איך זה "לשמוע" את היד?
אתה צריך להיות חירש כדי להבין. איך זה להיות ילד קטן,
בבית הספר, בכיתה ריקה מקול-
עם מורה שמדברת ומדברת ומדברת;
וכאשר היא נעמדת מאחוריך,
היא מצפה שתבין את מה שהיא אומרת?
אתה צריך להיות חירש כדי להבין. או שהמורה חושבת שזה יעשה אותך חכם,
בראש ובראשונה אתה פשוט לומד איך להשתמש בקולך, כדי לדבר;
ואל תנסה לטמון את ראשך בידיך
שעות על גבי שעות של עבודה אינסופית,
עד שמתעלפים מהקול?
אתה צריך להיות חירש כדי להבין. איך זה להיות סקרן,
להיות צמא לדעת שאתה יכול הכל,
עם תשוקה פנימית להישרף-
ואתה שואל את אחיך, את אחיותיך או חברייך
אשר עונים בחטף, "לא משנה?"
אתה צריך להיות חירש כדי להבין. איך זה לעמוד בפינה,
למרות שלא עשית שום דבר באמת נורא,
עם אנשים שמנסים להפיק תועלת מתנועות ידיך
להיות בשקט מפואר ולנסות לתקשר
לחשוב שזה יביא לך שכל פתאום ?
אתה צריך להיות חירש כדי להבין. איך זה לרצות לצעוק
במחשבה שזה יעזור לך לשמוע;
או לנסות להבין מילים של חבר
שמנסה לגרום לצחוק קל,
ואתה לא מבין את הנקודה כי הוא נכשל?
אתה צריך להיות חירש כדי להבין. איך זה ללהג מבפנים
כשאתה מנסה לשאול מה אמרו;
רק כדי להיות בטוח שהבנת נכון,
ואתה מחפש את המילים שפורשו לא כהלכה-
ואתה רוצה לבכות בקול, "עזור לי, חבר"?
אתה צריך להיות חירש כדי להבין. איך זה להיות תלוי
באדם אחר שיכול לשמוע ולהתקשר בשבילך;
לחבר, לבית עסק
ולהיאלץ לחלוק את פרטיותך,
ואז לגלות, שהמסר שלך לא הועבר בבירור?
אתה צריך להיות חירש כדי להבין. איך זה להיות חירש ובודד
בחבורות ההן שכולם שם מסוגלים לשמוע-
ואתה רק יכול לנחש שאתה בכיוון,
ואין מי שיעזור לך בשפת הסימנים,
ואתה מנסה לשרוד עם מילים ושיר?
אתה צריך להיות חירש כדי להבין. איך זה להיות בדרכי החיים
לפגוש זר שפצה את פיו-
וזרמו מילותיו במהירות ובקצב;
ואינך מסוגל להבינו מלהביט בפניו
כי הוא חדש בשבילך ואתה מאבד את הכיוון?
אתה צריך להיות חירש כדי להבין. איך זה להיות כלול
להיות בזריזות במרכז העניינים,
לתקשר, בשמחה ובקלות,
עם מילים שנוצרות בתנועות הידיים
להיות אדם חופשי בעולם, בלי להיות תלוי באחרים?
אתה צריך להיות חירש כדי להבין. איך זה "לשמוע" את היד?
כן, אתה צריך להיות חירש כדי להבין. (נכתב בשנת 1971 בידי ווילארד מאדסן, פרופסור לעיתונאות באוניברסיטת גאלאודט ) ובנימה מעט אישית יותר: יש לי חברה לקויית שמיעה. בתחילה היה לנו קשה להסתדר. אני ניסיתי ללמוד את שפת הסימנים. היה לי קצת קשה. אני דיברתי מהר מדי והיא לא הצליחה לעקוב. אז יצרנו לנו דרך פרטית משלנו. אם אנחנו מסכימות על משהו, אנחנו מתחבקות. אם אנחנו כועסות, אנחנו מפנות גב. אם אנחנו רוצות לספר משהו, אנחנו מציירות. הדבר היחיד שאני יודעת בשפת הסימנים הוא: אני אוהבת אותך. ואני לא מפסיקה לומר לה את זה. בכל פעם שמזדמן לי. מחר, יום ג' 8/1/2008 א' בשבט תשס"ח, יתקיים יום ההתרמה הארצי של אגודת ניצן וארגוני החרשים. בכל רחבי הארץ יתדפקו ילדי בית הספר על דלתות הבתים במטרה להרים תרומה למען ילדים לקויי למידה ולקויי שמיעה. כמדי שנה ישקיעו מתנדבים בכל רחבי הארץ מאמץ מרוכז להשגת מכשור מודרני, אבחונים, מחשבים ושירותים נוספים הנדרשים על מנת לאפשר לילדים אלה הזדמנות שווה עד כמה שניתן, להשתלבות בחברה. אין להם מילים להודות לכם. אבל הם מודים. ומעומק הלב. בדרך שלהם.  |