את החיים ואת המוות. קרני השמש בכוחן לרפאות את האדם "שמש מרפא בכנפיה", ומאידך חומה של השמש יכול גם להביא מוות על אנשים _וכבר איבדנו 2 לוחמים בסיירת מטכ"ל בגלל מכת שמש). וזה אולי מסביר את תחילת דבריך, "צהובין זה לזה", כלומר ההפכים והניגודים, כמו בשמש.

       

      ולי בכנות יש בעיה עם הצבע הצהוב, לא שחס וחלילה איני לובש צהוהב (אם תציצי בגלריה שלי ראי איזו חולצה אני לובש), אבל ה"צהוב" בעיני מסמל את הכוחניות ואת ההתנשאות, ראי ערך "מכבי ת"א (רגע של הגינות, אני איני אוהד מכבי ת"א ואולי יותר מכך), לא ארחיב את הדבור בנושא "מכבי ת"א", אבל המציאות למי שמכיר את הענינים בתוכם יודע על נסובות מילותי. אבל שטיפת המוח של התקשורת, מתוך אינטרסים אישיים, הפכו את כולנו (יותר נכון את מרביתנו), לחשוב כעדר "צהוב".

       

      ולאחר דברי אלה, אומר שאכן מעניין בנושא הצהוב.

      איציק. תודה שאתה שוב כאן. וכמובן שתגובה מסוג כזה דורשת התייחסות רצינית.

      אני חייבת לומר, שלא הרבה מבינים מה לי ולצהוב, מה לי ולעסק הזה, ומה זה בכלל העסק עם הצהוב. יצא לי היום להגיב לכמה אנשים ששלחו אלי תגובות ודימויים לפייסבוק. ועכשיו אני מנצלת את הבמה שסיפקת לי כאן, והשאלות שצצו ועלו מתוך דבריך. דברים שאמרתי שם, אומר גם כאן וקצת יותר.

      צריך לזכור שאני אמנית, והשפה שבה אני עוסקת היא השפה החזותית (כשאינני כותבת שירה). זו שפה שבה מדברים באמצעות דברים נראים, ומומחשים. בהבדל משפת המוסיקה שבה מדברים באמצעות דברים נשמעים, ובהבדל משפת הדיבור ששם יש גם ראייה וגם שמיעה(תלוי). ובכן, בשפתי זו המילה 'כתם' היא מילה מתוך המילון האמנותי וכוונתו לסימן/צבע. ובכן אני עוסקת כאן בצהוב. בחרתי צבע מתוך סולם הצבעים, דווקא צהוב. למה? מה אני יודעת? זה היה מזמן לפני עשר שנים. אבל אין ספק שיש לזה סיבה, ולרוב באמנות הסיבות לבחירת הסימנים השונים הן סיבות תת הכרתיות. אפשר לברר זאת, ואני גם עושה זאת, אבל לא כאן המקום.

      זה לא אומר שזה הצבע שאני הכי אוהבת. אני הכי אוהבת את כל הצבעים. אבל, באמנות, אמן לפעמים נתפס למשהו מסויים ואתו הוא הולך ובו הוא מעמיק. אז בחרתי צהוב, והתחלתי לראות אותו בכל מקום. ושוב אינני מחפשת חפצים צהובים, אני מחפשת את הצבע, וממנו עושה אחר כך יצירה. שכן, להחליט על הבחירה שלו, המיקום שלו, התאורה, הנפח שלו ועוד - כל אלה הן החלטות אמנותיות.

      ולצהוב? בסימבוליזם, כמו לכל הצבעים, תמיד יש משמעות דואלית. יש לו משמעויות שליליות ויש לו משמעויות חיוביות. אתה מוזמן לקרוא,למטה, מה כתבתי לבועז, שם פירטתי את כפל המשמעויות המיוחסות לצהוב.

      ואכן, כן, הרשימה כאן ארוכה ומפורטת, שכן שמתי לי מנהג לפרט את תהליכי היצירה שלי כולל הגיגיי וחוויותי בהקשר זה. אני שמחה שהרשימה  עוררה בך קנאת סופרים . בשביל זה בדיוק היא כאן - כדי גם להרבות חכמה ( ואני עצמי מחכימה מזה לא פחות מהקוראים האחרים).

       

        17/12/12 20:05:

      צטט: נעמה ארז 2012-12-17 00:44:22

      את לא יודעת כמה זמן אני מחפשת את זה. מנבכי הארכיון שלי, עדיין עם שם נעורי... ועם תפישה אחרת לחלוטין של הצבע הצהוב. אבל בכל זאת, צהוב:

       

       

      ''

      אוי , נעמה............ זה כל כך מרגש. מרגש בגלל שהיו לך העניין והמטיבציה והצורך להדהד ולהתכתב, ולחפש ולהביא את השיר הזה. איזה יופי. זה השיח שאליו אני כה כמהה, כשאני מפרסמת דברים. ריגשת. מאד.

      וכמובן מרגש מאד השיר עצמו. איזה שיר חזק. איך כתבת כבר בעודך כל כך צעירה דבר חזק כל כך? את מדברת כאן על מלחמה ואני רואה לנגד עיני את מדי ההסוואה של החיילים בדיונות הצהובות במדבר סיני - וזה לוקח אותי למקום מאד מרגש.

      כתבת לי כאן "עם תפישה אחרת לחלוטין של הצבע הצהוב" ואני חושבת שאין זה נכון. ראשית את מדברת כאן בשפת המילים, אמנם מתייחסת לצבע אבל עוסקת באמנות המילה. אני מציגה בענייני הצהוב, בהקשר זה את הצבע/כתם/סימן -הצהוב ומחפשת לו ביטויים ויזואליים. וזה כמובן עוד לפני שבכלל התחלתי להתייחס (כאן בכתובים) למשמעויות העומק שיש בכלל לחיפוש הזה אחר הצהוב. לפי שעה אני מתייחסת אליו (כאן, וכעין שלוכדת צורה וצבע) כאל דבר ויזואלי, צורני כשהוא במרחב כל שהוא. במילים אחרות מתבוננת במציאות כל שהיא שהנושא שלה כרגע הוא צהוב ( ולא אובייקטים) ויוצרת ממנה אמנות. באותו זמן אני גם חוקרת את התופעה.

      לפיכך, אין זה נכון לומר תפישה אחרת. ההפך, בהדהוד שבין טכסטים תפישת הצהוב מתרחבת. לא קבעתי כלום ביחס לצהוב, מלבד העובדה שהחלטתי להתמקד בו. חברים שמגיבים בדרכים שונות מרחיבים את הנושא שנמצא במיקוד / במוקד...

      ולכן, כל כך תודה לך.

      חברה אחרת שלחה לי שיר, שגם הוא נכתב בילדותה, גם לה לקח זמן לחפש בארכיונים והוא מדבר על 'החדר הצהוב'. פירסמתי אותו ב'פייסבוק' ב'דף הצהוב' וברשותה הוספתי לו דימוי מתוך הדימויים שאני צילמתי במהלך השנים. אשאל את רשותה ואצרף את זה לתגובות כאן.

        17/12/12 19:52:

      ואו נורית אפתח ראשית בכבודה של אכסניה, לקחת נושא "כתם צהוב" ולהופכו לרשומה כהה רבת הודף, אין לי אלא לעמוד נפעם, ואף לקנא. חס וחלילה קנאה המביאה לשנאה, אלא בבחינת "קנאת סופרים תרבה חוכמה".

       

      עכשיו נשוטה אל עבר ה"כתם הצהוב"., נאמר כך, כי הצהוב מייצג את החיים ואת המוות. קרני השמש בכוחן לרפאות את האדם "שמש מרפא בכנפיה", ומאידך חומה של השמש יכול גם להביא מוות על אנשים _וכבר איבדנו 2 לוחמים בסיירת מטכ"ל בגלל מכת שמש). וזה אולי מסביר את תחילת דבריך, "צהובין זה לזה", כלומר ההפכים והניגודים, כמו בשמש.

       

      ולי בכנות יש בעיה עם הצבע הצהוב, לא שחס וחלילה איני לובש צהוהב (אם תציצי בגלריה שלי ראי איזו חולצה אני לובש), אבל ה"צהוב" בעיני מסמל את הכוחניות ואת ההתנשאות, ראי ערך "מכבי ת"א (רגע של הגינות, אני איני אוהד מכבי ת"א ואולי יותר מכך), לא ארחיב את הדבור בנושא "מכבי ת"א", אבל המציאות למי שמכיר את הענינים בתוכם יודע על נסובות מילותי. אבל שטיפת המוח של התקשורת, מתוך אינטרסים אישיים, הפכו את כולנו (יותר נכון את מרביתנו), לחשוב כעדר "צהוב".

       

      ולאחר דברי אלה, אומר שאכן מעניין בנושא הצהוב.

       

        17/12/12 00:44:

      את לא יודעת כמה זמן אני מחפשת את זה. מנבכי הארכיון שלי, עדיין עם שם נעורי... ועם תפישה אחרת לחלוטין של הצבע הצהוב. אבל בכל זאת, צהוב:

       

       

      ''

        16/12/12 18:16:

      צטט: ג.ע. 2 2012-12-15 00:35:49

      כקוראת קבועה קראתי את הרשימה, וזכור לי שכבר פרסמת בעבר סרטון ורשימה על העניין (הסרטון שכרגע לא ניתן לצפות בו כנראה). אתחיל מבראשית: אני מאוד נמשכת לצבעים, הרבה פעמים אני יכולה לפספס משהו אם אין לו צבע שימשוך את עיניי. זו יכולה להיות תמונת רישום על הקיר וכו', לעומת תמונות או קירות או חפצים שמיד אשים לב אליהם - ככל שהם יותר צבעוניים וצבעיהם יותר חיים, צועקים, חזקים. אין לי מושג למה בחרת 'דווקא' את הצבע הצהוב, אבל יש בו משהו באמת מאיר, ובמיוחד כשרואים את התמונה שלך מהתערוכה ההיא "כן, לא שחור, לבן", רואים עד כמה הצבע הזה יכול להאיר כל סביבה. זה צבע מאוד מאוד בולט, גם בגלל האור שיש בו, גם בגלל הזוהר שלו (ולא סתם יש גופיות זהירות צהובות במכונית), ופסי סימון בשולי הכבישים וכו' בצבע צהוב. אבל הוא לא צבע הכי מקובל ללבוש למשל, הוא לא צבע הכי מקובל, בישראל לפחות, לבתים וכו'. כשאוהבים צבע או כשהוא עושה למישהו משהו - הבן אדם הזה תמיד יראה את הצבע הזה בכל מקום שהוא קיים. לי יש את זה בצבעים אחרים יותר. אבל, מה שאותי מטריד בשנים האחרונות בקשר לצבעים, זה הייחוס שלהם למשהו והשתייכות מאוד מסוימת, ואם מישהו מעז בכלל להשתמש בזה מבלי להתכוון לכך, אף אחד לא יכול להבין אותו ולחשוב שהבן אדם באמת לא מתכוון לכך. אתן דוגמאות: אני מקפידה מאוד בקניית מטריה, לקנות מטריה שיש בה צבע שיבלוט בחושך. היתה לי מטריה גדולה בפסים של שחור וצהוב. כן, צהוב כזה שזר לי מאוד ולא מתחבר לשום בגד שלי, ובכל זאת, בזמנו, קניתי אותה. לא היה אדם אחד שלא נידנד לי על כך שאני "בוודאי" אוהדת בית"ר. ומה לי ולכדורגל בכלל? לא! אני לא אוהדת בית"ר ובא לי להשתמש בצבע הזה למטרות שלי. כשאני הולכת עם חולצה כתומה (צבע שדווקא דיי אהוב עליי) ישר משייכים אותי ל"כתומים" (הכיפות הסרוגות כמובן). כן, הכתובים האלה לקחו צבע מאוד מאוד בולט וצועק ששירת יפה את מטרתם, אבל מותר לי להשתמש בו גם מבלי להשתייך לקבוצה הזאת. השנה קניתי מטריה עם פסים אדום ולבן (שוב, חיפשתי שהיה שוב צבע שבולט בחושך). לפני יומיים, אדם אחר קנה מטריה באותם צבעים, והוא אמר, "אני לא יודע כל כך איך המטריה הזאת, אבל הצבעים מסתדרים לי עם הקבוצה שאני אוהד" (מדובר באדם שתמיד מחובר היה לספורט). עמדתי לצידו וחשבתי לעצמי, נו?... אז עכשיו ישייכו אותי לקבוצה אחרת. כלומר, הצבעים היום משתייכים לכל מיני סמלים, וכך הם גם יוצאים מהקשרם, שהרי כולם מן הטבע, או מצבעי היסוד, או מערבוב של יותר מצבע יסוד אחד. אני אוהבת לראות בתים צבעוניים, ורצוי בצבעים חזקים ולא פסטליים - זה נותן המון חיות. ובקשר לצהוב, נורית אולי כדאי לך לבדוק את זה במשמעות של הצבע הצהוב ברמזור - צבע מעבר, מאפשר להתכונן בין לבין, מזהיר את העוברים בכביש, מכוניות והולכי רגל, בין האדום לירוק. מה זה אומר? מדוע נבחר לכך דווקא הצהוב? הנה, הבאת אותי לעוד נקודת מחשבה משל עצמי, בנושא הרמזור (וכתבתי על כך שיר בהיותי חיילת, על דימוי האור הצהוב ברמזור בהקשר למצבי אז). ולסיום, וחשוב לי לומר את זה. לא פעם לאחרונה היה נדמה לי שאת מייחסת יותר חשיבות למה שמתחולל בסטטוס שלך בפייסבוק, ושמחתי עד מאוד לדעת שכאן מתקיימים הדיונים הרציניים והמעמיקים יותר לדעתך. אחכה לרשימת ההמשך שלך בנושא "ראיתי את הקולות", אותה חיפשתי במשך השבוע, לאחר שסיפרת לי שהיא עומדת לעלות. כמו שאת יודעת, בוודאי שאבקר בה.

      גימל יקרה, אכן קוראת קבועה, רצינית ומעמיקה. אמרתי לך כבר פעם שאת בסוף תדעי על מה שאני עושה יותר מאשר אני עצמי אדע. כמובן שקראתי גם אני בעיון ובעניין את היחס המעניין שלך לנושא הצבע. מעניין במיוחד שאת תפסת שאני אכן מדברת כאן על צבע והרחבת והוספת את דעתך במה שנוגע לבצעים. אני חייבת לספר לך, שרבים לא הבינו שאני מדברת על כתם צבע, והתחילו לשלוח לי כל מיני דברים צהובים. ואני הרי לא מתכוות שיהיה לי אוסף של חפצים צהובים, מה שאני מתכוונת זה לראות איך הצהוב מככב בתמונה. איך הוא מוצא מהקשרו, והופך להיות סימן בתוך תמונה ולא משנה מה הוא 'נעליים, בגד, בית או אוכל - מצבו המשתנה בעזרת הפריימינג ( בזמן צילום) הוא הקובע. ובכן, הבנת שאני מדברת על הצבע הזה. ואכן כצבע, הוא צבע משמעותי, וזה נכון שאנשים מתייחסים לצבע כאל סמל, כי הוא מייצג משהו.  אני בחרתי בו כנושא כבר לפני כ - 10שנים. אני אפילו לא זוכרת מה הייתה הסיבה אז, אבל לדעתי לא משנה מה הייתה הסיבה המודעת, לתת המודע בבחירת הצבעים יש הרבה יותר משמעות בעיני. ואני שמחה שאת שמחה לדעת שהרשימות הרציניות והמשמעותיות בעיני, הן אלה שכאן ב'קפה'. שיהיה לך יום צהוב ונהדר. נורית

        16/12/12 18:10:

      צטט: שולה63 2012-12-15 07:39:59

      רעיון מלהיב.עוקבת אחריך בפייסבוק

      תודה שולה. יופי !

        16/12/12 18:09:

      צטט: perach1 2012-12-15 00:26:08

      צהבת לא קבלנו עדיין ...! (: תודה על הפוסט הצהוב המושקע ביותר .. חג שמח ומואר .. הכל זהב

      אבל כדאי להזהר אולי עוד נקבל.

      ותודה לך, חג שמח גם לך.

        16/12/12 18:08:

      צטט: rachely111 2012-12-14 23:04:50

      רשומה מעניינת ונותנת רעיונות. אגב אני מאד אוהבת אדום, צבע חם ומחמיא אך לא מבליטה אותו בצייוריי יתר על המידה, ומה שמעניין בציור הצהוב אם מכניסים אותו הוא דומיננטי מאד, תודה נורית.

      תודה לך רחלי. שמחה שגם את טוענת שזה נותן רעיונות. בדף שלי ב'פייסבוק' - שנקרא 'הדף הצהוב' - הרבה אנשים הגיבו בצורה דומה וטענו שמאז שעוררתי את הצהוב אין להם מנוחה, הם כל הזמן רואים את הצהוב. במילים אחרות אומר, שנפתחו להם העיניים, פתאום הם רואים את מה שעד עכשיו היה מובן מאליו ולא בלט. אז דעי לך שהרבה מרגישים וחושבים כמוך.

      ובאשר לנקודה הנוספת שהעלית כאן, זה מאד נכון. קצת צהוב ביצירה בולט כמו המון בהשוואה לצבע אחר. הצהוב הוא מאד דומיננטי ולכן בתורות צבע למיניהן ממליצים לשים ממנו מעט, כי קצת ממנו זה כבר משתלט על כל התמונה. יש גם שכולאים אותו בין צבעים אחרים. בקיצור. צדקת. ותודה שהיית כאן חיוך

        15/12/12 07:39:
      רעיון מלהיב.עוקבת אחריך בפייסבוק
        15/12/12 00:35:
      כקוראת קבועה קראתי את הרשימה, וזכור לי שכבר פרסמת בעבר סרטון ורשימה על העניין (הסרטון שכרגע לא ניתן לצפות בו כנראה). אתחיל מבראשית: אני מאוד נמשכת לצבעים, הרבה פעמים אני יכולה לפספס משהו אם אין לו צבע שימשוך את עיניי. זו יכולה להיות תמונת רישום על הקיר וכו', לעומת תמונות או קירות או חפצים שמיד אשים לב אליהם - ככל שהם יותר צבעוניים וצבעיהם יותר חיים, צועקים, חזקים. אין לי מושג למה בחרת 'דווקא' את הצבע הצהוב, אבל יש בו משהו באמת מאיר, ובמיוחד כשרואים את התמונה שלך מהתערוכה ההיא "כן, לא שחור, לבן", רואים עד כמה הצבע הזה יכול להאיר כל סביבה. זה צבע מאוד מאוד בולט, גם בגלל האור שיש בו, גם בגלל הזוהר שלו (ולא סתם יש גופיות זהירות צהובות במכונית), ופסי סימון בשולי הכבישים וכו' בצבע צהוב. אבל הוא לא צבע הכי מקובל ללבוש למשל, הוא לא צבע הכי מקובל, בישראל לפחות, לבתים וכו'. כשאוהבים צבע או כשהוא עושה למישהו משהו - הבן אדם הזה תמיד יראה את הצבע הזה בכל מקום שהוא קיים. לי יש את זה בצבעים אחרים יותר. אבל, מה שאותי מטריד בשנים האחרונות בקשר לצבעים, זה הייחוס שלהם למשהו והשתייכות מאוד מסוימת, ואם מישהו מעז בכלל להשתמש בזה מבלי להתכוון לכך, אף אחד לא יכול להבין אותו ולחשוב שהבן אדם באמת לא מתכוון לכך. אתן דוגמאות: אני מקפידה מאוד בקניית מטריה, לקנות מטריה שיש בה צבע שיבלוט בחושך. היתה לי מטריה גדולה בפסים של שחור וצהוב. כן, צהוב כזה שזר לי מאוד ולא מתחבר לשום בגד שלי, ובכל זאת, בזמנו, קניתי אותה. לא היה אדם אחד שלא נידנד לי על כך שאני "בוודאי" אוהדת בית"ר. ומה לי ולכדורגל בכלל? לא! אני לא אוהדת בית"ר ובא לי להשתמש בצבע הזה למטרות שלי. כשאני הולכת עם חולצה כתומה (צבע שדווקא דיי אהוב עליי) ישר משייכים אותי ל"כתומים" (הכיפות הסרוגות כמובן). כן, הכתובים האלה לקחו צבע מאוד מאוד בולט וצועק ששירת יפה את מטרתם, אבל מותר לי להשתמש בו גם מבלי להשתייך לקבוצה הזאת. השנה קניתי מטריה עם פסים אדום ולבן (שוב, חיפשתי שהיה שוב צבע שבולט בחושך). לפני יומיים, אדם אחר קנה מטריה באותם צבעים, והוא אמר, "אני לא יודע כל כך איך המטריה הזאת, אבל הצבעים מסתדרים לי עם הקבוצה שאני אוהד" (מדובר באדם שתמיד מחובר היה לספורט). עמדתי לצידו וחשבתי לעצמי, נו?... אז עכשיו ישייכו אותי לקבוצה אחרת. כלומר, הצבעים היום משתייכים לכל מיני סמלים, וכך הם גם יוצאים מהקשרם, שהרי כולם מן הטבע, או מצבעי היסוד, או מערבוב של יותר מצבע יסוד אחד. אני אוהבת לראות בתים צבעוניים, ורצוי בצבעים חזקים ולא פסטליים - זה נותן המון חיות. ובקשר לצהוב, נורית אולי כדאי לך לבדוק את זה במשמעות של הצבע הצהוב ברמזור - צבע מעבר, מאפשר להתכונן בין לבין, מזהיר את העוברים בכביש, מכוניות והולכי רגל, בין האדום לירוק. מה זה אומר? מדוע נבחר לכך דווקא הצהוב? הנה, הבאת אותי לעוד נקודת מחשבה משל עצמי, בנושא הרמזור (וכתבתי על כך שיר בהיותי חיילת, על דימוי האור הצהוב ברמזור בהקשר למצבי אז). ולסיום, וחשוב לי לומר את זה. לא פעם לאחרונה היה נדמה לי שאת מייחסת יותר חשיבות למה שמתחולל בסטטוס שלך בפייסבוק, ושמחתי עד מאוד לדעת שכאן מתקיימים הדיונים הרציניים והמעמיקים יותר לדעתך. אחכה לרשימת ההמשך שלך בנושא "ראיתי את הקולות", אותה חיפשתי במשך השבוע, לאחר שסיפרת לי שהיא עומדת לעלות. כמו שאת יודעת, בוודאי שאבקר בה.
        15/12/12 00:26:
      צהבת לא קבלנו עדיין ...! (: תודה על הפוסט הצהוב המושקע ביותר .. חג שמח ומואר .. הכל זהב
        14/12/12 23:05:
      לא מצליחה לככב.
        14/12/12 23:04:
      רשומה מעניינת ונותנת רעיונות. אגב אני מאד אוהבת אדום, צבע חם ומחמיא אך לא מבליטה אותו בצייוריי יתר על המידה, ומה שמעניין בציור הצהוב אם מכניסים אותו הוא דומיננטי מאד, תודה נורית.
        14/12/12 10:39:

      צטט: ~בועז22~ 2012-12-14 09:15:52

      לעניין הבננה: אני גר בקיסריה.

      איזור המועצה האזורית חוף הכרמל, המשתרע

      מקיסריה בדרומו ועד פאתי חיפה, הוא בית גידול

      רחב הידוע בטיב טיבו של..., בננות.

      עשרות ומאות שטחים של חממות בהן גדלות הבננות

      הטובות ביותר.

      אגב צהוב, צריך לשים לב לכול אותם פירות שצבעם

      צהוב (או נגזר מצהוב...) - הם מכילים ויטמין C יותר

      מבכול פרי אחר, בצבעים אחרים (למשל: לימון, תפוז,

      אשכולית ועוד...).

      בועז. אוי כמה שאתה צודק. זה גורם לי לומר לעצמי משפט שאני תמיד יודעת להגיד אותו לאחרים. ש"הנקודה החשוכה ביותר היא תחת הפנס". איך בכלל העזתי "להשוויץ" עם עלי בבנות גדולים אי שם בסיישל, כשיש לנו מתחת לאף איזור גידול בננות כזה. טוב שהסבת והחזרת את תשומת ליבי. ואני בעצם, מה חיפשתי? הייתי שם. ראיתי צהוב. זה הכול.

      וגם תודה על תוספת האינפורמציה לויטמין C. ברור. וטוב. ותודה לך.

        14/12/12 09:15:

      לעניין הבננה: אני גר בקיסריה.

      איזור המועצה האזורית חוף הכרמל, המשתרע

      מקיסריה בדרומו ועד פאתי חיפה, הוא בית גידול

      רחב הידוע בטיב טיבו של..., בננות.

      עשרות ומאות שטחים של חממות בהן גדלות הבננות

      הטובות ביותר.

      אגב צהוב, צריך לשים לב לכול אותם פירות שצבעם

      צהוב (או נגזר מצהוב...) - הם מכילים ויטמין C יותר

      מבכול פרי אחר, בצבעים אחרים (למשל: לימון, תפוז,

      אשכולית ועוד...).

        14/12/12 04:48:
      *****הפוסט נפלא, אבל נדמה לי שהוא לוקה בצבע הצהוב :-) שבת נפלאה לך יקירה ♥♥
        14/12/12 02:04:

      צטט: ~בועז22~ 2012-12-14 00:23:51

      ''

       

      אצלי "צהוב" מתקשר כמעט מייד לעץ מכנף נאה

      שבחצר ביתנו. פריחתו הצהובה היא מקור בלתי

      נדלה של יופי רחב היקף, אך גם..., מקור לנשירה

      אשר מוצאת את דרכה גם אל פנים הבית...

      מעניין שבעברית "צהוב" מסמל קנאה או שנאה, ובהיבט

      הרפואי "צהוב" פירושו מחלה מדבקת. באנגלית מתייחס

      הצבע הצהוב לפחדנות.

      מעניין המרדף אחרי הכתם הצהוב. לי יש מרדף תמידי

      אחרי, סגול. אגב, בז'רגון האומנותי (ציור...) הסגול הוא

      צבע משלים ל..., צהוב.

      (-:

      בועז, תודה שבקרת כאן. ותודה על העץ שהבאת לכאן, העץ שמתקשר לך לצהוב. אהבתי את המשך הדימוי והמטאפורה באופן שבו הפריחה הצהובה יפה, נושרת ואפילו חודרת אל פנים הבית. המשמעויות הסימבוליות השונות של הצבע הצהוב ידועות לי. צריך אבל לדעת דבר נוסף, שלכל צבע יש משמעויות שליליות וחיוביות. כי צבע כמו כל דבר אחר בחיים, נושא עמו שתי פנים, שני צדדים. הטוב והרע, האור והצל מצויים בכל דבר. השלמות היא הניגודים. אז בוא נעשה, אם כבר אז כבר, רשימת אינוונטר. ואתחיל בדברים השליליים של הצהוב ומשם אמשיך לחיוביים. בסימבולזים (ולאו דווקא בעברית) הצהוב באמת מסמל בגידה, קנאה, שאפתנות שאינה בהכרח חיובית, חשאיות, חוסר נאמנות, בורות, חוסר סובלנות ויש עוד כמה ( אבל זה די מספיק). ואילו בהבט החיובי, בסימבוליזם הצהוב מסמל את אורה של השמש, קלילות ועליצות, אמונה וטוב לב, את האינטלקט ואת הדעת, יכולת ארגון וניהול,משמעות, כנות, הרמוניה ועוד.

      ואני כמובן מכירה את שפת האמנות ויודעת שהצהוב והסגול הם צבעים משלימים. שכן הסגול מכיל את האדום והכחול ומי שנותר ממעגל צבעי היסוד הוא הצהוב. אז הם אכן משלימים. נחמד לדעת שאת רודף אחרי הסגול, בעוד אני רודפת אחרי הצהוב. האם משלימים אנחנו קריצה

      ולסכום ולקינוח, אשיב לך כגמולך. נתת לנו כאן את העץ הצהוב שלך. ואני חיפשתי באוסף שלי ( שמתקבץ אצלי לאורך שנים רבות) ומצאתי משהו שמתאים לעציות ולצהובות שאתה נתת כאן. אז הנה. אלא שעץ עם עלי בבנה גדולים כאלה לא נוכל למצוא בחצרות ארצינו. הכתם הצהוב שנלכד אצלי במצלמתי ואשר שייך לעץ זה, יובא על ידי הישר מאיי סיישל.

      ''

       

        14/12/12 00:23:

      ''

       

      אצלי "צהוב" מתקשר כמעט מייד לעץ מכנף נאה

      שבחצר ביתנו. פריחתו הצהובה היא מקור בלתי

      נדלה של יופי רחב היקף, אך גם..., מקור לנשירה

      אשר מוצאת את דרכה גם אל פנים הבית...

      מעניין שבעברית "צהוב" מסמל קנאה או שנאה, ובהיבט

      הרפואי "צהוב" פירושו מחלה מדבקת. באנגלית מתייחס

      הצבע הצהוב לפחדנות.

      מעניין המרדף אחרי הכתם הצהוב. לי יש מרדף תמידי

      אחרי, סגול. אגב, בז'רגון האומנותי (ציור...) הסגול הוא

      צבע משלים ל..., צהוב.

      (-:

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין